_edited.png)
המוטיבציה מאחורי מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר 2023 נידונה רבות. רבים ייחסו אותה לרצון לחבל בתהליך הנורמליזציה בין ישראל לבין סעודיה. מאמר זה שופך אור על מניע אפשרי נוסף: רצון של בכירי הלשכה המדינית של חמאס בעזה ושל הזרוע הצבאית של התנועה להאדיר את שמם. זאת, במסגרת מאבקי שליטה תוך-תנועתיים, ועל ידי מידור שותפיה לתכנון המתקפה, איראן וחזבאללה, ממועד ביצוע המתקפה. בעזרת מודיעין גלוי וסקירת ספרות מחקרית מתחומים שונים, מבסס המאמר את מניע זה, ומציע כי מידור חזבאללה ואיראן ממועד מתקפת חמאס מציב לישראל הזדמנות "לתקוע טריז" בין חמאס לבין איראן וחזבאללה.
יואב גפן / סטודנט שנה ב' באוניברסיטה העברית
(1) מבוא
בשבעה באוקטובר 2023 פתחה תנועת חמאס במתקפת טרור בה נרצחו למעלה מ-1,200 ישראלים. רבים זיהו את המניע לטבח בשאיפת התנועה לגדוע את תהליך הנורמליזציה בין ישראל לבין סעודיה (ר' למשל: חולתא, 2023; צימט, 2023). אטען, כי מסקירת רקע מחקרי אינטרדיסציפלינרי מתחומי מדע המדינה, כלכלה, יחסים בין-לאומיים וחקר הטרור ושורת מקורות גלויים עולה כי קיים מניע נוסף להחלטת התנועה לצאת לפעולה זו ועל עיתויה. ישנן ראיות לכך שמועד המתקפה נבחר בידי בכירי הזרוע הצבאית ובידי יחיא אלסנואר (להלן: "יחיא סינוואר"[1]), וכן לכך שהוא הוסתר מעיני בכירים בתנועה וב"ציר ההתנגדות"[2] כולו. זאת, על רקע מאבק פנים-תנועתי, וכשלב נוסף בהעברת מרכז הכובד של התנועה לעבר הנהגתה ברצועת עזה. אבהיר כבר בתחילה – איני טוען כי איראן ושלוחיה לא ידעו כלל על תכנון מתקפת חמאס. ברור כי איראן ושלוחיה היו שותפים מלאים לתכנון המתקפה. אלא, אטען כי גורמים אלה מודרו מההחלטה הסופית על ביצוע המתקפה ועל מועדה.
בפתח המאמר, אתאר את המתודולוגיה בה אשתמש להוכחת טענתי – ניתוח מקורות גלויים – ואסביר מדוע אין להקל ראש בחשיבותם להבנת כוונות האויב, למרות חשש מדיסאינפורמציה. בהמשך, אסקור ספרות אקדמית העוסקת בחקר ארגוני טרור ואתאר את מבנה חמאס. זאת, כדי להסביר מדוע לסינוואר היו גם אינטרס וגם יכולת לפעול עצמאית, ללא אישור בכירים בתנועה, ולבצע פרובוקציה מכוונת מול ישראל. לאחר מכן, אתאר מספר עדויות לכך שסינוואר ובכירי הזרוע הצבאית תכננו את מתקפת השבעה באוקטובר לבדם, דבר שמהווה הזדמנות לתקוע טריז בין חמאס לבין גורמי "ציר ההתנגדות".
(2) רקע מתודולוגי: על השימוש במקורות גלויים בעולם המודיעין
מדוע עלינו להתייחס בכובד ראש לידיעות המופיעות באמצעי התקשורת ב"עידן חדשות הכזב"? אפתח בכך שמודיעין ממקורות גלויים – Open Source Intelligence, OSINT – היא שיטת איסוף מודיעין מקובלת. זו כוללת איסוף מידע ממקורות כגון עיתונים, אתרי חדשות, ערוצי טלוויזיה, רשתות חברתיות, מאגרי מידע אינטרנטיים, מידע ממכוני מחקר אקדמיים ועוד. תקשורת ההמונים, הרשתות החברתיות ו"מהפכת המידע" הפכו את כמות המידע הזמין במקורות אלה לכה גדולה, עד כי ניתן לומר שרוב המידע המודיעיני המנוטר כיום בידי סוכנויות הביון השונות הוא מידע ממקורות גלויים (Hulnick, 2010).
