זכויות? שטויות! הבעייתיות בזכויות טבעיות

רבות נטען כי זכויות, כמו הזכות לחיים, הן טבעיות ומולדות ועל כן אינן ניתנות לביטול. יחד עם זאת, אנחנו נתקלים לא אחת במקרים שזכויות כגון אלו אכן מתבטלות, והדבר נדמה לנו מוצדק. דרך המקרה המוכר של הפרת הזכות לחיים מתוך פעולה של הגנה עצמית, מאמר זה יבקש להציע תפיסה הולמת יותר לרעיון הזכויות. ניתוח גישותיהם של לוק ושל בנת'ם יראה כי תפיסה המבוססת על מקסום תועלת, כפי שמציע השני, הולמת יותר את ההבנה האינטואיטיבית של מושג הזכויות.

ניצן מנור / סטודנט שנה ב' לפכ"מ באוניברסיטת תל אביב

---

(1) הקדמה

“We hold these truths to be self-evident, that all men are created equal, that they are endowed by their Creator with certain unalienable Rights, that among these are Life, Liberty and the pursuit of Happiness.” (Jefferson, 1776)

כך כתב האב המייסד האמריקאי תומס ג'פרסון בהצהרת העצמאות – טקסט מכונן בהיסטוריה הפוליטית בעידן המודרני, ובפרט בנושא זכויות. מוטיבים דומים מופיעים גם במסמך המכונן של המהפכה הצרפתית:

“Men are born and remain free and equal in rights.” (National Assembly of France, 1789)

כאן בולט עוד יותר הרעיון שזכויות אינן ניתנות לביטול; בני האדם נולדים איתן, והן נשארות עימם. התפיסה של זכויות שעולה מתוך המסמכים הללו, כטבעיות ובלתי ניתנות לביטול, היא תפיסה רווחת לגבי זכויות גם בשיח הפוליטי והמוסרי בימינו. ניתן לראות זאת לא רק ברמה הלאומית עם רעיון הדמוקרטיה הליברלית המודרנית, אלא גם ברמה הבינלאומית עם רעיונות של זכויות אדם אוניברסליות.[1]

במאמר זה אבקר את התפיסה הקלאסית של זכויות כטבעיות ובלתי ניתנות לביטול. אטען שהגישה הזאת לא תואמת את האופן בו אנשים לרוב חושבים על זכויות ואת האופן בו הן באות לידי ביטוי בפועל. אראה שבניגוד לתפיסה הקלאסית, זכויות אכן מתבטלות – באופנים שנתפסים כמוצדקים. אציג את הניסיון של לוק להגן על התפיסה הקלאסית של זכויות, ואראה שניסיון זה אינו מצליח לגשר על אי-ההתאמה. כנגד גישתו של לוק אציג תפיסה חלופית של זכויות המבוססת על תועלתנות, ואטען שגישה זו תואמת יותר את האינטואיציה שלנו. לבסוף אטען שאימוץ גישה זו יכול לתרום לשיח הציבורי.

(2) ביטול של זכויות

ראשית נבחן מצב בו זכות מסוימת מתבטלת. לצורך כך נכון להשתמש בזכות בסיסית למדי, הזכות לחיים, אשר אפילו ג'פרסון (1776) מונה אותה ראשונה. במאמרו על הזכות לחיים, הנרי ג'ון מקלוסקי (1975) מתאר את הזכות לחיים כזכאות פוזיטיבית של אדם לחיות ולהיות מסוגל לחיות חיים בעלי ערך, חיים מלאים. נותרת השאלה: האם קיימים מצבים בהם הזכות לחיים אכן מתבטלת? יש עיסוק עכשווי ער בשאלה הזאת, במיוחד בנוגע לסוגיות כמו עונש מוות, המתת חסד והפלות. בחברות רבות סוגיות אלו מבטאות נקודת מחלוקת ערה לגבי ההצדקה לביטול הזכות לחיים. בדיוק משום שמתקיים דיון ציבורי בנושאים אלו, לא נכון לבחון באמצעותם את ההתאמה של תפיסת הזכויות הקלאסית לאינטואיציה שלנו. נכון יהיה להשתמש בסוגיה הנמצאת בקונצנזוס ציבורי. לשם כך אחקור את רעיון ההגנה העצמית כמקרה של ביטול הזכות לחיים. רעיון ההגנה העצמית קובע, כי אם אדם תוקף אותי, מותר לי להגן על עצמי מפניו, עד כדי שימוש בכוח קטלני. במצב שכזה, האדם שתוקף אותי זכאי בדיוק כמו כל אדם אחר לזכות לחיים, אך למרות זאת, ההגנה העצמית מאפשרת לי להתעלם מזכותו ולהרוג אותו. צדקת ההגנה העצמית, כפי שבוודאי תופסים זאת מרבית הציבור, לא עולה בקנה אחד עם רעיון הזכויות שאינן ניתנות לביטול – שהרי היא מהווה מקרה ברור של ביטול זכויות.

