_edited.png)
האם הזוועות שחווינו החל מהשבעה באוקטובר 2023 חושפות את התיאוריות המוסריות שלנו במערומיהן? מאמר זה מבקש לענות על שאלה זו, תוך סקירת היחס בספרות הפילוסופית למעמדה של אתיקה בזמן מלחמה וניסיון להחילו על ההקשר של מלחמת ״חרבות ברזל״. על ידי בחינת טבעה של החקירה האתית והשקפתם של הוגים שונים על מקומה של החשיבה המוסרית בזמן מלחמה, ביניהם מייקל וולצר ועמנואל לוינס, נטען כי יש דווקא מקום לחשיבה על הראוי ועל החיים הטובים גם בעת לחימה אל מול ארגון טרור חסר עכבות מוסריות, וזאת בהשראת השקפתם של סוקרטס וממשיכיו על טיב החיים המוסריים וחשיבותם לחיים בעלי משמעות.
קרן קולניק / סטודנטית שנה ב' באוניברסיטה העברית
"מצביא אינו יכול להתחמק מקרב כשיריבו רוצה להילחם בכל מחיר"
(מקיאוולי, 2010/1517, עמ׳ 272-273)
(1) מבוא
בעת הזו מדינת ישראל נלחמת במלחמת אין ברירה, שהעיתוי והעצימות שלה מבטאים תגובה לאויב שרוצה להילחם בכל מחיר. ההתגייסות הצבאית והאזרחית שדורש צו השעה, מלווה בהתערערות רוחנית, אישית ולאומית: הנפש שלנו שבורה ואנחנו זועמים, על מנהיגנו ועל עצמנו. למרות שוועדת החקירה והפקת הלקחים יקרו רק בתום המלחמה, מאז ימיה הראשונים של המלחמה נחקק בזכרוננו קול פרשנותו של אליהו יוסיאן, ישראלי יליד איראן וחוקר איראן, שטען כי "אנחנו במזרח התיכון, ועלינו לדבר את שפת המזרח התיכון" (כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי, 2023). יוסיאן חקוק בתודעה הלאומית כמביא הבשורה הזו ועל כך קיבל תשומת לב ואהדה רבה (מלק-בודה, 2023). יוסיאן ונוספים כמוהו התבטאו במשדרי החדשות המיוחדים בטענה כי ההנהגה והעם הישראליים כאחד, טעו כאשר דיברו בנימוס, ועל כך משלמים עכשיו, לכן עלינו לזנוח את השפה שדיברנו עד כה.
ברור שאין בכוונתנו לחדול מלדבר עברית וללמוד פרסית. המושג "שפה" שבו משתמש יוסיאן מתייחס למצפן המוסרי שבעזרתו ניווטה הנהגת ישראל בפעולותיה המדיניות והצבאיות, במזרח התיכון שלא חולק איתה את אותו מצפן מוסרי. אם כך, מצטייר בדבריו קשר סיבתי בין אמות המידה המוסריות של העם וההנהגה בישראל ובין המציאות שנכפתה עלינו בשלושת החודשים האחרונים: המצפן המוסרי הישראלי, הוא שניווט אותנו למסלול רצוף זוועות שהתחיל באותו בוקר שבת של שמחת תורה. לכן, אומרים יוסיאן ואחרים כדוגמתו, עלינו להישיר מבט אל המציאות המזרח תיכונית, ולפעול בהתאם אליה. בזניחתנו את השפה בה דיברנו עד היום, אילו ערכי מוסר אנחנו זונחים? ואילו אנחנו מאמצים? גם אם יהיו מי שיבקשו לעסוק באתיקה ובפרשנות מוסרית רק אחרי הלחימה – הם יתבדו לגלות שהחקירה האתית כבר נעשית בשיח הציבורי, דרך דימויים תרבותיים וגאוגרפיים. בכתיבתי ארצה לשאול האם יש מקום לחקירה אתית בעת כמו זו שנכפתה עלינו, בהתמודדותנו עם אסון בקנה מידה המקומם את הלב, מלחמה ממושכת ובה אבידות רבות בעורף ובחזית הצבאית. אתאר את הקונפליקט בין התיאוריה והמציאות בבחינת מקומה של האתיקה בחיים בצל המלחמה, ובהמשך אציע ליישב אותו ולומר שאפשר וראוי לבחור ולדרוש בשאלות מוסר נורמטיביות, גם היום.