לצד זאת, קיים ויכוח של ממש בקהילת המודיעין בכל הנוגע לחשיבותו ומעמדו של המודיעין הגלוי. יש הטוענים כי מהימנות המידע המופק ממקורות גלויים מוטלת בספק, בשל היעדר יכולת להבחין בין מאמצי דיסאינפורמציה מצד האויב לבין דיווח אמת. ברם, אם מידע זה מוצלב עם מידע ממקורות נוספים, ניתן לאמת אותו (Hulnick, 2010). לא זו בלבד – מצדדי המודיעין הגלוי טוענים כי דווקא הוא שעשוי להעניק התרעה מוקדמת לאירועי שבר חברתיים טרם התרחשותם, כגון "האביב הערבי" (ר' למשל Laurence, 2017). תומכי המודיעין הגלוי אף גורסים כי מעקב אחר התבטאויות פומביות של בכירים בארגוני טרור, השומרים בקנאיות על סודיות ומידור, פותח צוהר נגיש להבנת מחשבתם ולפיכך – הוא נדבך מהותי בעיצוב תפיסת המודיעין. דוגמה טובה לכך היא השימוש שעשתה קהיליית המודיעין האמריקני בקלטות הוידאו שפרסם מנהיג ארגון הטרור אלקאעדה, אסאמה בן-לאדן. הקושי בהשגת נגישות לנאמר במקומות המסתור בהם התחבא בן-לאדן הפך את קלטות הוידאו שפרסם למקור כמעט בלעדי להבנת מחשבתו וכוונותיו של האחרון (Hulnick, 2010). אשתמש במקורות גלויים אלה לאורך כל המאמר, כראיות לכך שבכירי הזרוע הצבאית וסינוואר ביצעו את טבח השבעה באוקטובר כפרובוקציה מכוונת שנועדה לרומם את מעמדם בתנועה.
(3) רקע מחקרי: פעולות טרור כאמצעי לפרסום וכפרובוקציה מכוונת
חוקרת מדע המדינה לואיז ריצ'רדסון (Richardson) טוענת כי לארגוני טרור שני סוגי מטרות: מטרות ארוכות-טווח ומטרות פוליטיות קצרות-טווח. מטרות ארוכות-טווח אלה עשויות להיות, למשל, כינון עצמאות מדינית או החלפת מערכת החוקים המדינית-חילונית בחוק הדתי. במבט השוואתי, ניתן לומר כי את המטרות ארוכות-הטווח ממעטים ארגוני הטרור להשיג. ארגוני הטרור מצליחים יותר, על פי רוב, להשיג מטרות קצרות-טווח, כגון נקמה, סחיטת ויתורים נקודתיים, יצירת מוניטין או הפגנת כוח. בהיבט יצירת המוניטין, פעולת טרור מחרידה מבטיחה סיקור תקשורתי תכוף, סיקור אותו הטרוריסטים מנצלים כדי לעורר אימה וזעם מחד גיסא, ולהאדיר את שמם מאידך גיסא. ריצ'רדסון מתארת את הפלת מגדלי התאומים כדוגמה למתקפת טרור שנועדה לבסס מוניטין למבצעיה ולארגונם, אלקאעדה. כך, מנהיג אלקאעדה, אסאמה בן-לאדן, אמר כי פעילי הארגון, שביצעו את מתקפת האחד-עשר בספטמבר "נשאו באמצעות מעשיהם [...] נאומים שהאפילו על כל נאום שנישא בכל מקום אחר [...] הם שלטו לחלוטין בסדר-היום התקשורתי" (Richardson, 2006).
