_edited.png)
למה תנועות פרוגרסיביות במערב הצדיקו את הזוועות שאירעו בשבעה באוקטובר? מאמר זה מבקש להתחקות אחר סיבה אחת לכך על ידי הצבת זרקור על הקשר שבין תפיסת ה"ריאל פוליטיק" לסובלנות לערכים לא־ליברליים על ידי קבוצות ליברליות. המאמר פותח בסקירה על האופן בו תפיסת הריאל פוליטיק השתרשה במחצית השנייה של המאה ה־20 על חשבון תפיסת ״האידיאולוגיות״ הגדולות. השתרשות תפיסה זו הובילה לבחינת פרקטיקות על פני אידיאולגויות בשדה הפוליטי, ולחיזוק התפיסה שיחסי כוחות ממוסדים הם אלו שמובילים את השדה הפוליטי. לבסוף, הכותב משתמש במקרי הבוחן של ישראל וארה"ב כדי להראות את השפעת הריאליזם על תפיסות פוליטיות בתוך המדינה.
אופיר גלבוע / סטודנט שנה ג' באוניברסיטה העברית
(1) מבוא
מלחמת ״חרבות ברזל״ היא בגדר שיא נוסף במתח המצטבר סביב רעיונות ליברליים בעולם המערבי בכלל ובישראל בפרט. התחזקותם של גורמים אנטי־ליברלים בישראל, לצד הקצנה של קבוצות פרוגרסיביות שמגלות אמפתיה כלפי רעיונות אנטי־ליברליים גם כן, הן דוגמאות בולטות לטשטוש המשמעות של אידיאולוגיות ליברליות במערב ותפקידן המדיני והפוליטי. בעידן שלאחר דעיכת האידיאולוגיות הגדולות, גישת "ריאל-פוליטיק" הפכה אחת ההשפעות המרכזיות על התפיסה הפוליטית הציבורית, והיא הפכה דומיננטית גם בקרב אלו ששמה לא שגור בפיהם, באופן שעיצב מחדש את השדה הפוליטי. במאמר זה אציג כיצד במסגרת השפעתה, עשויה להתרחש תופעה בה רבים מתקשים להבחין בקונטקסט האידיאולוגי של רעיונות בפוליטיקה. אלה שנולדו וגדלו כל חייהם בסביבה ליברלית, עלולים להיכשל בזיהוי ובהבחנה כראוי בין גורמים בעלי אידיאולוגיות ליברליות-שוויוניות לבין אלו שאף בגלוי ובמוצהר מבקשים למגר רעיונות אלו.
(2) על עקרונות ליברליים
ראשית, אפתח בהסבר על הערכים הליברליים אשר מצויים בליבת הטיעון של מאמר זה. ניתן לסווג ערכים אלו כחלק מתפיסת עולם הגורסת כי לכל אדם מגיעות זכויות טבעיות למימוש חירות אינדיבידואלית ולשוויון פוליטי, כפי שמציגים למשל לוק ורוסו בכתביהם. לוק כתב מספר פעמים על הרעיון של ״זכויות טבעיות״. זכויות אלו מגיעות לכל אדם באשר הוא ולא תלויות בקיומה של מסגרת מדינית כזו או אחרת. לדידו, יש צורך בשמירה על זכויות אלו והגנה עליהן מפני הפרה חיצונית, בעיקר של השלטון או של אוטוריטה חברתית אחרת, כפי שהביע בכתביו איגרת על הסובלנות או שתי מסכתות על ממשל מדיני. רוסו מן הצד השני, מדגיש את הצורך בשוויון, ובייחוד בשוויון הזכויות הפוליטיות במסגרת המדינית. לטענתו, ללא הסדר חברתי מתקיים אי-שוויון בין פרטי החברה, ויש צורך באיזון מחדש, כפי שמביע למשל בכתביו מסה על יסודות אי השוויון או האמנה החברתית. (Lock, 1689 ; Rousseau 1754, 1762).