כמובן שזה לא רעיון חדש, אך יש צורך בבחינה מעמיקה של השלכותיו. חלק ניכר מהשיח הציבורי, כפי שאני תופס אותו, עדיין מתייחס לזכויות בשפה של כללים מוחלטים. למרות הפער בין התפיסה הקלאסית של זכויות לבין היחס אליהן בציבור, ניתן למצוא בספרות ניסיונות לגשר על הפער בין הגנה עצמית לבין זכויות טבעיות שלא ניתנות לביטול. המשך המאמר יבחן את הניסיונות הללו.

(3) הגישה הלוקיאנית

ג'ון לוק (1689/1959) מציע בדיוק מודל כזה ב"מסכת השנייה": תפיסה של זכויות כפי שתיארנו קודם, כטבעיות, בלתי ניתנות לביטול ונובעות מאלוהים. בהמשך הוא מציג את הצדקתו להגנה עצמית ביחס לזכות לחיים. לוק טוען כי הן במקרה שבו אדם תוקף אדם אחר והתוקפן הורג את הקורבן, והן במקרה שהקורבן מגן על עצמו והורג את התוקף – כך או כך אדם ימות והזכות לחיים תופר. במצב כזה, לוק אומר שעלינו להעדיף את החף מפשע (p. 24). אני מוצא שזהו תיאור מפתיע למדי, שכן נראה כי הוא אינו מתאים לגישת הזכויות של לוק. בתפיסה הלוקיאנית, הבסיס לפעולה צודקת ולא צודקת עולה מתוך תפיסת הזכויות. תפיסה זו לא עוסקת בחפות מפשע, לא שואלת מיהו התוקף ומיהו הקורבן. ולמרות זאת, לוק משתמש בחפות מפשע כדי לקבוע פעולה צודקת בשאלת חיים ומוות. מאין נובע המשקל המוסרי של חפות מפשע בגישה הלוקיאנית? אם המשקל המוסרי של חפות מפשע לא נובע מהזכויות, אזי שיש פה משהו מעבר לזכויות שהוא בעל חשיבות.