מתקפת הטרור של חמאס בשבעה באוקטובר היא דוגמה קלאסית למהלך להשגת מטרה זו: תשומת הלב העולמית לה זכתה התנועה בפרט והסוגייה הפלסטינית בכלל מאז השבעה באוקטובר רק מוכיחים זאת. אם טרם לשבעה באוקטובר, נדמה היה כי העניין בסוגיה הפלסטינית דועך, הרי שכיום הסוגייה הפלסטינית חזרה לראש סדר-היום העולמי. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא סדר-יומו של נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן. בניגוד לנשיאים אמריקנים קודמים, מנהיג העולם החופשי מיעט, לאורך רוב תקופת כהונתו, להתייחס לסוגיה הפלסטינית, וכן לא הציג יוזמת-שלום משמעותית לסיום הסכסוך. לאחר טבח השבעה באוקטובר, שב הנושא להיות תחום עיסוק מרכזי של הממשל האמריקני: "רכבת אווירית" של בכירים מהממשל (וביידן בהם) ערכו ביקורי הזדהות בישראל, בכירי הממשל מנהלים שיחות ארוכות עם מקביליהם במזה"ת (Knickmeyer, 17.10.23), והתבטאויות רבות של ביידן עוסקות בסוגיה, ובייחוד בצורך לסיים את הסכסוך (ר' למשל: Pelly, 15.10.23 ;The White House, 18.10.23).
נוסף על כך, ובאופן כמעט פרדוקסלי, דווקא תגובה מדינתית חריפה לטרור מסייעת לארגוני הטרור לצבור פופולריות. טקטיקה מקובלת בקרבם היא ביצוע פרובוקציה מכוונת – פעולת טרור – שמטרתה לגרום למדינה לפגוע, בתגובה, בבלתי-מעורבים. מחקר משנת 2016 הראה, על בסיס מודל של תורת המשחקים, כי ככל שהפרובוקציה הנגרמת מהפעולה חריפה יותר, כך סביר יותר שארגון הטרור יבצעה. זאת, משום שתגובה מדינתית חריפה עשויה לתרום ללגיטימציה של אותו ארגון טרור בעיני תומכיו. לגיטימציה זו תאפשר לארגון הטרור להסלים, בתגובה, את מאבקו. המחקר מראה, כי פרובוקציה זו אפקטיבית בעבור ארגון הטרור עד גבול עליון של נזק צפוי, המאיים על שרידותו (Carter, 2016). ביצוע פרובוקציה מכוונת אפקטיבי ביותר נגד דמוקרטיות מערביות. זאת, משום שמדינות אלו נתונות ללחץ ציבורי כבד לנקוט ביד-קשה מול הטרור מחד, וכוללות מנגנונים המגבילים את שימושן בכוח מאידך. המחקר מבהיר, כי הקריטריון לפיו ארגוני טרור מחליטים האם לנקוט בפרובוקציה מכוונת מול כוח מדינתי, היא יכולתה של המדינה המותקפת להגיב במדויק נגד ארגון הטרור, מבלי לפגוע בבלתי-מעורבים (Carter, 2016).
כפי שאראה להלן, בהתבסס על מקורות מידע גלויים, בכירי הלשכה המדינית בעזה ובכירי הזרוע הצבאית החליטו לבדם על ביצוע פרובוקציה מכוונת כזו והוציאו אותה אל הפועל, על מנת לרומם את מעמדם בתוך חמאס, תוך הסתרת מועד הפעולה מעיני בכירים בה וכן מעיני גורמי "ציר ההתנגדות". הסיבה לכך נעוצה במבנה הארגוני של חמאס ובמתחים פנימיים בתנועה.
(4) רקע קצר: תנועת חמאס, מוסדותיה ובכיריה
המבנה הארגוני של תנועת חמאס כולל "גוף על" לקבלת החלטות מדיניות – הלשכה המדינית – בראשות אסמאעיל הניה. תחת הלשכה המדינית פועלות חמש "זרועות" מרכזיות:
הלשכה המדינית של חמאס בעזה: הנהגת חמאס ברצועת עזה, בראשה עומד סינוואר.
"גדודי השהיד עז-אלדין אלקסאם" (להלן: "גדודי אלקסאם" או "הזרוע הצבאית"): הזרוע הצבאית של חמאס ברצועה, בפיקודו של מחמד אלצ'יף (להלן: "מחמד דף") (Robinson, 31.10.23). כפופה ללשכה המדינית של חמאס בעזה. בכיר בזרוע, המשמש בתפקיד בכיר במטכ"ל "גדודי אלקסאם", הוא אחיו של יחיא סינוואר, מחמד סינוואר ("אלג'זירה", 18.10.22).