שני הוגים אלו האמינו ברעיון של אמנה חברתית, על אף המניעים הנבדלים ביניהם, והיו גורמים משפיעים בעיצוב הדמוקרטיה הליברלית - מדינה המבטיחה חירויות וזכויות בהשראת לוק, ורודפת שוויון בהשראת רוסו. ישנן מחלוקות וויכוחים אידיאולוגיים סביב ההתנגשות בין החירות והשוויון, או לחלופין על הפרוצדורות המאפשרות אותן במסגרת המדינית. עם זאת, איני מבקש לדון בהסתעפות של הרעיון הליברלי בפילוסופיה הפוליטית, ואעדיף להתמקד במושג הפרימיטיבי יותר, אם ניתן לקרוא לו כך, של העקרונות הליברליים כשאיפה לשוויון זכויות ולחירויות הפרט במסגרת החברתית, בשם היותו של האדם ככלל בני האדם. מושג זה הוא הבסיס היציב והברור ביותר המהווה קונצנזוס מסוים בין כל הגורמים המאמינים בקיומה של מסגרת חברתית-מדינית שוויונית, אשר לרוב באה לידי ביטוי בצורה של משטר מסוג דמוקרטיה-ליברלית.
(3) רקע היסטורי-פוליטי
בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה, דעכה משמעותית ההשפעה של ה"אידאולוגיות הגדולות" בסדר היום הפוליטי. בעולם המערבי החלו לראות את הפוליטיקה כמנוהלת דרך פשרות ״פרקטיות״, המתרחקות מהרעיון הגדול, האוטופי והשלם שהאידיאולוגיות הגדולות בנות המאה ה-19 וה-20 שאפו לממש. דניאל בל, הסוציולוג האמריקאי, מציג כיצד הלהט והדבקות ברעיונות כמו סוציאליזם, לאומיות וליברליזם, הלכו ודעכו ובמקומם ניתן דגש רב לפשרנות שמביאה לתוצאות אפקטיביות יותר (Bell, 1960). שינויים אלה לוו בעלייתם של הריאליזם והניאו-ריאליזם במדע המדינה וביחסים בינלאומיים, שבתורם מחזקים את ערעור האידיאולוגיות בפוליטיקה. רעיון מרכזי שצבר פופולריות כפריזמה לניתוח המערכת הפוליטית הוא ״ריאל-פוליטיק״. בעוד המושג נתבע לראשונה באמצע המאה ה-19 כדרך לנצל את המציאות הפוליטית להגשמת אידאליים ליברליים, היום הוא מקושר בעיקר לגישות פוליטיות המבטאות את רעיונות הריאליזם, הנוטים לבטל את החשיבות האידיאולוגית והמוסרית של השחקנים במגרש הפוליטי ולהתמקד בתפקידו של הכוח כשיקול וכאמצעי לניהול מדיניות (Bew, 2014, p. 49).
חשוב אם-כן להבין את עקרונות הריאליזם. בעוד כאסכולה בפני עצמה התבסס בעיקר באמצע המאה ה-20, המקורות מהם צמח מגיעים עוד מרעיונות ראשוניים על טבע האדם, כמו אלו שהביע תומס הובס בספרו ״לוויתן״. החיים האנושיים במצב הטבע בהיעדר סמכות מרכזית ריבונית, הם בגדר אנרכיה מסוכנת וברוטלית, מאבק תמידי ואלים סביב אינטרס עצמי ורצון אגואיסטי. המסגרת הזו מהווה גם את הבסיס לפוליטיקה העולמית באסכולה הריאליסטית הרואה כל מדינה כמתחרה על כוח ועל אינטרסים עצמיים בסביבה נטולת אוטוריטה אוניברסלית אחת. הריאליזם מצדד ברעיונות של הובס על טבע האדם, וקובע שהפרטים המכוננים את המדינה, מבססים את התנהגותה בזירה הבין לאומית - היחסים בין מדינות הם מאבק על כוח. המסקנה הריאליסטית מדגישה פרקטיקה מדינית המבוססת על דיפלומטיה של פשרות למען הישרדות או השגת מטרות קצרות טווח. יתרה מזאת, הריאליזם ביקורתי כלפי הרעיון שתפיסות מוסריות מהוות תפקיד משמעותי ביחסים פוליטיים ונוטה להמעיט בחשיבותן (Korab-Karpowicz, 2023). תפיסות עכשוויות בריאליזם, מעבירות את הדגש מטבע האדם אל המבנה האנרכי של היחסים הפוליטיים, ובפרט מחזקות את המשמעות של הכוח באינטרקציה הפוליטית המבוטאת אף היא בגישת ריאל פוליטיק (Bew, 2014, p. 49). כך, הראליזם מחליש את מקומן של האידיאולוגיות המבקשות להגשים תפיסת עולם שלמה במעין תנועת מלקחיים – מן הצד האחד הוא מבקש להשתמש בפרקטיקות פשרניות ובראייה אסטרטגית של כוח להשגת מטרות, ומן הצד השני מבהיר שהמניעים של יתר השחקנים בזירה, הם חסרי חשיבות מבחינה מוסרית, שכן לרוב יהיו נטולי מוטיבציה אתית.