ניתן לומר כי התפיסה של חפות מפשע כגורם רלוונטי אכן עשויה לרמוז על ערכים מעבר לזכויות, וכי היא אינה מפרה את עקרון הזכויות כטבעיות ובלתי ניתנות לביטול. מושג החפות מפשע לא מתעלה מעל מושג הזכויות ומבטלו, הוא "שובר שוויון" בלבד במצב בו הזכויות יופרו בכל מקרה. אמנם, לוק עצמו חולק על הרעיון הזה, ומנסה להצדיק את ההגנה העצמית במקרה של פגיעה בזכות לחירות. הוא טוען שאם אדם גוזל ממני את חירותי ומשעבד אותי, אז הוא שם אותי במצב בו אין דבר המונע ממנו להרוג אותי. לכן, לוק טוען, מותר לי להגן על עצמי מפני שעבוד על בסיס אותו עקרון לפיו מותר לי להגן על עצמי מתקיפה (לוק, 1689/1959, עמ' 24–25). הטיעון הזה של לוק לא מתיישב עם רעיון הזכויות כבלתי ניתנות לביטול. הוא מציג מצב שונה מהראשון: מצד אחד המשעבד מסוגל להרוג אותי, ומצד שני אני בוודאות אהרוג אותו (מתוך הגנה עצמית). זה שונה מאוד מהמצב הראשון שבו הייתה פגיעה ברורה בזכות לחיים בכל מקרה. כאן אנו משווים בין פגיעה מובטחת לפגיעה פוטנציאלית. כאשר אנחנו מכניסים את גורם החפות, תפקידו הוא יותר מאשר שובר-שוויון, הוא הופך לגורם מוסרי משמעותי מספיק כדי לגבור על ערך הזכויות ולהוביל לביטול של זכויות של אדם. הגישה של לוק למעשה מבקשת מאיתנו בו זמנית לקבל זכויות כדבר טבעי שלא ניתן לביטול וגם כן לקבל גורם נוסף ונפרד מזכויות אשר מסוגל במצבים מסוימים (כמו הגנה משעבוד והגנה עצמית) להתעלות מעל הזכות של אדם לחיים ולבטל אותה.

(4) הגישה ההסכמית

לוק מציג גישה נוספת אשר מנסה להצדיק הגנה עצמית משתמשת ברעיון של ויתור עצמי על זכויות (לוק, 1689/1959, עמ' 24). לפי הגישה, ה"ביטול" שמוזכר ב"זכויות בלתי ניתנות לביטול" נעשה על ידי כוח חיצוני המגיע ולוקח מאדם את זכויותיו. לפי הגישה, אדם יכול לוותר על זכויותיו מרצונו החופשי. מי שתומכים בעמדה זו מצדיקים את ההגנה העצמית בכך שהתוקף, דרך פעולתו (המעידה שהוא לא מכבד את הזכות לחיים של אחרים) הסכים לכך שלא יכבדו את הזכות שלו לחיים. כלומר, הוא הסכים לוותר על זכויותיו. לוק מציין שהתוקפים הביאו את עצמם, דרך פעולתם, לרמה של חיות (להן, לתפיסתו, אין זכויות), ולכן מותר להרוג אותם.

אמנם, גם התפיסה של ויתור על זכויות היא בעייתית מאוד עבור תפיסת זכויות כטבעיות. הגישה טוענת שדפוס מסוים של התנהגות (במקרה הזה, התנהגות תוקפנית) צריך להתפרש כוויתור על זכויות. הצורך בפירוש של התנהגות מעניק לפרשן, בין אם הוא המותקף או עומד מהצד, כוח רב להכריע האם זכות מסוימת תתבטל. הזכויות שהיו לכאורה טבעיות ניתנות כעת לשליטת האדם, אשר נהיה כמעין אלוהים המסוגל להנדס את הזכויות כראות עיניו. הזכויות נהיות תלויות ומותנות בעמדת האדם והן מאבדות את אופיין המולד והטבעי. לפיכך, מתוך ניסיון לשמור על הזכויות כבלתי מבוטלות, הגישה הזו הלכה למעשה מוותרת על טבעיותן של הזכויות.

טיעונים מהסוג הזה מניחים באופן סמוי השקפת עולם הסכמית. זכויות מוצגות כמשהו שנוצר דרך הסכם חברתי, שבו מאבדים את ההגנות אם מפרים את ההסכם. השקפה זו סותרת באופן יסודי את התפיסה הקלאסית של זכויות טבעיות, היא לא רואה את הזכויות כדברים מולדים וטבעיים שניתנים לאדם באשר הוא אדם אלא כרעיון התלוי בעמדות של בני אדם וראיית עולמם. היא גם לא רואה את הזכויות כבלתי ניתנות לביטול כיוון שהן יכולות להינתן ולהילקח בקלות על פי תנאי ההסכם החברתי. לכן, עמדה זו המצדיקה הגנה עצמית על בסיס ויתור עצמי על זכויות, דורשת ויתור על רעיון הזכויות הטבעיות כנתונות לכולם ללא תנאים. ניתן להצדיק את הטיעון שצורת התנהגות מסוימת (כמו התנהגות תוקפנית) משמשת כהסכמה משתמעת לוויתור על זכויות רק אם מקבלים את הרעיון שהתוקף הסכים מראש שהתנהגות כזו תהיה עילה לאובדן זכויות. ההסכמה הזו מראש היא ההסכם החברתי.