"תיק הגדה": הנהגת חמאס בגדה. בראשה עומד צאלח אלעארורי (להלן: "סאלח עארורי"), היושב בלבנון. אמונה על הוצאה לפועל של פעולות טרור בגדה המערבית ועל התבססות חמאס בשטחה.
חמאס "חוץ": הנהגת חמאס מחוץ לעזה ולגדה המערבית. בראשה עומד ח'אלד משעל. זו אחראית על גיוס כספים לתנועה, על הסברה באמצעי התקשורת ועל תיאום פעילות חמאס עם "ציר ההתנגדות".
הנהגת חמאס בבתי הכלא: הנהגת חמאס בבתי הכלא בישראל (Robinson, 31.10.23).
תרשים 1: מבנה תנועת חמאס (תורגם מתוך Robinson, 2023)
(5) רצון ויכולת לבצע פעולה עצמאית
מבנה התנועה, הכולל שלוש זרועות עם גוף-על יחיד לקבלת-החלטות, יוצר תחרות עזה בין ראשיה על "קביעת הטון" בתנועה ועל התפקידים הבכירים בה, כאשר בין שלוש הנהגות חמאס ניטש מאבק ארוך-שנים על הבכורה בתנועה. אם בעבר מרכז הכובד של התנועה היה בהנהגת ה"חוץ", הרי שבשנים האחרונות הייתה זו הלשכה המדינית ברצועה שהכתיבה את הטון בתנועה. העדויות למאבק זה הופיעו במובהק גם ברובד המודיעיני הגלוי. כך, למשל, בשנת 2011 יצר "האביב הערבי" קרע בין אנשי חמאס שצידדו בשמירה על נאמנות למשטרו של נשיא סוריה, בשאר אלאסד, לבין מי שהתרעמו על הפגיעה באזרחי סוריה הסונים, ולפיכך תמכו במורדים במדינה, דבר שגרר חילופי האשמות פומביים בין בכירים בתנועה (מילר, 2023). המתח בין בכירי התנועה מתעצם בעת הנוכחית, משום שבשנה הבאה ייערכו בחירות למוסדותיה השונים של התנועה ("אלג'זירה", 01.08.21), וזוהי הזדמנות לבכירי הזרועות להתברג בעמדות-מפתח במסגרתן.
ברם, לא די להוכיח כי קיים מתח בין זרועות התנועה, כדי לבסס טיעון על פעולה צבאית עצמאית של אחת הזרועות, ללא צורך באישור מבכירי התנועה. נדבך נוסף שיש לבסס הוא יכולות הפעולה העצמאית של הזרוע הצבאית. ואכן, בשנים האחרונות, בשורה של פרסומים בתקשורת, ייחסו גורמים בתנועה לזרוע הצבאית עצמאות של ממש בקבלת החלטות מבצעיות. כך, למשל, חבר הלשכה המדינית של חמאס, חסאם בדראן, טען בריאיון, בהתייחסו לזרוע הצבאית ולסמכויותיה, כי "תנועת חמאס היא תנועה ממוסדת לחלוטין, לכל גורם בתוכה ולכל חלק בה יש תחומי עיסוק וסמכויות [נפרדות – י"ג] משלו" ("אלג'זירה ישיר", 11.10.23). יכולת הפעולה העצמאית של הזרוע הצבאית, היא שאפשרה לסינוואר את היכולת להחליט על ביצוע טבח השבעה באוקטובר, תוך "עקיפת" הלשכה המדינית ומידור "ציר ההתנגדות". לכך קיימות עדויות רבות ברובד הגלוי.
(6) עדויות לפעולה עצמאית של סינוואר ושל דף: מידור פנים-חמאסי
את העדות הראשונה לכך שההחלטה לצאת לפעולה בשבעה באוקטובר התקבלה בידי בכירי הלשכה המדינית בעזה ובכירי הזרוע הצבאית, נמצא כבר בבוקר השבעה באוקטובר. מי שהכריז על פתיחת מבצע "מבול אלאקצא" היה מפקד "גדודי אלקסאם", מחמד דף. הוא – ולא הניה, הבכיר ממנו בתנועה. הניה עצמו נאם רק כשעתיים אחרי דף. על מנת לסבר את האוזן של קורא ישראלי שלא בקיא בנבכי חמאס, הדבר משול לכך שהרמטכ"ל יכריז על יציאה למלחמה, ושרק שעות אחריו ינאם ראש הממשלה.