אפשר, כי לאחר מלחה״ע השנייה ״התדמית״ של האידיאולוגיה הפכה מאיימת יותר לאור האסון האנושי שהביאו אידיאולוגיות כמו הנאציזם והסטליניזם. חנה ארנדט כותבת ב״יסודות הטוטליטריות״ על המסגרת שהאידיאולוגיה נתנה לרעיונות אלו, שקידמו גזענות ורודנות (Arendt, 1951, pp. 315, 474-479). בואקום שנוצר בהיעדר האידיאולוגיות, אין זה מן הנמנע, שהפוליטיקה החלה להיות מתווכת לבוחרים שלא כתחרות על אידיאלים, אלא כמאבק על פרקטיקות - הריאל פוליטיק שיקף רעיונות ריאליסטיים ושם דגש על פרקטיקות פוליטיות מנוטרלות הקשר אידאולוגי, אך בנוסף, הוא שינה את התפיסה הכוללת של השדה הפוליטי בעיניי רבים, בייחוד בסביבה ליברלית. אחת הסיבות לכך, היא ההלימה של הדגש על הפרקטיקה עם תפיסות פרגמטיזם. הפרגמטיזם כדרך לניתוח פילוסופי מדגיש אף הוא את הפרקטיקה והפעולה בפילוסופיה בכלל ובפילוסופיה הפוליטית בפרט (Dewey, 1925 כפי שצוטט ב-Hildebrand,2023). גישה זו מבטאת ביתר שאת את הרעיון שמוסר ואמת תלויי קונטקסט, ומתגלים דרך השלכות של פעולות ספציפיות ולא כאידיאל תיאורטי שלם ומוחלט (James, 1907). אחד הכותבים העכשוויים יותר, ריצ׳רד רורטי, מדגיש במיוחד את הצורך לדבוק בגישות פרקטיות במימוש מדיניות פוליטית, על פני התבססות על אידיאליים ורעיונות גדולים (Rorty,1989, 44-46, xiv).