(2) מה היא חקירה פילוסופית? מה היא חקירה אתית?
החיפוש הפילוסופי מונע מאהבת החכמה, האמת והידע, הנותנת לו את שמו. הפילוסוף הוא זה המסור לחקירה שמטרתה להיטיב עם הקיום, שלו ושל סביבתו. החקירה הפילוסופית מורכבת ממתודולוגיות שונות העוסקות בשאלות רחבות היקף על העולם ועל בני האדם, ומחשיבה ביקורתית השואפת להתבסס על הנחות נכונות, במטרה לזהות את הטוב והראוי ולשאוף אליו. הפילוסופיה של המוסר מציבה כמושא מחקר את הראוי והנכון שעל בסיסו ניתן לייסד מערכת כללים ונורמות התנהגותיות. אתיקה נורמטיבית, כתת תחום בפילוסופיה של המוסר, היא תחום מחקר המברר כיצד ראוי לאדם לחשוב ולפעול בעולם, על מנת להגדיר את המוסר ולנסח תיאוריות בהתאם. תיאוריה אתית מטרתה לשמש מערכת כללים ברורה ובת קיימא המסייעת לקבלת החלטות, קשות כקלות, שתיטיב עם הבוחרים ליישמה (Driver, 2022). על פי רייגן, חקירה פילוסופית אתית היא בעלת ערך אם העוסקים בה שומרים על אי־משוא פנים וקור רוח, בנוסף לתנאים כמו בהירות קונספטואלית ורכישת ידע מהימן על המצב הנחקר (Regan, 1993, pp. 8-11). בירור אתי מתחיל לרוב בבחינת האינטואיציה כלפי מצב עניינים בשאלה "האם הוא מרגיש נכון?", כדי להעמיק בתודעה וההתנהגות האנושית בעולם. התיאוריות האתיות מטרתן לתת הכוונה מוסרית ובהירות, לכן מצבים קיצוניים וקשים הם הזדמנות לעמוד על טיבן. כאשר האמנות קודמות או מצב רגשי עשויים להאפיל על ראייתנו ושיקול דעתנו, נצפה שתיאוריה אתית תסייע לנו לקבל החלטות באופן מוסרי שהולם את הערכים בהם אנחנו מאמינים. כמו נגר שבונה ספינה ובוחן אותה בעת סערה, התיאוריה האתית הטובה תוכל לשפוך אור גם על המצבים המתאגרים והחשוכים ביותר, להכווין את האדם אל המוסרי והנכון.
(3) מה מאפיין חקירה אתית במלחמה ומה ההצדקה לעשותה?