נוסף על כך, חבר הלשכה המדינית, חסאם בדראן אמר בריאיון כי טבח השבעה באוקטובר תוכנן בידי הזרוע הצבאית. לדבריו, "גודל ההפתעה בקרב כולם מוכיחה שהדברים לא נידונו בדיונים מדיניים". כאשר המראיין, שהופתע למשמע אזניו, שאל את בדראן אם "גדודי אלקסאם" לא הודיעו לחברי הלשכה המדינית על מועד הטבח בישובי העוטף, ואם האחרונים לא ידעו על תחילת המתקפה אלא רק כאשר שמעו על כך באמצעי התקשורת, השיב בדראן בחיוב ("אלג'זירה ישיר", 11.10.23).
עדות נוספת לפעולה עצמאית של סינוואר ושל בכירי הזרוע הצבאית היא ביקורת, גם עם מרומזת, של עארורי על חטיפת אזרחים ועל רצח ילדים, מבוגרים ונשים במתקפת חמאס. בריאיון שהעניק לרשת "אלג'זירה" טען עארורי כי "הרעיון היה פעולה ממוקדת, כאשר הפקודה [...] הייתה לתקוף את אוגדת עזה [...] ההנחיות של ההנהגה לפעילי הזרוע הצבאית היו ברורות – אין להרוג ילדים, נשים ומבוגרים [...] תושבים חמושים מרצועת עזה חדרו לקיבוצים ולקחו בשבי אזרחים, וזו לא הייתה התכנית שלנו" ("אלג'זירה", 12.10.23).
נוסף על כך, גם דיפלומטים ערבים שנפגשו בעת האחרונה עם ראש הלשכה המדינית הניה אמרו לעיתון "הארץ" כי המשקל העיקרי בקבלת ההחלטות בקרב הנהגת חמאס עובר בתקופה זו לרצועת עזה. הללו אמרו, כי כל הצעה שהציעו נתקלה בתשובה "נראה מה יגידו בעזה" (חורי, 23.11.23). לא פלא, אפוא, ששר התקשורת לשעבר מטעם חמאס, יוסף אלמנסי, שנעצר במהלך לחימת צה"ל ברצועה, טען בחקירתו בשב"כ, בהתייחסו להחלטה לפתוח במלחמה מול ישראל: "סינוואר משוגע. הוא מקבל החלטה בלי להתייעץ עם איש, ואז יש סביבו קבוצה של מטורפים כמוהו שמוציאים את זה לפועל" (זיתון, 10.12.23).
קיימות ראיות רבות ברובד הגלוי לכך שסינוואר ודף הסתירו את היציאה למתקפת חמאס בשבעה באוקטובר גם מגורמים אזוריים. כך, למשל, גורמים בכירים באיראן ובחמאס אמרו לסוכנות הידיעות "רויטרס", כי התנועה לא התריעה בפני איראן על כוונתה לפתוח במתקפה נגד ישראל. אותם גורמים אף אמרו כי המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנהאי, הביע את מורת רוחו מהסתרת מועד המתקפה מאיראן. כמו כן, גורמים בחזבאללה מסרו לסוכנות הידיעות כי הארגון הופתע גם הוא ממתקפת חמאס, וכי פעילי חזבאללה בכפרים הסמוכים לגבול עם ישראל הוזעקו בבהילות לעמדותיהם רק לאחר פרוץ המתקפה (Pariza et. al., 15.11.2023).