ההסתכלות על הפרקטיקה כדרך להתנהלות פוליטית נולדה לפני כ-150 שנה ובשנים האחרונות הפכה דומיננטית במיוחד. עם עליית הפרקטיקה, הרעיון הכמעט מגוחך בעיניים ריאליסטיות של תפיסת עולם שלמה הנקראת אידיאולוגיה, לא זוכה כיום לתהודה בקרב קהל הבוחרים. מסגור קבוצות פוליטיות וניהול סוגיות באמצעות כוח, השתרשו באופן עמוק במפה הפוליטית במדינות בהן יש השפעה למסורות ליברליות בהשראת הוגים ליברליים ופרוגרסיביים כדוגמת דיואי ורורטי. האחרון כותב כבר ב-1998 על הצורך של השמאל האמריקאי להסתכל על הפוליטיקה דרך פרקטיקות פרגמטיות ומחליש את מקומם של האידאלים המופשטים באמצעות אימוץ הפרגמטיזם (Rorty, 1998). בקרב ליברלים, התפתחה התפיסה שביטוי ערכים ליברליים בא לידי ביטוי בפעולה קונקרטית וממשית ולא ברדיפת אידיאל נשגב. בכך הריאל פוליטיק מביא לשינוי מהותי בתפקיד של הפרקטיקה הפוליטית ויחסה אל האידיאולוגיה. הריאליזם מצייר את הדינמיקה הפוליטית כמנותקת מרעיון מוסרי, ובהמשך מאידיאולוגיה סדורה. הפרגמטיזם מנגד, מבקש התייחסות אל הפרקטיקה, הפעולה הפוליטית, כי היא מבטאת מוסר. שתי השפעות אלו הביאו למצב בו הפרקטיקות הפכו למרכז והן מצליחות לעמוד בפני עצמן ללא ההקשר האידיאולוגי השלם, ואף במקומו.
(4) השפעת הריאליזם על תפיסות פוליטיות בתוך המדינה – מיקוד בישראל ובארה״ב
ניתן לראות דוגמאות להשפעות ריאליסטיות על סוגיות פוליטיות בישראל ובארה״ב. בישראל המפה הפוליטית הושפעה עוד מימי היישוב מהסכסוך היהודי-ערבי ובהמשך הישראלי-פלסטיני. בעוד הרעיונות האידיאליסטים היו דומיננטיים בימי היישוב ובעשורים הראשונים של המדינה, העשורים האחרונים מביאים עימם רוח פשרנית יותר ופרקטית, השמה דגש על ניהול סוגיות פוליטיות במושגים של שימור כוח והישרדות, לפחות בטווח שבין הימין למרכז-שמאל במנעד המפלגות החילוניות-מסורתיות. בהתאם, ״הסכסוך״ כסוגיה מרכזית, עבר מסגור מחדש. אם בעבר בלטו רעיונות אידיאליסטים המדברים על כינון ריבונות יהודית-ציונית בכל שטחי ״ארץ ישראל השלמה״, או על מדינה יהודית שחיה במרחב ערבי ומצעידה את האזור כולו לעידן חדש, הרעיון הפרקטי הפך פופולרי יותר ומזניח את הגשמת האידיאל הגדול. למשל, רעיונות משמעותיים שתפסו תאוצה בקרב בוחרים ומקבלי ההחלטות גם יחד, הם ״צמצום הסכסוך״ כפי שמגבש מיכה גודמן בספרו ״מלכוד 67״, או ״ניהול הסכסוך״ שתבעו פוליטיקאים מהימין הליברלי, כדוגמת משה יעלון שטען כי "ליישוב הסכסוך הישראלי־פלסטיני אין להתייחס במונחים של 'פתרון' אלא במונחים של 'ניהול משבר'". הצעות אלה מתכתבות עם רעיונות ריאליסטים של הסתכלות על המציאות הפוליטית במושגי כוח, כאשר הרצון לשמור על אינטרסים ועל ביטחון לאומי גם יחד הוא המעצב את ההתנהלות בשטח.