תיאוריות מוסר מגוונות על מלחמה נבנו לאורך ההיסטוריה על ידי העמקה באופי האדם וטבעו. מייקל וולצר מתאר בספרו מלחמות צודקות ולא צודקות (Just and Unjust Wars) את האתגרים העומדים בפני אלו העוסקים בחקירה אתית תחת תנאי מלחמה: הם מוגבלים על ידי קשיים בתפיסת המציאות המלחמתית ואימות העובדות. יש פערים גדולים בחשיבות שהם מייחסים לערכים ומכך יוצא כי ישנם פערים בנכונות לפעול כדי להגן על אותם ערכים, תחת עקת הקרב. גם כאשר ביכולתם לראות את עמדתו של היריב ולהגיע להבנה רציונלית של מצבו, המחויבויות הקיימות כובלות אותם למימד של עוינות ואנטיפתיה כלפיו. הוויכוח המוסרי בעת לחימה כבול לגבולות ההיגיון שכן מוכרח להתבסס על עובדות הניתנות לאימות, והוא מחייב הצדקות לנעשה בשטח בעת מלחמה כדי שלחימה תהיה "מוסרית" או "צודקת" (Walzer, 2006, p. 12). המוסר בעת מלחמה הוא עיסוק סיזיפי. מלבד זמן, הון אנושי ומשאבים כספיים הוא דורש תכונות אנושיות של כנות, יושרה ואומץ. וולצר מצדיק למה ההשקעה בו אכן שווה את המאמץ, באופן פשוט ומדויק: "אחד מהדברים שרובנו רוצים, אפילו במלחמה, הוא לפעול או להראות באופן הנתפס כמוסרי, פשוט כי אנחנו יודעים מה היא מוסריות, או לפחות אנחנו יודעים מה היא על פי התפיסה הכללית". מספיק לדעת מה זה אומר להיות מוסרי, כדי לרצות להיות כזה ולפעול ככזה (Walzer, 2006, p. 20).
החקירה האתית במלחמת "חרבות ברזל" דורשת חשיבה חדשה המותאמת לאילוצי המציאות. צה"ל ומדינת ישראל מנהלים לחימה מול ארגון הטרור חמאס, שלא רואה עצמו כבול לאילוצי מוסר, ואף מתגאה בשבירתם כאשר הוא מפרסם ברשתות החברתיות תיעוד של פשעי מלחמה ופגיעה באזרחים ישראליים בלתי מעורבים, נשים, זקנים וילדים. לא דיי בכך שלחמאס אין עניין להגן על אנשים בלתי מעורבים שתחת חסותו, אלא הוא שואף לאפשר פגיעה בהם מאחר וזו משרתת אותו ומעצימה את תדמיתו וכוחו הכלכלי. האוזן הישראלית מורגלת לשמוע שאויביה ברצועת עזה בוחרים להחריג את עצמם מכל התחייבות מוסרית. אולי זאת אחת מהסיבות בגינן התחושה הרווחת בשיח הישראלי היא שאין תועלת בתאוריות מוסר שנכתבו על אודות מלחמה.
(4) הקונפליקט: הרצון לשמר את מקומה של התאוריה האתית "גם בימים אלו"
כבר בשלב הראשוני שבחקירה האתית במלחמה היום, בה נבחנות האינטואיציות הראשוניות כלפי הנכון והראוי, מתערער מקומה של עצם החקירה. ההתערערות קורית פעם ראשונה אל מול הפשעים המוסריים שעולל ארגון הטרור חמאס, ופעם שניה כאשר מנהיגים ואנשי אקדמיה מרחבי העולם בוחרים לגנות את הפעילות הישראלית ברצועת עזה, ואף מביעים אדישות כלפי התבטאויות פומביות הקוראות לאלימות כלפי ישראל ויהודים. אכן, המשימה לנסות ולגבש שיפוט מוסרי על הלחימה הישראלית במלחמת "חרבות ברזל", בצל אירועי השבעה באוקטובר, מצריכה התייחסות למציאות בלתי נתפסת. נכון לזמן כתיבת שורות אלה, מעל מאה אזרחים, בניהם ילדים וקשישים, שנחטפו באכזריות מבתיהם ועדין מוחזקים בשבי חמאס, ללא גישה לטיפול רפואי. נחלנו אבידות כבדות ומימדי ההרס והחורבן בשטחינו עצומים. כל בוקר אנחנו מתעוררים למראה הודעות "הותר לפרסום", בהן אנו מתבשרים על נפילתם של עוד מאנשינו. נותר לנו לתהות מה הם אילוצי המוסר, בעולם שבו נדמה שהמוסר נעלם.
