top of page
  • יונתן מאיו

על אפליה בין אפליות: חקירה פילוסופית של שורשי האפליה הסטטיסטית דרך ״הרהורים בשאלה היהודית״ של סארטר

לאורך השנים נוצרה הבחנה ברורה בין אפליה סטטיסטית ואפליה מבוססת טעם, כאשר הראשונה זכתה ללגיטימציה ככלי יעיל להתמודדות עם בעיית היקבעות החסר. אולם, נשאלת השאלה האם אנו נוטים לעשות חסד עם אפליה סטטיסטית יתר על המידה? המאמר מתחקה אחר ההבחנה בין שני סוגי האפליה, תוך ניתוח המקרה ההיסטורי שעולה במסה ״הרהורים בשאלה היהודית״ מאת ז’אן-פול סארטר. טענת המאמר הינה כי אפליה סטטיסטית עשויה להיווצר בשל אפליה מבוססת טעם וכן עלולה לשמר עוולות לאורך זמן. לפיכך, אין לראות באפליה סטטיסטית כלי לגיטימי בניסיון לפתור את בעיית היקבעות החסר.


יונתן מאיו / סטודנט שנה ג' באוניברסיטה העברית


 

(1) מבוא

״בשבילנו מוגדר האדם, בראש ובראשונה, כהוויה "שבמצב". פירוש הדבר, כי ממצבו הביולוגי, הכלכלי, המדיני, החברתי וכוי"ב נוצרת כוליות סינתטית. אי־אפשר להפרידו מכוליות זו, שכן היא שמגדידה וקובעת את אופי אפשרויותיו, ואילו הוא, מאידך־גיסא, נותן לה את מובנה בבוחרו את עצמו בתוכה, ובאמצעותה״ (סארטר, 1978)

כך פותח ז׳אן־פול סארטר את פרקה השלישי של מסתו ׳הרהורים בשאלה היהודית׳ (Réflexions sur la question juive) שנכתבה באוקטובר 1944 – חודשים ספורים לאחר שחרור פריז מידי הנאצים. סארטר שאף לחקור במסה זו את מקורותיה של האנטישמיות האירופית, על צדדיה הדתיים, התרבותיים, הכלכליים, הפוליטיים והפסיכולוגיים תוך הגדרת ׳המצב׳, אוסף הנסיבות במסגרתן חי ופועל היהודי. במאמר זה ארצה לכפור בחלוקה הדיכוטומית שבין אפליה סטטיסטית ואפליה מבוססת טעם ובלגיטימציה שזוכה לה אפליה סטטיסטית כתוצאה מכך. אטען כי אין ביכולתנו להתחקות אחר עברה של האפליה הסטטיסטית או לחזות את התפתחותה, כך שבפועל היא מסייעת לא פחות מאפליה מבוססת טעם ליצירת אותו ״מצב״ שהגדיר סארטר ולשימור עוולות לאורך זמן.

 

(2) מהי אפליה?

במרבית ספרות המחקר והמודלים העוסקים בו מבוסס המושג ׳אפליה׳ על הטיה וסטריאוטיפיזציה, אלמנטים מרכזיים בפתרון האנושי לבעיית היקבעות החסר (Underdetermination). מקורה של הבעיה בכך שהגישה שלנו לעולם החיצוני ולמציאות הבלתי־תלויה בנו מתווכת לנו על־ידי הגישה המוגבלת והסופית שלנו לראיות. אלו מעוותות את תפיסת עולמנו ביחס לצורתו בפועל, באופן שמאפשר את קיומן של אינסוף תיאוריות ומסקנות אפשריות שנוכל להסיק לגבי העולם. כפתרון לכך אנו משתמשים כפרטים בהטיות פסיכולוגיות המסייעות לנו לצמצם את מרחב ההשערות, תוך גישור הפער האינדוקטיבי הבלתי־מוגבל שקיים בין הראיות לתיאוריה. פתרון זה, המכונה גם סטריאוטיפיזציה, אינו רק כלי עזר המנחה אותנו בעולם, אלא גם כלי לחיסכון במשאבים פיזיים וקוגניטיביים המשמש כטכניקה היוריסטית שחוסכת לנו זמן ומאמץ. על־ידי התייחסות לאנשים כחברים בקבוצה ולא כיחידים, נוכל לחסוך באנרגיה באמצעות התעלמות מהמידע המגוון והמפורט על כל אחד מהם (Johnson, 2020).