הסתרת הפעולה מ"ציר ההתנגדות" מצאה ביטוי גם במקורות גלויים נוספים. כך, מקור המקורב לחמאס טען באזני כתב היומון "אלשרק אלאוסט" כי דף וסינוואר הם שקיבלו, לבדם, את ההחלטה לפתוח במתקפה נגד ישראל ("אלשרק אלאוסט", 12.10.23). לא זו בלבד – בכירים בחזבאללה הודו, בקולם, כי מועד טבח השבעה באוקטובר הוסתר מהם. סמזכ"ל חזבאללה, נעים קאסם, אמר בריאיון כי "לא היה חשוב לנו לדעת על הפעולה מראש, אלא רק בדיעבד". באותו ראיון, קאסם אף פנה לחמאס, כמעט בתלונה על היעדר שיתוף הפעולה מצדם עם הארגון. הוא תהה: "האם לאחר 'מבול אלאקצא' נשתף פעולה, או שנדון בדברים רק בדיעבד?" (MEMRI, 20.11.22).
(7) התעצמות האינטרס של סינוואר ודף והשלכות פעולתם על מעמדם
הנהגת חמאס בגדה הכווינה השנה גל טרור משמעותי ביהודה ושומרון (חלבי, 26.08.23), וכן העמיקה את אחיזת התנועה בגדה המערבית (בן-מנחם, 2022). "הצלחתה" זו של הנהגת הגדה בהכוונת פיגועים העצימה את האינטרס המובנה שיש לסינוואר ולבכירי הזרוע הצבאית לבצע פעולת-ראווה. זאת, על דעת עצמם ותוך מידור בכירי חמאס האחרים, על מנת לשמור על מעמדם כ"קובעי הטון" בתנועה או אף לשפרו.
ואכן, אם בוחנים את "הצלחת" הפעולה במידת הפופולריות לה זוכה טבח השבעה באוקטובר בציבור הפלסטיני הכללי כאמת מידה, נדמה כי ה"הימור" של סינוואר השתלם. זאת, באופן המהדהד את התיאוריה לפיה ארגוני טרור משתמשים בטרור כאמצעי לביסוס פופולריות. סקר שנערך בקרב פלסטינים מהגדה ומהרצועה העלה כי 72 אחוזים מהנשאלים חושבים כי ההחלטה על מתקפת חמאס היתה "ההחלטה הנכונה". מהסקר אף עולה כי 69 אחוזים מהפלסטינים מרוצים מתפקודו של סינוואר במהלך "מלחמת עזה", התמיכה הגבוהה ביותר לה זוכה דמות ציבורית פלסטינית בסקר זה, בפער ניכר. כמו כן, הסקר מראה כי התמיכה בחמאס בציבור הפלסטיני הוכפלה לאחר השבעה באוקטובר (Palestinian Center for Policy and Survey Research, 13.12.23). לא זו בלבד – סקר נוסף שנערך לאחר המתקפה העלה כי כ-89 אחוזים מתושבי הגדה והרצועה הביעו דעה חיובית בנוגע ל"גדודי אלקסאם" (Arab World for Research and Development, 14.11.23). חשוב לציין שבעת ביצוע שני הסקרים, השלכות המבצע הצבאי של ישראל וההרס הרב שהוא זרע ניכרו היטב בשטח, ובכל זאת – הציבור הפלסטיני, הן בגדה והן ברצועה, הביע תמיכה בשיעורים גבוהים מאוד בטבח השבעה באוקטובר ובמבצעיו.
(8) מענה לטענת-נגד, מסקנות ומשמעויות
הצלבת המספר הרב של העדויות ברובד הגלוי, המגיעות הן ממקורות המזוהים עם "ציר ההתנגדות" והן ממקורות המזוהים עם יריביו האזוריים, עם הספרות המחקרית, מפריכה טענת נגד אפשרית, לפיה ייתכן שהביקורת של גורמי "ציר ההתנגדות" על מתקפת חמאס היא חלק ממסע דיסאינפורמציה איראני, שמטרתו להסיר מ"ציר ההתנגדות", שבראשו טהראן, אחריות למתקפה. לו כך היה הדבר, "מסע דיסאינפורמציה" איראני זה היה מתבטא בפרסומים במקורות המזוהים עם "ציר ההתנגדות" בלבד. הידיעות על מידור "ציר ההתנגדות" והלשכה המדינית ממתקפת חמאס פורסמו גם במקורות המתנגדים לציר ולחמאס, כגון רשת "אלערביה" הסעודית או היומון הלונדוני "אלשרק אלאוסט", והן מתיישבות עם הרקע המחקרי שמובא במאמר. לכן, ניתן לומר בסבירות גבוהה כי יש ממש בידיעות הללו.