ההיגיון של ההסכם החברתי שתואר עוסק במטרות הזכויות ולא בזכויות כחוקים בלתי ניתנים להפרה. היגיון זה של זכויות כאמצעים למטרה ולא כעקרונות יסוד בפני עצמן מתקרב להבנה שתואמת יותר את האינטואיציה שלנו לגבי זכויות. אמנם, עדיין קיים צורך להסביר במפורש את אמת המידה לפיה מנוסח ההסכם החברתי; מה קובע שתוקפנות זו עילה לאובדן זכויות והתנהגות אחרת איננה? דוגמה לאמת מידה כזאת ניתן למצוא בתועלתנות.

(5) הגישה התועלתנית

אני לא הראשון וגם לא אהיה האחרון שתוקף את רעיון הזכויות הטבעיות הקלאסיות. ג'רמי בנת'ם כתב ביקורת דומה כאשר ביקר את הצהרת הזכויות של המהפכה הצרפתית (1842). בביקורתו, הוא מתמקד בבעיות של החלק ה"טבעי" של הזכויות הטבעיות וטוען שזו "שטות" לראות בזכויות דברים טבעיים. מאמר זה זכור בעיקר בזכות התיאור של בנת'ם את הזכויות הטבעיות כ"שטויות על קביים", ומשום שטען שכל אחד מגדיר זכויות מסוימות כטבעיות רק אם אלו זכויות שהוא אוהב. לקראת סוף מאמרו, בנת'ם מציע תיאוריה חלופית: זכויות ככלי חברתי שמטרתו להשיג את התועלת הרבה ביותר עבור החברה. רעיון זה כמובן מוכר היום, כבסיס ל"תועלתנות כלל". לטעמי, הגישה הזאת הולמת יותר את האינטואיציה שלנו לגבי זכויות.

אינני טוען בהכרח שכולנו תועלתנים, אלא שישנם מרכיבים חזקים של היגיון תועלתני באינטואיציה שלנו לגבי זכויות. מדוע אנחנו מתעקשים לצדד בהגנה עצמית, על אף שברור לנו שהיא מנוגדת לזכות לחיים? מפני שאנחנו יודעים שללא הגנה עצמית, כל אדם היה יכול לפגוע ולהרוג אחרים ללא כל התנגדות, מה שהיה מוביל להרבה יותר הרג ואלימות. עצם הרעיון שאנשים מגנים על עצמם כאשר תוקפים אותם, מביא לכך שמלכתחילה פחות אנשים תוקפים אנשים אחרים. אם נחשוב על עולם אפשרי שבו אנשים לעולם לא מגנים על עצמם כאשר הם מותקפים – סביר להניח שבעולם כזה יותר אנשים היו תוקפים אנשים אחרים. זהו היגיון תוצאתני: אנחנו רואים את החיים כדבר טוב ואנו מעוניינים למקסם את הטוב הזה, מכאן אנחנו מגדירים שלאנשים יש זכות לחיים ובו זמנית מגדירים זכות להגנה עצמית. איננו רואים בזכויות כללים שלא ניתנים להפרה אלה אמצעים להשגת המטרה של מקסום טוב כלשהו. לוק עצמו, שלרוב נחשב כדאונטולוג הדוק, הציג טיעון עם אותם מרכיבים של היגיון תועלתני (לוק, 1589/1959, עמ' 24). באותו מקום שבו מציג את ההצדקה להגנה עצמית טוען לוק: "החוק היסודי הטבעי מלמדנו: הואיל ויש לשמור על קיומו של האדם ככל האפשר". מכאן ניתן לראות שבעומק הטיעון הלוקיאני, האינטואיציה התועלתנית קיימת.

