מאמר זה בוחן את תפיסת הכוח והצדק בהגותה של סימון וייל ואת השלכותיה הפוליטיות. וייל מתארת את הכוח כמנגנון ארעי ושרירותי ההופך הן את החזק והן את החלש לכפופים לו, ומציעה תפיסת צדק המבוססת על הסכמה חופשית גם בתנאים של אי-שוויון ביחסי הכוחות. המאמר מקבל את ניתוחה של וייל ביחס לאופיו של הכוח, אך טוען כי הפתרון שהיא מציעה נשען על אידיאל טרנסצנדנטי שאינו מתמודד עם אילוצי המציאות הפוליטית. במקום זאת, מוצעת מסגרת חלופית המבקשת למקסם צדק בתוך תנאים של אי-שוויון, באמצעות מודעות למנגנוני

המאמר מבקש לבחון את השאלות המוסריות שמציבה הלוחמה הא-סימטרית בפני תורת המלחמה הצודקת, דרך המחלוקת בין וולצר ומרגלית לבין כשר וידלין. בהתאם להבחנה שמציג וולצר בין צדקת היציאה למלחמה לבין צדקת ההתנהלות במלחמה, שהופכת את החיילים לסוכנים מוסריים בעלי אחריות שמחויבים ליטול סיכונים, טוענים וולצר ומרגלית שלחיי אזרחי האויב יש קדימות על פני חיילי המדינה. מנגד טוענים כשר וידלין כי חיי החיילים קודמים, מתוקף היותם "אזרחים במדים" שיצאו למלחמה צודקת. המאמר טוען כי שתי הגישות כושלות בהבנת ה

אחת התפיסות המקובלות היא כי סנקציות כשלעצמן הן כלי אפקטיבי באופן עצמאי לשינוי מדיניות. ייתכן כי הדבר נכון ברמת הפירמה או הארגון, אך כשעוברים לשדה המדינתי נדמה כי הנחה זאת שגויה ברוב מוחלט של המקרים. במאמר זה נטען כי בניגוד לדעה הרווחת, משטר סנקציות אינו מספיק להוביל לשינוי במדיניות, אלא הוא רק כלי משלים ללחץ צבאי ומדיני. ההתמקדות בסנקציות כמטרה פוגעת במאמצים אלו. מאמר זה בוחן את מגבלות הסנקציות ככלי, תוך ביסוס הטענה באמצעות עיקרון התועלת השולית הפוחתת, מישור התודעה, ושימוש בא

מאמר זה סוקר את התפתחותה של הכלכלה ההתנהגותית כתחום מחקר חדש, אשר צמח מתוך המתח שבין הנחת הרציונליות של המודלים הכלכליים הקלאסיים לבין ההתנהגות האנושית בפועל. המאמר סוקר את מחקריהם של כהנמן וטברסקי, שחשפו הטיות קוגניטיביות שיטתיות, ואת עבודתו של ת'אלר כממשיך דרכם, אשר עזרה לבסס את הכלכלה ההתנהגותית כדיסציפלינה עצמאית. לבסוף, המאמר מציג כיצד כלים אלו – ובראשם תאוריית ה-Nudge – משמשים בימינו קובעי מדיניות כדי לסייע לאזרחים לקבל החלטות המיטיבות עמם, מבלי לפגוע בחופש הבחירה, ובכך

המאמר שואף להביא לקדמת הבמה את הדיון הרעיוני אודות היחס שבין הציונות ושאלת הגלות.[1] האם מתוך הגדרת הציונות נובעת בהכרח שלילת הגלות?[2] הייתכן מודל ציוני שאינו שולל את ערכן של תפוצות ישראל, אלא רואה בהן שותפות חיוניות ליצירה לאומית? במוקד הדיון ניצבת הגותם של אשר גינצברג (הידוע בכינויו "אחד העם") ושמעון דובנוב, שטענו בעד הכרת היהדות כ"תרבות רוחנית". בהמשך, המאמר ינתח את רעיון האוטונומיה הקהילתית ואת תפקידה בעיצוב זהות היחיד. לבסוף, הדיון יחשוף את המתח ביחס לשאלת ארץ ישראל. כנ