במבט אל מחוץ לישראל, אקדמאים מרחבי העולם נראים כמנותקים וחסרי בושה. הנפש הישראלית מתקוממת מול קריאות להפסקת אש ועצירת הלחימה. המחלוקת על המטען המוסרי שבפעולותיה של ישראל אינה עומדת בעינינו באותה לגיטימיות שיש למחלוקת אתית גרידא. ישנו זלזול בתוקף השיפוט המוסרי של אלו המגנים את ישראל, והיכולת שלהם לחוש את המציאות כראוי מלכתחילה. גם אם מדובר בשמות מוכרים מתחום מדעי הרוח וחקר האתיקה בפרט, אנחנו לא מאמינים שיש להם יכולת להבין את העמדה הישראלית. שותפינו למחלוקת לא נתפסים על ידינו כלגיטימיים. ישנן מספיק הצדקות לפרוס מול העולם כדי לתאר מדוע זוהי מלחמה צודקת, הנעשית בידי לוחמים ומפקדים אשר מקדשים חיי אדם. עם זאת, נראה כי התקשורת והאקדמיה ברחבי העולם בוחרות לדלג על הכאב הפרטיקולרי היהודי-ישראלי. אין דחיפות ליצירת דיון מוסרי בקרב האקדמיה בעת הזו, שיישב את המחלוקת האם ישראל פועלת באופן מוסרי.
(4) עמדת המוצא הפסימית של "הריאליסט״ של וולצר
אנסה ליישב את הסכסוך הפנימי-לאומי שתיארתי, בבחינה קצרה של גישות כלפי מוסר במלחמה. בזכות הבנה עמוקה של החשיבות של חקירה אתית והצבת גבולות מוסריים, אציע צעד ראשון להתמודדות עם ההתערערות מקומו של המוסר בעת המלחמה אותה אנו חיים היום. את חקירתו על מוסר במלחמה, פותח מייקל וולצר בטיעון נגד מה שהוא מכנה "ריאליזם". "הריאליסטים" של וולצר טוענים כי למרות שאנשים תמיד שאפו לדבר על נכון ולא נכון במלחמה, המלחמה נמצאת מעבר לגבולות השיפוט של המוסר. במלחמה, אנשים עושים את שנדרש כדי להגן על עצמם וקהילותיהם. בעת מלחמה, החוק אילם (Walzer, 2006, p. 1).
עמואל לוינס מהווה דוגמה טובה מתוך אותה קבוצה שאליה מתייחס וולצר. "מצב של מלחמה משהה את המוסר", כותב עמנואל לוינס בשורותיו הראשונות של ספרו כוליות ואינסוף. הוא ממשיך בשכנועו לזנוח את החיפוש אחר מוסר במלחמה במילים: "המלחמה מגחיכה את המוסר" (לוינס, 2010/1961, ע׳ 26). הוא מתאר שהפוליטיקה, שהיא אומנות הניצחון במלחמה, עומדת בניגוד מוחלט למוסר. אותו ניגוד הוא כעוצמתו של הניגוד בין הפילוסופיה, לנאיביות. פילוסופיה בהגדרה הקאנטיאנית שלה היא חקר גבולות התבונה, חשיבה ביקורתית מעמיקה, הדורשת באמת על אודות הקיום על מורכבויותיו. הנאיביות היא צורת חשיבה הפוכה מהפילוסופיה. היא שטחית, פשטנית ונטולת בסיס מידעי. בהקבלה של לוינס בין שני הניגודים האלה, הוא מנכיח פער בלתי ניתן לגישור בין מלחמה ומוסר. להיות פוליטיקאי טוב ולנצח במלחמה - משמעו לזנוח את המוסר. אין אף תאוריה מוסרית שמחזיקה מול המלחמה. לוינס לחם בצבא הצרפתי במלחמת העולם השנייה, נשבה בידי הנאצים ושרד בזכות אמנת ז'נבה שאסרה פגיעה בשבויים. כששוחרר שבע שנים לאחר מכן, התבשר כי משפחתו, הוריו ושני אחיו, נרצחו בידי נאצים. דבריו של לוינס מקבלים תוקף מיוחד בהתחשב בדמיון המצער שבאירועי חייו, למול המציאות בעת המלחמה כיום.