מקור סיווגיה של האפליה במחקר כלכלי שהתחקה אחר אפליה בשווקים. בשנות החמישים בחן הכלכלן גארי בקר דרכים שבהן נטיה אישית לאפליה עשויה לבוא לידי ביטוי בסביבת השוק ולייצר תוצאות מפלות בין משתתפותיו. בקר הגיע למסקנה כי בתנאים מסוימים השוק עשוי לייצר תמריצים לבעלי טעם מפלה להימנע מאינטראקציה עם אלו שהם מחזיקים בדעה שלילית לגביהם (Becker, 1957). מספר כלכלנים הביעו ביקורת על מודל האפליה מבוססת הטעם של בקר ובתחילת שנות השבעים הציגו הכלכלנים ארו ופלפס מודל חלופי של אפליה אופטימלית רציונלית,  המכונה אפליה סטטיסטית (Arrow, 1971; Phelps, 1972). אפליה זו מבוססת על אפיון קבוצות ונובעת מאינפורמציה מוגבלת. היא נעשית על בסיס ידע קודם, כאשר המפלה לא יודע האם תכונה מסוימת נמצאת אצל הפרט או הקבוצה, אלא מעריך את קיומה על בסיס סטטיסטיקות קודמות להן נחשף המקשרות בין הקבוצה וההישנות הסטטיסטית של תכונה בקרבה.


באופן אינטואיטיבי, נראה כי בעוד השימוש באפליה מבוססת טעם הוא שגוי, מעוול ובלתי צודק, השימוש באפליה סטטיסטית מאפשר לפרט לבצע באופן יעיל החלטות הכרחיות תחת תנאים של היעדר אינפורמציה מלאה. זאת, על סמך ידע אמפירי־סטטיסטי קודם, באופן בו החלטותיו מבוססות עובדות וידע באופן שלא מוטה לרעה על בסיס טעם. דוגמה לכך ניתן לראות באפיון גזעי (racial profiling), אותו נוהל שבמהלכו גורמי אכיפת החוק משתמשים בגזעו של אדם או בקבוצה האתנית אליה הוא משתייך בתור קריטריון מהותי בהחלטה לתחקר או לעצור אותו, על אף היעדר חשד סביר נגד אותו אדם. התומכים בנוהל זה טוענים כי טקטיקת האפיון הגזעי אינה אלא הכרה של גורמי אכיפת החוק בכך שמבחינה סטטיסטית ישנה סבירות גבוהה יותר שאנשים המשתייכים לקבוצות אוכלוסייה מסוימות יבצעו סוגים מסוימים של פשעים יותר מהאוכלוסייה הכללית. עם זאת, ארצה לטעון כי אם נמקם את האפליה הסטטיסטית על ציר הזמן, נגלה כי גם בעברה וגם בעתידה עלולים להתקיים טעמים המטילים בספק את הלגיטימציה לשימוש בה.

 

(3) האפליה הסטטיסטית כמעַוותת ומעֻוותת

תחילה אפתח דווקא בבחינת עתידה של האפליה הסטטיסטית. נראה כי למרות שסטריאוטיפים שבבסיסה של האפליה הסטטיסטית יכולים לסייע בהסבר העולם ובפישוטו עבורנו, הם מייצרים לאורך זמן עיוותים קוגניטיביים בלתי־נמנעים, באופן שעלול לפתח לאורך זמן נטיה לאפליה מבוססת טעם (Johnson, 2020). אנשים שגדלו בסביבות המעוצבות היסטורית על־ידי פרקטיקות מפלות יפנימו לאורך זמן פיסות מידע שיחזקו אצלם סטריאוטיפים נפוצים. לעתים קרובות הסטריאוטיפ יתאר באופן בוטה ומוקצן דפוסים הקיימים בפועל בעולם ויהודהד על־ידי התקשורת, תעמולה, ומדיום הבידור, המשמשים כמפעל לייצור המוני של מידע לא בהכרח אמין. המערכת הקוגניטיבית שלנו בנויה כך שאנו יוצרים הכללות שליליות ותומכים בהן ביתר קלות. לכן, גם אם הסטריאוטיפ עצמו עשוי להיות חף מעוול, בהתחשב במגבלות הקוגניטיביות והנטיות שלנו כבני אדם גורלם של סטריאוטיפים בהכרח לעוול (Basu, 2016). מכיוון שאנו חיים בעולם שעוצב וממשיך להתעצב על־ידי גישות מפלות ומוסדות מפלים, הרוב המוחלט של הסטריאוטיפים שנאמץ, סטטיסטים או מבוססי טעם, יתווספו לסט אמונות קיים ויעצימו אותו. בסופו של דבר, יווצר מצב בו הסיווגים שפרט עושה על בסיס דוגמאות קודמות משחזרים את הסטריאוטיפים שעיצבו תהליך זה מלכתחילה. כך נוצר מעגל מעוול של הטיה אשר ממשיך לצייר ולהציב פרטים מקבוצות שוליים בתפקידים סטריאוטיפיים האופייניים להם.