בעידן של מתחים חברתיים ופוליטיים גוברים, המושגים סולידריות ואמפתיה נוטים להתערבב בשיח הציבורי ולהיתפס כביטויים שונים לאותו עיקרון מוסרי של התחשבות בזולת. בחיבור זה אטען כי על אף שסולידריות ואמפתיה עשויות להזין זו את זו, הן עמדות מובחנות מנקודת מבט פוליטית, המייצגות דרכי פעולה שונות לעיצוב יחסים חברתיים ולבניית שיתופי פעולה בין פרטים ובין קבוצות. משכך, קיים פער משמעותי במידת ההשפעה של פעולה פוליטית מכוחן. עוד אראה שבתנאים של ריחוק רגשי או עימות בין קבוצות, הבסיס הנכון יותר לבנ

מאמר זה בוחן את גבולותיה של הדמוקרטיה הישראלית דרך הסתכלות על מקומו של הציבור הערבי בשיח סביב המחאה כנגד הרפורמה המשפטית. באמצעות ניתוח תיאורטי-ביקורתי של המתח המובנה בין "יהודית" ל"דמוקרטית", נטען כי התגבש שיח פוליטי המדיר את החברה הערבית באופן כפול: בעוד הצד הימני מסמן את הערבי כאנטגוניסטי וכמאיים על הזהות היהודית, הצד השמאלי מכיל אותו רק כשותף מותנה ופונקציונלי, תוך השתקת זהותו והימנעות מהכרה בו כסובייקט פוליטי שלם. קריאה זו חושפת את ישראל כ"דמוקרטיה סלקטיבית": משטר המתיימ

המאמר בוחן את שאלת האחריות המוסרית של הורים בעידן של טכנולוגיות ברירת עוברים, תוך התמקדות ביקורתית בעיקרון ה-Procreative Beneficence) PB), שטבע הפילוסוף ג'וליאן סבולסקו. לפי עיקרון זה, על ההורים מוטלת חובה מוסרית לבחור בעובר שצפויים לו החיים הטובים ביותר, על בסיס המידע הגנטי הזמין. העיקרון נשען על אינטואיציה מוסרית נפוצה, לפיה על הורים למקסם את רווחת ילדיהם. המאמר מבקש לערער על עמדה זו דרך ארבעה צירי ביקורת: (א) חשיפת הקשיים המושגיים בהגדרת "החיים הטובים"; (ב) עמידה על המגבלו

בעוד שהשיח הכלכלי נוטה לתפוס את תקציב המדינה כספר חשבונות סגור שיש לאזנו, מאמר זה מבקש להציג גישה אחרת המסיטה את המבט מן המדדים החשבונאיים אל עבר התוצאות הממשיות בחיי האזרחים. גישה זו באה לידי ביטוי ברעיונותיו של אבא לרנר, תלמידו של קיינס והוגה רעיון המימון הפונקציונלי. לרנר מציע מעבר מתפיסת המדינה כ"משק בית" מוגדל, לתפיסתה כריבון המשתמש במשאביו באופן עצמאי - לא כדי לאזן את החוב הציבורי, אלא כדי להבטיח את יציבות התעסוקה והמשק. בהמשך, נבחן המתח שבין הרעיונות של לרנר לבין המציא

בחברה פטריארכלית וקפיטליסטית, גברים ניצבים מול מערכת ציפיות היוצרת מודל של גבריות אידיאלית בו הם מתקשים לעמוד. כישלון לעמוד ברף הציפיות המגדריות עשוי להוביל למשבר זהות אישי חמור, שבא לידי ביטוי בהתנהגויות אלימות ואנטי-סוציאליות. דינמיקה זו נבחנת במאמר דרך הסדרה שובר שורות (Breaking Bad) והסרט מועדון קרב (Fight Club), כשני נרטיבים תרבותיים בני-זמננו. הפער בין האידיאל הגברי לבין המציאות מוביל את דמות הגיבור למסע גאולה הרסני, במסגרתו הניסיון לפצות על אובדן המעמד והפגיעה באגו מיי

