מערכת לשימוש בשפות אנושיות היבט מעט מוזר. בני אדם יכולים להשתמש כל חייהם במושגים מסוימים, בקטגוריות מסוימות לתיאור דברים במציאות ובמחשבה, לפקד, לשאול או לתהות – בלי שיש להם בהכרח הבנה מלאה או הגדרה מדויקת של המושגים בהם הם משתמשים. אף יותר מכך, בני אדם מצליחים לתקשר זה עם זה גם בהיעדר הבנה מלאה של המושגים בהם הם משתמשים. אדם אחד יכול לבקש מאדם אחר: "תוכל לקרב אליי את הכיסא שם?", וזאת גם בלי שאף אחד מהם אי פעם עצר והרהר אפילו במעט בהגדרה של המושג "כיסא". [1] השניים למדו מה הכ

ד"ר מיכל בן נח היא מרצה מן המניין במרכז האקדמי רופין ומרצה מן החוץ בתוכנית פכ"מ באוניברסיטה העברית. תחומי העניין שלה הם שוק העבודה ואנליזה מושגית של מושגי מפתח בתאוריה הסוציאליסטית והאנרכיסטית. ד"ר מיכל בן נח וְכָך חַכְמֵי הָאִינְדּוּסְטָן הִתְפַּלְפְּלוּ פְּלָאִים, וְכָל אֶחָד אֶת דַעְתּוֹ בְּקַ"ן דֵּעוֹת הִטְעִים, וְכָל אֶחָד צוֹדֵק מְעַט, אֲבָל כֻּלָם טוֹעִים. (סאקס, 1872) (1) מבוא חירות היא ערך בסיסי בחיים הפוליטיים. חשיבותו של ערך זה הובילה לחקירה פילוסופית ענפה של המושג

על אף שהפנאי והעבודה הם שני צירים של אותו גרף, נדמה שהשיח הכלכלי מתמקד באחד – וזונח את האחר. מאמר זה מבקש להשיב את הפנאי למרכז, לא כזמן ריק מעבודה, אלא כמרחב של חירות, כוח פוליטי והגשמה עצמית. תחילתו בקריאה מחודשת בכתביהם של מרקס ואנגלס, המציעה אפשרות לחשוב את הפנאי כחלק מהמהות האנושית. בהמשך נבחנת התעוותות הקשר בין האדם לפנאי תחת הקפיטליזם, דרך ביקורתו של אדורנו על תרבות הפנאי המודרנית ודיון בתופעת ההעדפות האדפטיביות שמציע סן ביחס לבחירה בין עבודה לפנאי. לבסוף, מובאת תפיסה ש

רבות נטען כי זכויות, כמו הזכות לחיים, הן טבעיות ומולדות ועל כן אינן ניתנות לביטול. יחד עם זאת, אנחנו נתקלים לא אחת במקרים שזכויות כגון אלו אכן מתבטלות, והדבר נדמה לנו מוצדק. דרך המקרה המוכר של הפרת הזכות לחיים מתוך פעולה של הגנה עצמית, מאמר זה יבקש להציע תפיסה הולמת יותר לרעיון הזכויות. ניתוח גישותיהם של לוק ושל בנת'ם יראה כי תפיסה המבוססת על מקסום תועלת, כפי שמציע השני, הולמת יותר את ההבנה האינטואיטיבית של מושג הזכויות. ניצן מנור / סטודנט שנה ב' לפכ"מ באוניברסיטת תל אביב (1)

מאמר זה בוחן את מושג החברות הפוליטית ב"אתיקה הניקומאכית" של אריסטו, ואת חשיבותה למימוש תנאי השגשוג האישי והחברתי. [1] החברות – המבוססת על רצון טוב הדדי, היכרות ותפיסת צדק משותפת – תוצג כמרכיב המחזיק את הקהילה הפוליטית, ההכרחי עבור תיאום בין חבריה ובקידום פעולה משותפת לטובת הכלל. באמצעות קריאה מנקודת מבט ייחודית באריסטו, לצד עיון בפרשנויות מודרניות, המאמר מציע הבנה מעודכנת של החברות הפוליטית כ"תבנית תרבותית" – מערך של ערכים וציפיות משותפות שמקשר בין אזרחים במספרים גדולים, ומב

האם צריך להישאר בקשר חברי עם אנשים רעים? מצד אחד, נראה כי המעשה המוסרי הוא דווקא להתרחק מחברים בלתי-מוסריים משלל סיבות. בשימור יחסי החברות שלנו עם אדם כזה אנו עלולים, בין השאר, לנרמל את התנהגותו הפסולה, להסתכן במעורבות במעשיו או לפתח שאננות מוסרית. מן הצד השני, הישארות בקשר החברי דווקא עשויה לאפשר לנו להתערב לטובה בהתנהגות החבר, וממילא ההישארות בקשר לא מצביעה על אישור ההתנהגות הפסולה. מאמר זה סוקר את שני צדדיו של הדיון ומתעמק בקשר חברי ייחודי: הקשר הזוגי. האינטימיות הכרוכה בק

ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר היא עמיתת מחקר בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה, שם היא משמשת כראשת התוכנית לדמוקרטיה בעידן המידע. היא משפטנית בהכשרתה, ומתמחה בשאלות של פרטיות, רגולציית אינטרנט, חופש הביטוי בעידן הדיגיטלי, ואתיקה של טכנולוגיה ציבורית ועיתונות. בשנים האחרונות הובילה ד"ר שוורץ אלטשולר יוזמות מרכזיות בעיצוב רגולציה ואתיקה בתחומי העיתונות, הפרטיות והטכנולוגיה בישראל, כולל ניסוח קודים אתיים לגופי תקשורת, הצעות חוק, וחוות דעת ציבוריות בנושאי איכוני שב"כ בזמן מגפת הקורונה, פיק