לא זאת בלבד – סינוואר ודף אף מידרו מקבלת ההחלטה את גורמי "ציר ההתנגדות". הדבר מפתיע וחריג על אחת כמה וכמה, אם לוקחים בחשבון את התמיכה הכלכלית העצומה שמעניק הציר לחמאס. התנועה זוכה למימון איראני ישיר בשווי מאות מיליוני דולרים כל שנה (שיין וכתראן, 2018). למול סיוע בהיקף כזה, מידור "ציר ההתנגדות", ואיראן בראשו, מקביעת מועד מהלך דרמטי שלו השלכות אזוריות – מתקפת חמאס – נדמה אירוע מהותי שלו השלכות אסטרטגיות.
המחקר וכן העדויות הרבות ברובד הגלוי מלמדים כי בהחלטה הנהגת חמאס ברצועה והזרוע הצבאית לבצע את טבח השבעה באוקטובר הצטלבו אינטרס של סינוואר ודף להוציא אל הפועל פרובוקציה רבת-רושם – על רקע מאבק פנים-תנועתי – עם יכולת של הזרוע הצבאית לקבל החלטה עצמאית על ביצוע הפעולה. כל זאת, תוך מידור זרועות התנועה האחרות. זאת, על מנת לרומם את מעמדם, במסגרת מאבק ארוך-שנים על הבכורה בין זרועות התנועה.
הספרות המחקרית מסבירה כי אחד הגורמים ש"הקלו" על מנהיגי חמאס בעזה להחליט על ביצוע המתקפה הוא הביטחון היחסי שלהם מפני תגובת-נגד צבאית ישראלית. היטמעותה של תנועת חמאס בקרב תושבי עזה, הקשתה ועודנה מקשה על ישראל להגיב במדויק נגד תשתיות הטרור של חמאס ברצועה, והיתה אמורה, בעיני ראשי התנועה, להרתיע את ישראל מלפעול צבאית נגדה.
המתח בין גורמי "ציר ההתנגדות" לבין חמאס על רקע מידורם ממועד ביצוע מתקפת הטרור טומן בחובו גם הזדמנות של-ממש לישראל. מקרה בוחן זה עשוי לערער את פרוייקט "ייצוא המהפכה" האיראני, המתבצע באמצעות שלוחים, משום שהוא יצר מצב בו "הגולם קם על יוצרו": השלוח (חמאס) איים לגרור למלחמה אזורית את השליח (איראן). זוהי הזדמנות-פז לתקוע טריז בין חמאס לבין הציר התומך בו, כלכלית וצבאית. מלכתחילה, החיבור בין תנועה סונית כמו חמאס לבין גורמים שיעים כמו איראן וחזבאללה היה רופף, והתגבש אך ורק סביב אויב משותף – בשל רצונם להיאבק בישראל. אם גם בסוגייה זו התגלעו חילוקי דעות בין חמאס לבין גורמי הציר – ברית זו עשויה להתערער, ותכנית "הסהר השיעי", לכיתור ישראל בשלוחיה של איראן עשויה לספוג מכה קשה.
[1] לנוחיות הקוראים, שרובם המוחלט, ודאי, לא דוברי-ערבית, השמות המופיעים במאמר יופיעו כפי שהם נכתבים בתקשורת העברית הפופולרית. בפעם הראשונה בה כל שם ייכתב, יופיע התעתיק המדויק שלו לערבית.
[2] שם כולל לברית צבאית אנטי-ישראלית ואנטי-אמריקנית במזרח התיכון, הכוללת מספר מדינות וארגוני טרור, הפועלים בהכוונת איראן. בין היתר, ציר זה כולל את איראן, את חזבאללה, את המיליציות השיעיות בעיראק, את חמאס, את הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, וכן את משטר אסד בסוריה ואת המיליציות השיעיות במדינה. אחת ממטרותיה – הקפת מדינת ישראל בשלוחיה (Proxies) של איראן, תכנית המכונה "הסהר השיעי".