הפוליטיקה האמריקאית על המורכבויות שמעצבות אותה, מצריכה ניתוח מעמיק יותר, אולם אתמקד בכמה סוגיות בודדות שימחישו את הנקודה. בארה״ב, גם אידיאליים אודות זכויות קניין וחירות פרט עברו מסגור מחדש. בעבר הפוליטיקה האמריקאית הדגישה רעיונות אידיאליסטים של רדיפה אחר האושר, ומימוש חירות כלכלית כחלק מכך, כפי שמשתקף למשל מהצהרת העצמאות בהשראת עקרונות הנוגעים לרכוש פרטי ולזכויות טבעיות נוסח לוק. כיום סוגיות אלו עשויות להתמקד בפעולות קונקרטיות לאיזון הכוח בין קבוצות שונות בחברה, בעיקר אצל קבוצות פרוגרסיביות באגף השמאלי. מיסוי פרוגרסיבי, או רגולציה על תאגידי ענק, מבססים את הרעיון שיש לנקוט בפרקטיקות ממוקדות לאיזון הכוח ושימור האינטרסים של קבוצות חלשות, כאשר אלו המסרים המתווכים לקהל הבוחרים בצורה בולטת. בנוסף, סקרי דעת קהל בארה״ב מהשנים האחרונות, מראים מגמות שיכולות להמחיש כיצד הציבור הרחב תופס את הפוליטיקה והשחקנים בה. 63% סבורים שפוליטיקאים נכנסים לזירה הפוליטית למען כסף וקידום אינטרסים אישיים, וההשפעה של לוביסטים ושל כסף בפוליטיקה בכלל נתפסת כמשמעותית מדי. לצד זאת נכרת ירידה חדה באמון הציבור בפוליטיקאים ב-65 השנים האחרונות (Pew Research Center, 2023). רעיונות כמו ריאל פוליטיק ממסגרים אינטראקציה פוליטית פנים מדינית כדינמיקה של כוח ואינטרסים ועשויים להשפיע מאוד על תפיסת הציבור את הפוליטיקאים, המניעים שלהם והכוחות באמצעותם ניתן להניע את מהלכיהם.
לצד זאת, התבלטה בפוליטיקה האמריקאית גישת ״פוליטיקת הזהויות״ שמחזקת את המסגור של חלוקה ואיזון כוח בחברה. היא מפנה את הזרקור אל עבר הזהות הפרטיקולרית של הפרטים, ובייחוד של אלו אשר הודרו מזכויותיהם, והופלו ביחס לקבוצות אחרות שזכו למעמד שווה בפני החוק, באופן עמוק וממסדי (Cudd, 2006 כפי שצוטט ב-Heyes, 2020). על קבוצות אלו ניתן למנות אפרו-אמריקאים, נשים, חברי הקהילה הגאה, מהגרים וקבוצות מיעוטים נוספות. גם אם במקורה אינה פרי ריאליסטי, הרעיונות שמבקשת פוליטיקת הזהויות לממש, שזורים באופן מהותי עם המסגור של המרחב הפוליטי כאינטראקציה של כוח בין קבוצות שונות בחברה. היא מדגישה, בין היתר, את הצורך בהתנהלות פרקטית מתוך שימור אינטרסים ואיזון הכוח בסביבה נטולת סמכות אוניברסלית. חשוב להדגיש ששורשי פוליטיקת הזהויות עשויים להמצא בעקרונות ליברליים הנוגעים לשוויון ולחירויות הפרט, אך האופן בו מציעה להתנהל בשדה הפוליטי, והמסרים שהיא מבקשת להעביר, מתרחקים מהגשמת אידיאל שלם ומדגישים את הפרקטיקה של איזון כוח ממוקד על פני קידום האידיאולוגיה. בניגוד לקריאה לאידיאליזם ליברלי שלם המבטיח שוויון זכויות, פוליטיקת הזהויות תואמת את רוח הריאל פוליטיק ומתמקדת בפרקטיקה ובאיזון הכוח של קבוצות פרטניות כתיקון מוסרי ממוקד.
(5) מסקנות ביניים
אנו רואים כי דרך הריאל פוליטיק, רעיונות ריאליסטים השפיעו עמוקות על התפיסה הפוליטית העכשווית, וגרמו לשתי תופעות מרכזיות. ראשית, המסגרת הריאליסטית שנפוצה בעיקר ביחסים בינלאומיים, השתרשה גם כמסגרת מקובלת עבור יחסים פוליטיים פנימיים כפרקטיקה פוליטית - המבנה האנרכי של המסגרת הפוליטית ותפקיד הכוח ואיזונו בדינמיקה, עיצב את ההבנה ואת מסגור הסוגיות הפוליטיות הקיימות. שנית, בהלימה עם גישות ליברליות ופרוגרסיביות, הרעיון שהפרקטיקה חיונית למימוש המוסרי בתוך המסגרת הריאליסטית, אפשרה את הניתוק של הפעולה מהרעיון הגדול, הפרקטיקה כנפרדת מהאידיאל השלם. דהיינו, הפרקטיקה יכולה להיות מוקד פוליטי בפני עצמה ללא הקשר לאידיאליזם כזה או אחר. שתי התופעות גם יחד, מאפשרות את קיומה של תופעה חדשה בנוף הפוליטי המערבי-ליברלי בה מתמקד הטיעון.