באמצעות הגישה התועלתנית, שלדעתי תופסת באופן טוב יותר את האינטואיציה שלנו כלפי זכויות, נוכל לנהל דיונים יעילים ובונים יותר. ניתן לחשוב כדוגמה על השיח הציבורי שהתעורר במהלך מגפת הקורונה, אשר הציג מחלוקת בדבר הצעדים הנדרשים במסגרת הריחוק החברתי. שני הצדדים בוויכוח החזיקו בתפיסות יסוד שונות בתכלית לגבי זכויות. הצד שהתנגד לחובות ולמגבלות ראה בזכויות דבר טבעי ושאינו ניתן לביטול, לפי התפיסה הקלאסית. בכך הוא טען שהמגבלות שהוטלו בעקבות המגפה מהוות ביטול של הזכויות הטבעיות לחירות ובכך אינן מוצדקות. הצד השני לעומת זאת, התבסס על הגישה התועלתנית לזכויות: על מנת למקסם את כמות האנשים בחיים יש הצדקה להגביל או לבטל זכויות מסוימות. אני סבור כי הפער המהותי הזה בתפיסות לגבי זכויות היא אחת הסיבות למה השיח הזה לא היה פורה במיוחד. כל צד לא הצליח להבין את הצד השני כי כל צד השתמש במושג "זכויות" באופן שונה. אימוץ של הגישה התועלתנית לגבי זכויות לא הייתה מבטלת לגמרי את אי-ההסכמות. מתנגדי ההגבלות היו ממשיכים להתנגד, אבל אופן הדיון היה משתנה. מתנגדי ההגבלות היו מפסיקים לדבר בשפה של זכויות מוחלטות והיו מתחילים לדבר במונחים של איזון בין מטרת החירות ומטרת החיים. הם לא היו טוענים שיש איסור עקרוני להטיל מגבלות על החירות, אלה היו טוענים שהקידום של מטרת החיים לא שווה את העלות של אובדן החירויות.

(6) ביקורת

יחד עם היתרונות של הגישה התועלתנית, יש כמובן גם מקום לביקורת. ביקורת אחת אפשרית היא ביקורת של "מדרון חלקלק": לאפשר ביטול זכות על בסיס שיקולי תועלת עלול להוביל לביטול מלא של הזכות. שהרי, עוצמתן של הזכויות נובעת מכך שהן לא ניתנות לביטול, ובמידה שנאפשר ביטול של זכויות, הדבר עלול לגרום להתנוונות ורידוד של ה"מעצורים" המוסריים שלנו. ביטול הזכויות יפתח פתח להצדקה של אינספור זוועות (Trianosky, 1978). הביקורת הזאת אכן מעוררת חשש, אך לדעתי אין יסוד לחששות הללו. אנו רואים במציאות שביטול זכויות לא מוביל תמיד להידרדרות חסרת מעצורים אל זוועות נוראיות. במשפט הפלילי של כל מדינה בעולם למעשה יש זכות להגנה עצמית מסוימת, ובכל זאת אנחנו לא רואים את התגשמות הנבואה שעולה מתוך הביקורת.

ביקורת אחרת מגיעה דווקא מצד התועלתנות הטהורה, שתטען כי מושג הזכויות עצמו לא רלוונטי. אם אנחנו קובעים מתי לכבד זכות, מתי לשמר אותה ומתי לבטלה, כל אלו על פי שיקולי תועלת, אז מושג הזכות לא רלוונטית לשיקול. השיקול היחיד הוא מקסום התועלת. עבור כל זכות ניצור רשימה של סייגים ומקרים בהם ראוי לבטל או להגביל את הזכות בהתאם לביטולים ולהגבלות שיובילו לתוצאה הטובה ביותר. ככל שנוסיף יותר סייגים ומצבי ביטול כך יהיה פחות ופחות הבדל בין אדם שפועל לפי זכויות לבין אדם שפשוט מנסה למקסם את הטוב של כל פעולה ופעולה שלו (התועלתן). אם יש מצב בו האדם שפועל לפי זכויות וסייגים ואדם שפועל לפי תועלתנות טהורה אינם מסכימים אז האדם שפועל לפי זכויות למעשה מעדיף את העיקרון של הזכות על פני התוצאה הטובה יותר. התועלתן יראה זאת כסגידה בלתי רציונלית לכללים. בהתאם, אין צורך במושג הזכויות כדי להנחות את הפעולות שלנו, אלא רק שיקולי תועלת (Smart, 1956).