המתרגמת לספרו של לוינס, רמה איילון, מוסיפה בהערת השוליים ש-"כוונתו של לוינס היא שכל עוד מצב המלחמה נמשך, המחויבויות מושהות ומאומה אינו קבוע ויציב עוד" (לוינס, 2010/1961, ע׳ 26) אבקש להעמיק בהערה זו, שכן יש בה אמירה מעניינת על טבעו של המוסר. לוינס מסיק שבמצב בו אין דבר קבוע ויציב, כמו מלחמה, אין מחוייבות מוסרית, כלומר שבני אדם לא מחזיקים עוד באחריות מוסרית כלפי זולתם. אך האם ניתן לטעון בכנות כי מחויבויות מוסריות שחלו טרם המלחמה נשענו על מציאות יציבה וקבועה? ארצה להציע שהטבע של הדברים אינו כזה. אני בטוחה שבקריאתכם, יכולים אתם להזכר בחוויות ששיקפו לכם את טבעה האמיתי, המשתנה וחסר היציבות של המציאות השגרתית. ההבדל בין מלחמה והיעדר מלחמה אם כך, הוא שאתגרי המלחמה וסכנותיה מנכיחים את הטבע של הקיום. בימי שגרה, מתקיימות אשליות המקנות לנו ביטחון ונוחות, ומחזיקות מרחק מדומה בין החיים ובין המוות; בין הקיום האינדיבידואלי לבין ההתרחשות החיצונית והלאומית. נסיבות המלחמה לא משאירות מקום לאשליות של מרחק ונפרדות. הכרחים ואילוצים בעת מלחמה מנכיחים את הקשרים העמוקים שבין אנשים, ואת השבריריות של הקיום. הטענה שיש בפרוץ מלחמה שינוי כלשהו המוציא את המוסר מכלל רלוונטיות מעוררת שאלה מה הייתה הפעולה או הרגע בהם "עזב" המוסר או "פג תוקפו". כך ניתן לראות שזה לא היה המוסר ש"עזב" את העולם, אלא היו אלו האשליות שלנו על העולם שהוסרו. אם נסכים עם לוינס שאין לאדם שום מחוייבות מוסרית כלפי זולתו במצב של אי קביעות וחוסר יציבות, הרי הסקנו שאינו חל בעולם כמו שלנו, ועל כן אין משמעות לאתיקה, מעבר לזאת שיש למשחק מחשבתי.
(5) האם נוכל להרשות לעצמנו לוותר על המוסר?
בבסיסה, האתיקה באמצעותה אנחנו מבינים את המציאות היא יותר ממשחק מחשבתי גרידא. היא מתן ביטוי לשאיפה האנושית לחיות חיים בעלי משמעות: "הנה זה הטוב הגדול ביותר לאדם לדבר מידי יום ביומו על סגולה טובה ושאר דברים בהם אני משוחח לפי ששמעתם, וחוקר את עצמו וזולתו, וחיים שאין בהם חקירה לא כדאי לו לאדם לחיותם" (אפלטון, אפולוגיה 38a). בהגנתו על עצמו ואורח חייו, סוקרטס מבטא צורך קיומי להיות בחקירה פילוסופית מתמדת של עצמו וסביבתו בפני אלו הרוצים לחדול אותו מעיסוק בפילוסופיה. החקירה האתית בעיניו היא לא רק אמצעי לשיפור התנאים האנושיים, אלא היא מה שמעניק לקיום משמעות. הפילוסופיה של סוקרטס היא אבן בניין בפילוסופיה היוונית, שבמטרתה המקורית היא דוקטורינה של לימוד ופיתוח פרקטיקה קיומית, מענה מקיף וטוטאלי לתרגול מידות טובות וחיים טובים (Hadot, 2004, p. 17-18). מהותה של האתיקה לפי אלו שיצרו אותה היא לבוא לידי תרגול וביטוי של הפעולה המוסרית באופן מתמיד. לכן, המוסר מטבעו לא מושהה בימי דוחק ופורח בימי שגרה, אלא הוא הכרחי מהקיום האנושי, וחקירתו היא כזו בהתאם.