בנוסף, ניתן למצוא גם בעברה של האפליה הסטטיסטית טעמים פסולים הפוגעים באופן משמעותי ביכולת להשתמש בה. מכיוון שאנו חיים בסביבה חברתית מורכבת, אותו "קיצור דרך" המשמש אותנו להתמודדות עם בעיית היקבעות החסר, גם אם הוא אחד המבוסס על סטטיסטיקה מוכחת, עלול להיות נגוע בהיסטוריה של ״טעם לאפליה״. הדבר יביא לעיתים קרובות לחיזוקם ולביסוסם של ״מצבים״ קיימים במסגרתם נאלצים להתקיים מושאי האפליה שלנו, באופן שמעמיק עוולות מתמשכות כלפיהן. אין באפשרותנו להתחקות אחר שורשיה של כל סטטיסטיקה מכיוון שעומדות לרשותנו ראיות מוגבלות בלבד, כפי שמתארת בעיית היקבעות החסר. כלומר, הסיבה שבגינה אנו פונים להטיה מלכתחילה, החוסר באינפורמציה, פוגמת ביכולתנו להשתמש בהטיות באופן חופשי כדי להתמודד עם אותה הבעיה.


(4) מקרה הבוחן של היהודי בנכר

ארצה להדגים את טענותיי הנ״ל באמצעות ניתוח ״הקללה הכלכלית״ של היהודים כפי שכונתה על־ידי סארטר, סטריאוטיפיזציה שהתפתחה בקרב עמי אירופה הנוצריים לאורך מאות שנים:

 ״הכנסייה של ימי הביניים סבלה את היהודים – אף־על־פי שיכולה היתה לכפות עליהם את המרת הדת או את ההשמדה – מפני שהללו מילאו פונקציה כלכלית חיונית ביותר. בהיותם מנודים, עסקו במקצוע מנודה אך הכרחי: בהיעדר־יכולת להחזיק באדמות או לשרת בצבא, עסקו בסחר־כספים בו לא יכול היה הנוצרי לעסוק בלא שיזדהם. היום מאשימים את היהודים על עיסוקם במשלחי־יד בלתי־יצרניים ושוכחים שאותה אוטונומיה מדומה שלהם בקרב האומות נובעת מכך שהקצו להם משלחי־יד אלה על־ידי שאסרו עליהם את כל האחרים. על כן אין זה מוגזם לומר כי הנוצרים הם שבראו את היהודי, בהציבם בפני התבוללותו מחסום אלים ובהקצותם לו, שלא־בטובתו, תפקיד חברתי מסוים ביותר בו הצטיין מאז. המדובר גם כאן אינו אלא בזכרון מאורעות: התבחנותם של התיפקודים הכלכליים היום היא כזו שאי־אפשר עוד לייחס ליהודי תפקיד מוגדר״ (סארטר, 1978)

לפי סארטר, מקורה של אותה קללה כלכלית באפליה מבוססת טעם ובאופן ספציפי באפליה בעלת שורשים דתיים, ובפרט בהיותו של היהודי ״רוצח המושיע״. כבר כאן ניתן לראות כיצד אפליה המבוססת על סטריאוטיפ שגוי, שסארטר כינה ״[...] סיפור־בדים שנוצר על־ידי התעמולה הנוצרית בתפוצות״, מסוגלת להתפתח לממדים חסרי תקדים באמצעות גורם חזק ובעל השפעה, הכנסייה, אשר מפיץ ומתחזק את הסטריאוטיפ. היהודים הוקעו מהחברה והורשו לעסוק במספר מצומצם של מקצועות ובראשם העיסוק הטמא של הלוואה בריבית, באופן שהגדיר מחדש את ה״מצב״ בו היו שרויים.


סארטר טוען כי במרוצת השנים התמקצעו היהודים בתחום הפיננסי ובתחומים הנושקים לו ונוצרה תכונה שניתן לקשר באופן סטטיסטי ליהודים כקבוצה – העיסוק במקצועות חופשיים ובפרט בבנקאות, מסחר וממון. כלומר, בשלב זה נוכל לסווג כל יחס מפלה כלפי יהודים הנוגע לפרנסתם כאפליה סטטיסטית, שכן מרבית היהודים אכן עסקו במקצועות חופשיים לא יצרניים לאורך מאות שנים. את הדגש ארצה לשים על העובדה ששורשיה של אותה אפליה סטטיסטית באפליה מבוססת טעם דתי. אם נניח שאותו טעם נזנח ונחלש לאורך השנים, נוכל ללמוד מכך על האופן שבו אפליה סטטיסטית יכולה להיווצר ולהתפתח מתוך אפליה מבוססת טעם מוקדמת יותר. הטעם יוצר הסללה וזו מיתרגמת בסופו של דבר לסטטיסטיקה שנראית לגיטימית כאשר הקשרה ההיסטורי אובד. אם נניח שאותו טעם דתי מעולם לא נזנח, שהרי אנו חוזים בתופעה מסוכנת לא פחות – השימוש בסטטיסטיקה כדי להצדיק אפליה מבוססת טעם. בכל מקרה, שתי התופעות נראות כמעוולות וכבעלות פוטנציאל הרסני, דבר שאמור כבר בשלב זה להדליק אצלנו נורות אזהרה בכל הנוגע ללגיטימציה של אפליה סטטיסטית.