תשובה אפשרית לביקורת הזאת תטען שלזכויות יש לכל הפחות תפקיד פרקטי בקבלת החלטות. האדם איננו מסוגל לעצור ולעשות חישובי תועלת לכל פעולה ופעולה – לרוב מדובר בבזבוז זמן ובמקרים רבים גם כן הדבר איננו אפשרי; שכן, קשה או בלתי אפשרי לדעת את התוצאות של פעולה מסוימת. זכויות יכולות לשמש כללי אצבע, עקרונות מנחים שלרוב מובילים למיקסום התועלת, גם אם לא בכל מקרה ומקרה. לכן, אפילו מנקודת מבט של תועלתנות טהורה, מושג הזכויות והרציונל שמאחורי עקרונות עם סייגים עשויים להיות מועילים, דווקא לשם התמודדות עם מגבלות החישוב בכל מצב פרטני.

(7) סיכום

קיימת סתירה בין הגישה הקלאסית והרווחת לזכויות, לבין האינטואיציה שיש לנו לגבי פעולות מותרות כמו הגנה עצמית. מדובר בסתירה מהותית, שכן היא מביאה לביטול זכויות שלא ניתנות לביטול. הניסיונות לגשר על הפער לרוב אינם מצליחים, ובפועל מנסים להחדיר לתוך השיח מושגים נוספים אשר לא תואמים את העקרונות של גישת הזכויות הקלאסית. לעומת זאת, גישת זכויות המבוססת על תועלתנות מתיישבת יותר עם האינטואיציה שלנו לגבי האפשרות לבטל זכויות, ומציגה את הזכויות ככלים פרקטיים ולא כעקרונות מוחלטים. אימוץ גישה זו יאפשר לשפר את השיח הציבורי על זכויות, ולהבטיח שכולם מדברים באותה שפה – שפה שתואמת את האינטואיציה שלנו בנוגע למהותן של זכויות.

[1] ראו מגילת האומות המאוחדות (United Nations, 1945), ומועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם (United Nations [General Assembly], 2006).

---

רשימת מקורות

לוק, ג' (1959). המסכת השנייה על הממשל המדיני (אור, י', מתרגם; מהדורה שנייה). הוצאת מאגנס. (המקור פורסם בשנת 1689)

Bentham, J. (1842). Anarchical Fallacies; Being an Examination of the Declarations of Rights Issued During the French Revolution. In The Works of Jeremy Bentham (Vol. 2). Online Library of Liberty. https://oll.libertyfund.org/titles/bowring-the-works-of-jeremy-bentham-vol-2

Jefferson, T. (1776). Declaration of Independence: A Transcription. National Archives. Retrieved October 15, 2025, from https://www.archives.gov/founding-docs/declaration-transcript

McCloskey, H. J. (1975). The Right to Life. Mind, 84(335), 403–425. https://www.jstor.org/stable/2253558

National Assembly of France. (1789). Declaration of the Rights of Man. The Avalon Project. Retrieved October 11, 2025, from https://avalon.law.yale.edu/18th_century/rightsof.asp

Smart, J. J. C. (1956). Extreme and restricted utilitarianism. The Philosophical Quarterly, 6(25), 344. https://doi.org/10.2307/2216786

Trianosky, G. W. (1978). Rule-Utilitarianism and the Slippery Slope. The Journal of Philosophy, 75(8), 414. https://doi.org/10.2307/2025565

United Nations. (1945). United Nations Charter (full text). Retrieved October 11, 2025, from https://www.un.org/en/about-us/un-charter/full-text

United Nations (General Assembly). (2006). Resolution adopted by the General Assembly on 15 March 2006. https://docs.un.org/en/A/RES/60/251