מערכת דבר מוסכם הוא שהזמן נע בכיוון אחד: מן העבר, דרך ההווה, אל העתיד. תנועה בלתי פוסקת זו מכתיבה גם את היחסים בין הזמנים השונים, כך שהעבר מעצב את ההווה, וההווה מעצב את העתיד. יחסים חד-כיווניים אלו עומדים בבסיס מושג הסיבתיות כפי שנהוג לחשוב עליו – כדי שדבר יהיה סיבתו של דבר אחר, הכרחי שהאחד יהיה סיבתו של האחר. מכאן אנחנו מבינים שיש קשר יסודי בין תנועתו של הזמן, לבין האופן שבו אנחנו מבינים את העולם. אנחנו פונים אל העבר בחיפוש אחר תשובות לשאלות שמעסיקות אותנו; לפני שאנחנו בוחרי

פרופסור יואל מוקיר הוא מההיסטוריונים הכלכליים המובילים בעולם. מוקיר נולד בליידן שבהולנד (1946), גדל בחיפה, ורכש את השכלתו באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת ייל. כיום הוא מכהן כפרופסור לכלכלה והיסטוריה באוניברסיטת נורת'ווסטרן (Northwestern) בשיקגו, וכן כעמית מחקר בבית הספר לכלכלה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו מתמקדים במהפכה התעשייתית ובמקורות הצמיחה הכלכלית, תוך הדגשת חשיבותם של שינויים תרבותיים, מוסדות חברתיים והצטברות של ידע. [1] על תרומתו המכרעת לזיהוי התנאים המוקדמים לצמיחה מת

מאמר זה בוחן את גבולותיה של הדמוקרטיה הישראלית דרך הסתכלות על מקומו של הציבור הערבי בשיח סביב המחאה כנגד הרפורמה המשפטית. באמצעות ניתוח תיאורטי-ביקורתי של המתח המובנה בין "יהודית" ל"דמוקרטית", נטען כי התגבש שיח פוליטי המדיר את החברה הערבית באופן כפול: בעוד הצד הימני מסמן את הערבי כאנטגוניסטי וכמאיים על הזהות היהודית, הצד השמאלי מכיל אותו רק כשותף מותנה ופונקציונלי, תוך השתקת זהותו והימנעות מהכרה בו כסובייקט פוליטי שלם. קריאה זו חושפת את ישראל כ"דמוקרטיה סלקטיבית": משטר המתיימ

המאמר בוחן את שאלת האחריות המוסרית של הורים בעידן של טכנולוגיות ברירת עוברים, תוך התמקדות ביקורתית בעיקרון ה-Procreative Beneficence) PB), שטבע הפילוסוף ג'וליאן סבולסקו. לפי עיקרון זה, על ההורים מוטלת חובה מוסרית לבחור בעובר שצפויים לו החיים הטובים ביותר, על בסיס המידע הגנטי הזמין. העיקרון נשען על אינטואיציה מוסרית נפוצה, לפיה על הורים למקסם את רווחת ילדיהם. המאמר מבקש לערער על עמדה זו דרך ארבעה צירי ביקורת: (א) חשיפת הקשיים המושגיים בהגדרת "החיים הטובים"; (ב) עמידה על המגבלו

בעוד שהשיח הכלכלי נוטה לתפוס את תקציב המדינה כספר חשבונות סגור שיש לאזנו, מאמר זה מבקש להציג גישה אחרת המסיטה את המבט מן המדדים החשבונאיים אל עבר התוצאות הממשיות בחיי האזרחים. גישה זו באה לידי ביטוי ברעיונותיו של אבא לרנר, תלמידו של קיינס והוגה רעיון המימון הפונקציונלי. לרנר מציע מעבר מתפיסת המדינה כ"משק בית" מוגדל, לתפיסתה כריבון המשתמש במשאביו באופן עצמאי - לא כדי לאזן את החוב הציבורי, אלא כדי להבטיח את יציבות התעסוקה והמשק. בהמשך, נבחן המתח שבין הרעיונות של לרנר לבין המציא