בעת החדשה המאוחרת, כאשר בוטלו ההגבלות על היהודים והם החלו לעסוק גם בתחומים אחרים, התפתחה אפליה חדשה ואמורפית יותר המתבססת על סטטיסטיקה שאינה עדכנית עוד, לצד טעמים אנטישמיים וגזעניים המתבססים על הטיה כלפי היהודים כרודפי בצע וממון. זהו השלב הסופי שבו אנו יכולים לראות כיצד סטטיסטיקה והזנה בסטריאוטיפים לאורך זמן מסוגלים להשפיע על המבנה הקוגניטיבי של האדם ולהוביל להתפתחותו של טעם חדש. אם בשלב מוקדם יותר היה ניתן לטעון שהסטטיסטיקה משחקת תפקיד מרכזי ומנחה את פעולותיו של הנוצרי, שהרי בשלב הזה אותה אפליה מאבדת כל צורך בתימוכין. המבנה הקוגניטיבי של האנטישמי עוות לחלוטין עד לאותה העת בעקבות סביבה שהדהדה לאורך מאות שנים את אותו הסטריאוטיפ, באופן שפיתח אצלו על בסיס הסטטיסטיקה אפליה מבוססת טעם חדשה.

 

סיכום

נדמה כי מקרה הבוחן שהוצג תומך בטענה שכל עוד אנו מכירים בעוול הקיים בהטיה מבוססת טעם ובהיותה פסולה, עלינו להכיר בכך שהטיה סטטיסטית לא טובה או לגיטימית יותר בניסיוננו לפתור את בעיית היקבעות החסר. אפליה סטטיסטית לא יכולה לקבל מעמד לגיטימי בדיוק מאותה הסיבה שאנו פונים להטיה מלכתחילה – חוסר באינפורמציה מלאה. אין לנו היכולת לאמוד את הטעם הכרוך בסטטיסטיקה, את היסטוריית הטעם שמאחוריה או את הטעמים שאליהם היא עלולה להתפתח. ההטיה הכרחית מבחינתנו כדי שנוכל להתמודד עם בעיית היקבעות החסר, אך היא טומנת בחובה עבר בעייתי וסכנות רבות אשר אורבות למבנה הקוגניטיבי שלנו, המוטה בקלות, וליכולתנו להפריד לאורך זמן בין סטטיסטיקה פשוטה ובין מסקנות וטעם ״שמתבקש״ שיגזרו ממנה. מהמקרה ההיסטורי של ״הקללה היהודית״ ניתן ללמוד כיצד אפשרי שסטריאוטיפים סטטיסטיים יתבססו על טעם מפלה וכיצד הם יכולים להוביל באופן בעייתי להחזקה באמונות שליליות ומעוולות כלפי קבוצות הנתפסות כחולקות מהות בסיסית בעלת נטיה לפעילות או לתכונה כלשהי. אלו מתפתחים לאורך השנים לאפליה שביכולתה לקבל צורות שונות ומגוונות, תוך שהם מופצים ומהודהדים על־ידי מוסדות וגופים בעלי אינטרסים המנצלים לא פעם את הסטטיסטיקה כדי להצדיק טעמים מעוולים ולחזקם. גם אם נראה שההטיה הכרחית להתנהלותנו בעולם ושהסטטיסטיקה מסוגלת לעדן אותה ולהעניק לה פסאדה מדעית, אל לנו לקבלה בזרועות פתוחות. עלינו לגשת בצניעות לכל סטריאוטיפ או פרט מידע סטטיסטי שנקרה בדרכנו ולהבין כי השימוש בהם דורש מאיתנו אחריות עצומה, שכן ביכולתנו רק לקוות שקורותיהם אינם בעוול ושלא יתפתחו לעוולה גדולה עוד יותר.


 

ביבליוגרפיה

Arrow, K. (1971). Some Models of Racial Discrimination in the Labor Market. RAND Corporation.


Basu, R. (2019). The Wrongs of Racist Beliefs. Philosophical Studies, 176, 2497–2515.


Becker, G. S. (1957). The Economics of Discrimination. The University of Chicago Press.


Johnson, G. M. (2020). The Structure of Bias. Mind, 129, 1193–1236.


Phelps, E. S. (1972). The Statistical Theory of Racism and Sexism. The American Economic Review, 62 (4), 659–661.


סארטר, ז׳ (1978). הרהורים בשאלה היהודית (מ׳ ברינקר, תרגום). ספרית פועלים.


 

Comentarios


bottom of page