(6) השלכות ותופעות עכשוויות
רבות ממדינות המערב מסווגות כבעלות משטר מסוג דמוקרטיה ליברלית. משטר זה מבוסס על עקרונות ליברליים המבטיחים חירויות פרט ושוויון בפני החוק עבור כלל אזרחי המדינה. רבים בהתאם, נהנים ממגוון החירויות והזכויות שמאפשרת להם הדמוקרטיה הליברלית בשם אותה תפיסת עולם ליברלית אידיאולוגית. ובכל זאת, אנו עדים לתופעות של רבים שרואים עצמם כליברלים, אך תומכים בגורמים אשר לחלוטין מתנגדים לרעיונות אלה ושואפים במוצהר לבסס חברה אנטי-ליברלית. עם פתיחתה של מלחמת ״חרבות ברזל״, נשמעו באופן גבוה מהרגיל, קריאות בעד ארגון הטרור חמאס ובעד פעולותיו. לפי סקר של אוניברסיטת הארוורד, 27% מאמינים שניתן להצדיק את מתקפת ה-7 באוקטובר, ומחצית מהצעירים תומכים בחמאס על פני ישראל (Harvard Caprs-Haris Poll, 2023). כמובן שניתן להבדיל תופעה זו מביקורת לגיטימית על ישראל ומתמיכה בפלסטינים תוך הסתייגות מפעולות החמאס, אך לא במקרים אלו מדובר. בהמשך להתפתחויות המלחמה, אף נצפה גל תמיכה ברעיונותיו של מנהיג ארגון הטרור אל-קעידה, אוסמה בן לאדן, ברשתות החברתיות. יתכן ותופעות אלו הן עדיין שוליות, אך אנו עדים להקצנה תקדימית בסתירה בין תמיכה ברעיונות ליברליים לבין תמיכה בגופים אנטי ליברליים, וניכר שהמסרים הללו מקבלים יחס סבלני מהרגיל.
נוכל להסביר את התמיכה ברעיונות אלו תוך בחינת ההשפעה של הריאל פוליטיק על התפיסה הפוליטית. כאשר צעירה או צעיר במערב, נחשפים למדיניות של ישראל ביחס לפלסטינים, אשר לא פעם כוללות פעולות דיכוי אלימות ומניעת זכויות יסוד באופן קולקטיבי, הם מבינים את הדינמיקה בין שתי הקבוצות במונחים של כוח. ישראל, נתפסת בעלת כוח חזק משמעותי ביחס לפלסטינים, שאף בוסס באופן ממסדי לאורך שנים, באופן שמהדהד תפיסות ריאליסטיות של ביסוס הכוח במבנה הפוליטי. הפתרון המיידי, המקבל ביטוי פוליטי באופן הנפוץ ביותר בעיניהם, הוא פעולה, פרקטיקה שתאזן מחדש את חלוקת הכוח האי-שוויונית. פעולה זו עשויה להיות פוליטית-מדינית, או מאורגנת על ידי קבוצה בעלת שאיפה פוליטית – למשל, ארגון כמו החמאס ששואף להלחם למען הזכויות הפוליטיות-לאומיות של הפלסטינים. המסגור הוא כמעט זהה עם מכתבו של בן לאדן – הוא מציין כי הוא בסך הכל מתנגד לפעולות אגרסיביות כוחניות של ארה״ב כנגד אוכלוסייה מוסלמית במזרח התיכון. הפעולה שמבצעים חמאס עם תקיפתו את ישראל, או אל-קעידה, חייבת בעיניהם לבסס צדק, שכן היא מצד אחד מנסה להשיג איזון מחדש של דינמיקת הכוח, ומנגד אינה חייבת להישלל על-ידי אמונה בעקרונות ליברליים הסותרים את השאיפות הדתיות של הארגונים, שכן הפרקטיקה עומדת בפני עצמה, והיא מנוטרלת מהקשר אידיאולוגי. יתרה מזאת, מכיוון שפרקטיקה מממשת מוסר, אין זה משנה איזה אידיאולוגיה היא מבקשת להגשים בעתיד, אלא הרעיון המוסרי שהיא מממשת ״כאן ועכשיו״ המבוטא כמרד מוצדק בגורם מדכא המונע זכויות.