בחברה פטריארכלית וקפיטליסטית, גברים ניצבים מול מערכת ציפיות היוצרת מודל של גבריות אידיאלית בו הם מתקשים לעמוד. כישלון לעמוד ברף הציפיות המגדריות עשוי להוביל למשבר זהות אישי חמור, שבא לידי ביטוי בהתנהגויות אלימות ואנטי-סוציאליות. דינמיקה זו נבחנת במאמר דרך הסדרה שובר שורות (Breaking Bad) והסרט מועדון קרב (Fight Club), כשני נרטיבים תרבותיים בני-זמננו. הפער בין האידיאל הגברי לבין המציאות מוביל את דמות הגיבור למסע גאולה הרסני, במסגרתו הניסיון לפצות על אובדן המעמד והפגיעה באגו מיי

מערכת לשימוש בשפות אנושיות היבט מעט מוזר. בני אדם יכולים להשתמש כל חייהם במושגים מסוימים, בקטגוריות מסוימות לתיאור דברים במציאות ובמחשבה, לפקד, לשאול או לתהות – בלי שיש להם בהכרח הבנה מלאה או הגדרה מדויקת של המושגים בהם הם משתמשים. אף יותר מכך, בני אדם מצליחים לתקשר זה עם זה גם בהיעדר הבנה מלאה של המושגים בהם הם משתמשים. אדם אחד יכול לבקש מאדם אחר: "תוכל לקרב אליי את הכיסא שם?", וזאת גם בלי שאף אחד מהם אי פעם עצר והרהר אפילו במעט בהגדרה של המושג "כיסא". [1] השניים למדו מה הכ

ד"ר מיכל בן נח היא מרצה מן המניין במרכז האקדמי רופין ומרצה מן החוץ בתוכנית פכ"מ באוניברסיטה העברית. תחומי העניין שלה הם שוק העבודה ואנליזה מושגית של מושגי מפתח בתאוריה הסוציאליסטית והאנרכיסטית. ד"ר מיכל בן נח וְכָך חַכְמֵי הָאִינְדּוּסְטָן הִתְפַּלְפְּלוּ פְּלָאִים, וְכָל אֶחָד אֶת דַעְתּוֹ בְּקַ"ן דֵּעוֹת הִטְעִים, וְכָל אֶחָד צוֹדֵק מְעַט, אֲבָל כֻּלָם טוֹעִים. (סאקס, 1872) (1) מבוא חירות היא ערך בסיסי בחיים הפוליטיים. חשיבותו של ערך זה הובילה לחקירה פילוסופית ענפה של המושג

על אף שהפנאי והעבודה הם שני צירים של אותו גרף, נדמה שהשיח הכלכלי מתמקד באחד – וזונח את האחר. מאמר זה מבקש להשיב את הפנאי למרכז, לא כזמן ריק מעבודה, אלא כמרחב של חירות, כוח פוליטי והגשמה עצמית. תחילתו בקריאה מחודשת בכתביהם של מרקס ואנגלס, המציעה אפשרות לחשוב את הפנאי כחלק מהמהות האנושית. בהמשך נבחנת התעוותות הקשר בין האדם לפנאי תחת הקפיטליזם, דרך ביקורתו של אדורנו על תרבות הפנאי המודרנית ודיון בתופעת ההעדפות האדפטיביות שמציע סן ביחס לבחירה בין עבודה לפנאי. לבסוף, מובאת תפיסה ש

רבות נטען כי זכויות, כמו הזכות לחיים, הן טבעיות ומולדות ועל כן אינן ניתנות לביטול. יחד עם זאת, אנחנו נתקלים לא אחת במקרים שזכויות כגון אלו אכן מתבטלות, והדבר נדמה לנו מוצדק. דרך המקרה המוכר של הפרת הזכות לחיים מתוך פעולה של הגנה עצמית, מאמר זה יבקש להציע תפיסה הולמת יותר לרעיון הזכויות. ניתוח גישותיהם של לוק ושל בנת'ם יראה כי תפיסה המבוססת על מקסום תועלת, כפי שמציע השני, הולמת יותר את ההבנה האינטואיטיבית של מושג הזכויות. ניצן מנור / סטודנט שנה ב' לפכ"מ באוניברסיטת תל אביב (1)