(6) בשליטתנו לבחור האם להלחם על חיים בעלי משמעות
מקיאוולי טען שאין ברירה אלא לצאת לקרב כאשר אויבך רוצה להלחם בכל מחיר. באמירתו הוא דורש ממנהיג כנות ואומץ, מאחר ונסיגה מאויב צמא מלחמה או המתנה לו הם פתרונות זמניים, שיעלו לבסוף במחירים כבדים יותר מאשר ביציאה היזומה למלחמה. אך גם כיום, במלחמת אין ברירה הגובה מחירים כבדים, שלא בחרנו לא את עיתויה ולא את קורבנותיה הרבים, נוכל לברר מה הם החלקים בה שאכן נמצאים בשליטתנו, ועליהם יש לנו אחריות מלאה. הסטואים ביקשו להפוך את הבירור הזה לחלק בלתי נפרד מחייהם, וכך לממש את מידות המוסר הטובות. הוגים המשתייכים לאסכולה הסטואית, שהתפתחה במאה השלישית לפני הספירה, מציעים לתרגל חוסן פנימי ומידות אופי שיעזרו לאדם לדבוק בתיאורית מוסר גם בשעות משבר (Marion et al., 2023). מערכת הכללים והמידות הטובות הנחשבות למוסריות בעיני הסטואים מבוססת על הפילוסופיה היוונית ומוכרת בשם היווני אָרֶטֶה (Arete; ἀρετή). בתיאור שטחי, המידות המוסריות הן מצויינות והישגיות אישית, שמבטאות את מיצוי הפוטנציאל האנושי. הדרך המוסרית התבטאה בהתמקדות של אדם בהתרחשויות שתחת שליטתו תוך הכרה בגבולותיו, חולשותיו ומעלותיו. בזמני משבר ואסון, הגישה הסטואית מבקשת מאיתנו, גם כשרגשות קשים עלולים לערפל אותנו, לשמור על אמות המידה המוסריות (Marion et al., 2023).
בבחינת מצבנו בעת המלחמה בגישה הסטואית, נוכל לראות שהבחירה אם לעסוק באתיקה, ובכך לצקת משמעות לחיינו, היא בשליטתנו ובאחריותנו. ישנה התרה חלקית בידיעה כי האתגרים והאסונות המטלטלים אותנו במלחמה לא מחריגים את המוסר, וביכולתנו להחליט שהם לא חזקים יותר מהשאיפה לביטוי אנושי של חיים טובים.
(7) בנימה אישית
הצעד הבא המתבקש הוא לדרוש באתיקה, ולשאול מה הוא הראוי, גם בשעת התמודדות וניסיון כמו שלנו. בין אם בעורף או בחזית, פתיחת שנת הלימודים בצל המלחמה מעוררת בכולנו חשיבה על מקומה של האקדמיה בחיינו, ועל תפקידנו כסטודנטים בחברה הישראלית. המורכבות במציאות המלחמתית, יחד עם האובדן והכאב שבתקופות כמו זאת, מבטיחות שהעיסוק האתי יהיה קשה יותר מכל קורס שנלמד בכיתה. אני מקווה שהצלחתי להדגיש שהמאמץ ראוי, ושישנה חשיבות בחיזוק הקשר שבין העיסוק האקדמי והחיים שבמסגרתם הוא מתקיים. טוב נעשה כשנשאל על ההשקה בין הנורמטיבי והפוזיטיבי, וניצור שיח משותף ועשיר בנושא.