בביליוגרפיה
Arab World for Research and Development. Wartime Poll: Results of an Opinion Poll Among Palestinians in the West Bank and Gaza Strip. 14.11.23.
Carter, David B. Provocation and the Strategy of Terrorist and Guerrilla Attacks. International Organization , Vol. 70, No. 1, Winter 2016, pp. 133- 173.
Hafezi, P. et. al. Iran's 'Axis of Resistance' against Israel faces trial by fire. Reuters, 15.11.2023.
Hulnick, Arthur S. The Dilemma of Open Sources intelligence: Is OSINT Really Intelligence? in Loch K. Johnson (ed.), The Oxford Handbook of National Security Intelligence, Oxford Handbooks, 02.09.10.
Knickmeyer, E. Biden didn’t make Israeli-Palestinian talks a priority. Arab leaders say region now paying the price. AP News Agency, 17.10.23.
Lawrence, Adria K. Repression and Activism among the Arab Spring’s First Movers: Evidence from Morocco’s February 20th Movement. British Journal of Political Science 47, no. 3 (2017): 699–718.
Palestinian Center for Policy and Survey Research. Press Release: Public Opinion Poll No (90). 13.12.23.
Pelly, Scott. President Joe Biden: The 2023 60 Minutes interview transcript. CBS News, 15.10.23.
Richardson, Louise. What Terrorists Want: Understanding the Enemy, Containing the Threat. New York: Random House, 2006, pp. 98-130.
Robinson, Kali. What Is Hamas? Council on Foreign Relations, 31.10.23. https://www.cfr.org/backgrounder/what-hamas#chapter-title-0-3
The White House Website. Remarks by President Biden on the October 7th Terrorist Attacks and the Resilience of the State of Israel and its People, 18.10.23.
בן-מנחם, יוני. אלעארורי – הדמות המרכזית בהבערת הגדה. המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 26.04.22.
זיתון, יואב. נחשפה חקירת שר לשעבר בחמאס: "סינוואר מנהיג חבורת משוגעים, הם הרסו את עזה". אתר Ynet, 10.12.23.
חולתא, איל. למה הלך חמאס על כל הקופה. אתר Ynet, 12.10.23.
חורי, ג'קי. כוחם של בכירי חמאס בחו"ל נחלש, וההנהגה בעזה תופסת את השליטה. "הארץ", 23.11.23.
חלבי, עינב. על הכוונת? בכיר חמאס שמושך בחוטים ביו"ש ומאיים: "התנקשות תגרור מלחמה אזורית". אתר Ynet, 26.08.23.
מילר, אלחנן. חמאס בצל תהפוכות האביב הערבי. אתר "הפורום לחשיבה אזורית", מכון ון-ליר בירושלים, 10.10.23.
מכון המחקר MEMRI ברשת X (לשעבר טוויטר), 20.11.22.
צימט, רז. למה המלחמה בעזה כה חשובה לאיראן. אתר Ynet, 13.11.23.
שיין, סימה, כתראן, אנה. מדיניותה של איראן כלפי עזה. מתוך משבר רצועת עזה — מענה לאתגר, תל אביב: המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת תל-אביב, 2018, עמ' 131.
حماس تنتخب هنية رئيسا لمكتبها السياسي لدورة ثانية. אתר רשת "אלג'זירה", 01.08.2021.
'ديننا يمنعنا من التعرض للمدنيين'.. حسام بدران يرد على ادعاءات الاحتلال الإسرائيلي. ערוץ ה-Youtube של ערוץ "אלג'זירה ישיר", 11.10.23.
كيف خطط «رجل الظل» في «حماس» للهجوم على إسرائيل؟, היומון "אלשרק אלאוסט", 12.10.23.
محمد السنوار عضو هيئة أركان كتائب القسام وأحد مهندسي 'صفقة شاليط'. אתר רשת "אלג'זירה", 18.10.22.
"من هو يحيى السنوار الذي توعّدت إسرائيل بملاحقته؟. אתר ערוץ BBC בערבית, 31.10.23.
نائب رئيس المكتب السياسي لحركة حماس للجزيرة: هذه معركة متقدمة على طريق حرية شعبنا. ערוץ ה-Youtube של רשת "אלג'זירה", 12.10.23.