היכולת לנתק את הפרקטיקה מהאידיאולוגיה, היא חלק מהותי בהבנה של הצלחת מסרים אנטי ליברלים בקרב אוכלוסיות ליברליות. אך מנגד יש לזכור כי אידיאולוגיות עדיין קיימות במפה הפוליטית, וישנם שחקנים השואפים לממשן. דוגמא לשחקנים אלה הן קבוצות בעלות אידיאולוגיה דתית שמרנית במיוחד, שלרוב עשויות להיות כמעט בלתי נראות עבור עין ריאליסטית המתמקדת בפרקטיקה על פני ההקשר האידיאולוגי. עבורן, הכוח האידיאולוגי טמון ביכולת להרכיב תפיסת עולם באמצעות פרקטיקות. אידיאולוגיה דתית מחזיקה בהנחות יסוד על העולם, שמשליכות על עקרונות מוסריים בסיסיים בלב התפיסה. זרמים שמרניים יעדיפו להימנע מלפגוע בסדר האידיאולוגי, וייטו לספק למאמיניהם כללים והנחיות לחיי יום-יום - ביצוע פעולות קונקרטיות המשקפות את המוסר הדתי, החל מהקפדה על ביצוע ברכה, וכלה בתמיכה ברעיונות קולקטיביים לניהול חברה לאור ערכי המסורת. היכולת לקשור מחדש את הפעולות הללו לאידיאולוגיה השלמה, מעניקה להן יתרון על פני רעיונות ליברליים בסביבה פוליטית ליברלית. המאפיינים הפרגמטיסטיים והריאליסטיים של הפוליטיקה מייצרים התמקדות בפרקטיקה ובטווח הקצר והעכשווי, וכאשר נתקל בפרקטיקה המהווה חלק מפאזל להגשמת אידיאולוגיה דתית, נתקשה להבחין בכך, שכן הפעולה היא מוקד בפני עצמה. ניתן לראות דוגמא לכך גם בישראל - סוגית ריסון מערכת המשפט האקטואלית הביאה חילונים ליברלים רבים המחזיקים בעמדות ימין מתונות, לתמוך במדיניות של מפלגת ״הציונות הדתית״ אשר רואה עצמה כמפלגה בעלת חזון אידיאולוגי דתי מובהק ואנטי ליברלי, ובכיריה מרבים לבטא זאת. כאשר סוגיה כמו זו, המתווכת לבוחר כדינמיקה של כוח היא עשויה להתפרש כאקט צודק ועצמאי להשבת האיזון, ללא ההקשר הדתי-אידיאולוגי שפעולה זו מבקשת לממש.