(8) סיכום ומסקנות
נלחמים עכשיו – עושים אתיקה אחר כך? בכתיבתי תיארתי קונפליקט פנימי ולאומי בין השאיפה לחקירה אינטלקטואלית אתית ובין ההתמודדות עם אירועי השבת השחורה ומלחמת "חרבות ברזל". התמקדתי בשאלות מנחות על מנת ליישב אותו: מה מקומה של אתיקה בעת המלחמה הנוכחית, והאם נוכל לבחור שלוותר עליה? שקלתי את גישתם של "הריאליסטים" כפי שמכנה אותם וולצר, אשר טוענים כי מלחמה מייתרת את המוסר. העמקתי בדבריו של לוינס כמייצג גישה זו, שטען כי המלחמה משהה את המוסר, עמדה אותה מצאתי כלא מספקת מאחר והיא מייתרת כל עיסוק אתי, בימי שגרה כבעת מלחמה. לכן, הסקתי שאם נחריג את המלחמה אל מחוץ לגבולות המוסר, הרי שזנחנו את המוסר והאילוצים המוסריים שאנו רוצים לחקור ככלל. לכן ביקשתי לבחון עמדה נגדית בהבאת מילותיו של סוקרטס, אשר מציג את החקירה האתית כהכרחית לקיום אנושי משמעותי. באמצעות הגישה הסטואית ביקשתי להבחין בין אילוצי המלחמה שנכפו עלינו, לבין הבחירה לעסוק באתיקה, שהיא בשליטתנו ואחריותנו. תיארתי כיצד עצם הבחירה בעיסוק האתי היא התרה חלקית של הקונפליקט, מתוך הבנה שגם במלחמה כמו זו, המוסר ימשיך למלא את חיינו במשמעות.
בביליוגרפיה
אפלטון (1979). כתבי אפלטון: כרך א׳. (י׳ ליבס, תרגום). שוקן. (המקור נכתב במאה הרביעית לפנה״ס). ֿ
כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי (2023, 23 באוקטובר). "תרבות של סושי במזרח התיכון שמנגבים בו חומוס": הפרשנות של החוקר שגדל באיראן [סרטון]. יוטיוב. https://www.youtube.com/shorts/STvutj3qhEw.
לוינס, ע' (2010). כוליות ואינסוף: מסה על החיצוניות (ר' איילון, תרגום). מאגנס. (המקור פורסם בשנת 1961).
מלק-בודה, ר׳ (2023, 07 בנובמבר). אליהו יוסיאן: העולה מאיראן שמספר את האמת שלא רצינו לשמוע. מקור ראשון. https://www.makorrishon.co.il/magazine/dyukan/691229/.
מקיאוולי, נ׳ (2010). דיונים. (מ׳ שוסטרמן-פדובאנו, תרגום). שלם. (המקור פורסם בשנת 1517).
Driver, J. Moral Theory. The Stanford Encyclopedia of Philosophy (Fall 2022 Edition), Edward N. Zalta & Uri Nodelman (Eds.) https://plato.stanford.edu/archives/fall2022/enties/moral-theory/.
Durand, M., Shogry, S. & Baltzly, D. Stoicism. The Stanford Encyclopedia of Philosophy (Spring 2023 Edition), Edward N. Zalta & Uri Nodelman (Eds.) https://plato.stanford.edu/archives/spr2023/entrie/stoicism/
Hadot, P. (2004). What is ancient philosophy? The Belknap Press Of Harvard University Press.
Regan, T. (1993). Introduction. In Tom Regan (Ed.) Matters of Life and Death: New Introductory Essays in Moral Philosophy (pp. 1-30). McGraw-Hill, Inc.
Waltzer, M. (2006). Just And Unjust Wars, 4th Edition. Basic Books.