על אף שהפנאי והעבודה הם שני צירים של אותו גרף, נדמה שהשיח הכלכלי מתמקד באחד – וזונח את האחר. מאמר זה מבקש להשיב את הפנאי למרכז, לא כזמן ריק מעבודה, אלא כמרחב של חירות, כוח פוליטי והגשמה עצמית. תחילתו בקריאה מחודשת בכתביהם של מרקס ואנגלס, המציעה אפשרות לחשוב את הפנאי כחלק מהמהות האנושית. בהמשך נבחנת התעוותות הקשר בין האדם לפנאי תחת הקפיטליזם, דרך ביקורתו של אדורנו על תרבות הפנאי המודרנית ודיון בתופעת ההעדפות האדפטיביות שמציע סן ביחס לבחירה בין עבודה לפנאי. לבסוף, מובאת תפיסה ש

רבות נטען כי זכויות, כמו הזכות לחיים, הן טבעיות ומולדות ועל כן אינן ניתנות לביטול. יחד עם זאת, אנחנו נתקלים לא אחת במקרים שזכויות כגון אלו אכן מתבטלות, והדבר נדמה לנו מוצדק. דרך המקרה המוכר של הפרת הזכות לחיים מתוך פעולה של הגנה עצמית, מאמר זה יבקש להציע תפיסה הולמת יותר לרעיון הזכויות. ניתוח גישותיהם של לוק ושל בנת'ם יראה כי תפיסה המבוססת על מקסום תועלת, כפי שמציע השני, הולמת יותר את ההבנה האינטואיטיבית של מושג הזכויות. ניצן מנור / סטודנט שנה ב' לפכ"מ באוניברסיטת תל אביב (1)

מאמר זה בוחן את מושג החברות הפוליטית ב"אתיקה הניקומאכית" של אריסטו, ואת חשיבותה למימוש תנאי השגשוג האישי והחברתי. [1] החברות – המבוססת על רצון טוב הדדי, היכרות ותפיסת צדק משותפת – תוצג כמרכיב המחזיק את הקהילה הפוליטית, ההכרחי עבור תיאום בין חבריה ובקידום פעולה משותפת לטובת הכלל. באמצעות קריאה מנקודת מבט ייחודית באריסטו, לצד עיון בפרשנויות מודרניות, המאמר מציע הבנה מעודכנת של החברות הפוליטית כ"תבנית תרבותית" – מערך של ערכים וציפיות משותפות שמקשר בין אזרחים במספרים גדולים, ומב

האם צריך להישאר בקשר חברי עם אנשים רעים? מצד אחד, נראה כי המעשה המוסרי הוא דווקא להתרחק מחברים בלתי-מוסריים משלל סיבות. בשימור יחסי החברות שלנו עם אדם כזה אנו עלולים, בין השאר, לנרמל את התנהגותו הפסולה, להסתכן במעורבות במעשיו או לפתח שאננות מוסרית. מן הצד השני, הישארות בקשר החברי דווקא עשויה לאפשר לנו להתערב לטובה בהתנהגות החבר, וממילא ההישארות בקשר לא מצביעה על אישור ההתנהגות הפסולה. מאמר זה סוקר את שני צדדיו של הדיון ומתעמק בקשר חברי ייחודי: הקשר הזוגי. האינטימיות הכרוכה בק

כיצד אירועי השבעה באוקטובר השפיעו על תפיסת הישראלים את מנגוני הרווחה של המדינה? מאמר זה סוקר את תפקוד שירותי הרווחה בישראל דרך ניתוח...

למה תנועות פרוגרסיביות במערב הצדיקו את הזוועות שאירעו בשבעה באוקטובר? מאמר זה מבקש להתחקות אחר סיבה אחת לכך על ידי הצבת זרקור על הקשר...

המוטיבציה מאחורי מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר 2023 נידונה רבות. רבים ייחסו אותה לרצון לחבל בתהליך הנורמליזציה בין ישראל לבין סעודיה. מאמר זה...

האם הזוועות שחווינו החל מהשבעה באוקטובר 2023 חושפות את התיאוריות המוסריות שלנו במערומיהן? מאמר זה מבקש לענות על שאלה זו, תוך סקירת היחס...

מכת הפתיחה של חמאס קטעה את אחד מהדיונים הפוליטיים המשמעותיים בתולדות ישראל, אשר גם הוביל לעלייה בקיטוב הרגשי במדינה. במאמר אטען כי צורת...

תועלתנות היא תיאוריה מוסרית הגוזרת את המשקל המוסרי של פעולה מהשפעת תוצאות הפעולה על סך התועלת בעולם. עם זאת, תועלתנות לא מבחינה בין...