במדינות דמוקרטיות ישנה משמעות רבה לאופן שבו נתפסת המערכת הפוליטית בקרב הציבור, שכן בחברות אלו ישנה השפעה משמעותית לאזרחים. המניעים והכללים של פיהם מתנהל המשחק, עשויים להוביל לבחירתם של פוליטיקאים בעלי טכניקות מסוימות, ובאופן הדדי לגרום לשחקנים פוליטיים להתאים את המתודות שלהם למסגור הציבורי. ״ריאל-פוליטיק״, כגישה המשקפת רעיונות פרקטיים וריאליסטיים מתארת את השדה הפוליטי כמונע מאינטרסים ומכוח, ומשפיעה על ההתנהגות של השחקנים הפוליטיים ועל התמיכה הציבורית בהם. התפיסה שהפעולה היא המרכז, בין אם היא משקפת אנטי-אידיאליזם, או דווקא מימוש מוסרי, עשויה להוביל לפוליטיקה צרת רואי וכוחנית. בנסיבות אלו אין זה מפתיע כי רבים בציבור מאבדים אמון בפוליטיקאים ובדרכם, ומתקשים לראות בהם שותפים לתפיסת עולמם. הדגשת דינמיקת הכוח בתוך הפוליטיקה, שלעתים באה לידי ביטוי בהתמקדות בפרקטיקות ובפעולות, מחלישה את היכולת לזהות את הרעיונות והאידיאולוגיות של השחקנים. לכן, תחת התמקדות פרקטית, אקט ממניעים פסולים עשוי להיראות כצודק תחת קונטקסט מסוים, ולהפך. ישנם כמובן יתרונות לניהול פרקטי של הפוליטיקה שעשוי להטיב עם הציבור. אך בעיניי, התופעה אותה הצגתי, אינה נחלתם של בודדים נטולי רקע אידיאולוגי, אלא שחיקה מהותית של כושר זיהוי הכוחות הפוליטיים בעולם המערבי, שכולנו עשויים ללקות בה. חקירה וביקורת אודות תפיסת עולמם של הכוחות הדוחפים לפעולה כזו או אחרת, עשויים לשפוך אור ולהבהיר כיצד והאם עלינו לתמוך בהם.
בביליוגרפיה
גודמן מ׳ (2017). מלכוד 67. כנרת זמורה-ביתן דביר.
קריסת הקונספציה #1: ניהול הסכסוך (2023, 31 באוקטובר). תלם. https://telem.berl.org.il/8734/.
Arendt, H. (1951). The Origins of Totalitarianism. The World Publishing Company.
Bell, D. (1960) The End of Ideology. The Free Press.
Bew, J. (2014). The Real Origins of Realpolitik. The National Interest, 130, 40–52. http://www.jstor.org/stable/44153278
Heyes, C. (2018). Identity Politics (Edward N. Zalta & Uri Nodelman, Eds.(. Stanford Encyclopedia of Philosophy. https://plato.stanford.edu/entries/identity-politics/#LibeIdenPoli.
Hildebrand, D. (2018). John Dewey (Edward N. Zalta & Uri Nodelman, Eds.). Stanford Encyclopedia of Philosophy. https://plato.stanford.edu/archives/fall2023/entries/dewey/.
James, W. (1907). Pragmatism: A New Name for Some Old Ways of Thinking. Https://Www.gutenberg.org/Files/5116/5116-h/5116-H.htm. Retrieved December 31, 2023, from https://www.gutenberg.org/cache/epub/5116/pg5116-images.html
Key Results – December. (2023, December 15). Harvard CAPS/ Harris Poll. https://harvardharrispoll.com/keyresults-december-2/
Korab-Karpowicz, W. J. (2018). Political Realism in International Relations (Edward N. Zalta & Uri Nodelman, Eds.). Stanford Encyclopedia of Philosophy. https://plato.stanford.edu/entries/realism-intl-relations/#pagetopright.
Locke, J. (1988). Two Treatises of Government. Cambridge University Press. (Original work published 1689)
Locke, J. (2013). A letter concerning toleration. Broadview Press. )Original work published 1689)
Pew Research Center. (2023, September 19). Americans’ Dismal Views of the Nation’s Politics. Pew Research Center - U.S. Politics & Policy. https://www.pewresearch.org/politics/2023/09/19/americans-dismal-views-of-the-nations-politics/.
Rorty, R. (1989). Contingency, Irony, and Solidarity. Cambridge Univ. Press.
Rousseau, J. J. (2013). Discourse on the Origin of Inequality. Empire Books, United States. (Original work published 1755).
Rousseau, J.J. (1987). On the Social Contract. Hackett Publishing Company, Inc. (Original work published 1762)