מאמר אורח | על מגבלות קוגניטיביות בחשיבה אסטרטגית

ד"ר ורד קורץ דוד היא מרצה בכירה וראשת המעבדה לנוירו-כלכלה במחלקה לכלכלה ע"ש משפחת בוגן ובתוכנית פכ"מ באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקרה מתמקד בהבנת המנגנונים הקוגניטיביים העומדים בבסיס קבלת החלטות כלכליות, תוך שילוב של שיטות התנהגותיות וכלי דימות מוחי. בימים אלה עוסקת בלמידה של מגבלות קוגניטיביות בבחירות אסטרטגיות, בהבנה של השפעות סביבתיות על תהליכי קבלת החלטות, וכן במקורות אבולוציוניים להעדפות לסיכון. ורד השלימה את לימודי הדוקטורט שלה באוניברסיטת תל אביב, ולאחר מכן יצאה להשתלמות בתר-דוקטורט במעבדה לנוירו-כלכלה של פרופ' פול גלימצ'ר באוניברסיטת ניו יורק (NYU). עבודת הדוקטורט שלה זכתה בתואר העבודה המצטיינת מטעם האגודה לנוירו-כלכלה (Society for Neuroeconomics). כמו כן, זכתה במלגת הנשיא למשתלמות בתר-דוקטורט מטעם אוניברסיטת תל אביב, מלגת בתר-דוקטורט לחוקרים מצטיינים במדעי החברה של הקרן הלאומית למדע (ISF), מלגת מיה פישר מטעם קרן דן דוד לדוקטורנטים מצטיינים, וכן במלגת גולדה מאיר לחברי סגל חדשים מצטיינים מטעם האוניברסיטה העברית.

ד"ר ורד קורץ דוד

---

(1)   הקדמה

בפרק קלאסי של הסיטקום חברים, החבורה פותחת במשחק מחשבתי שמטרתו לחשוף את מערכת היחסים הרומנטית בין צ’נדלר למוניקה. בניסיון להערים זה על זה, החברים נכנסים לסדרה של איטרציות בגין הידע המשותף סביב עצם קיומה של מערכת היחסים – אולי באופן הזכיר ביותר דרך מילותיה של פיבי: "They don’t know that we know that they know that we know" (Junge, 1999). לאורך הפרק החברים מפרשים את האמונות והמחשבות של שאר חברי הקבוצה, לעיתים רק מתוך מבט, ואז רוקמים תוכנית גדולה שתבטיח להם ניצחון (כשניצחון בהקשר זה משמעותו לגרום לחברים האחרים לפרוש מהתחרות). מעבר לגאונות הקומית שלו, הפרק חוגג שתי פרדיגמות בולטות, שכל אחת מהן נטועה במסורת אקדמית אחרת.

הראשונה שואבת השראה מיופיים של המודלים המתמטיים של תורת המשחקים וממושג ה-Homo Economicus ("האדם הכלכלי"). לפי תפיסה זו, כל הפרטים הם סוכנים רציונליים המסוגלים להמשיך ללא קושי את משחק ההלוך-ושוב, כך שבכל סבב כל שחקן שוקל את כל החלופות האפשריות, בוחר באפשרות המיטבית עבורו על בסיס אמונות בגין הרציונליות של המשתתפים האחרים (von Neumann & Morgenstern, 2007). המסורת המחקרית השנייה, שגם היא מקבלת בפרק ביטוי נרחב, שייכת לחקר הקוגניציה החברתית, הן בבני אדם והן בבעלי חיים. בפרט, היא נשענת על תיאוריות של מנטליזציה(“Theory of Mind”) – היכולת האנושית לייחס ל"אחר" (שאיננו אני) רצונות, מאוויים, רגשות וידע (Frith & Frith, 2006).

שתי המסורות הללו נפגשות בתהליכי חשיבה אסטרטגית. חשיבה כזו מחייבת בני אדם לגבש אמונות לגבי מה שאחרים יעשו, לשקול תוצאות אפשריות, ולשנות את התנהגותם בהתאם לאמונות אלה.

(2)   קיצור תולדות המחקר על חשיבה אסטרטגית

אנו נתקלים בסביבות אסטרטגיות במגוון רחב של מצבים בחיי היום-יום, כל אימת שהתוצאות של ההחלטות שלנו תלויות בבחירות של אחרים. דוגמאות לכך כוללות מערכות יחסים רומנטיות, דפוסי הצבעה בבחירות, משא ומתן עסקי ואף החלטות במהלך נהיגה בכביש. מצבים מסוג אלה מודלו באופן אנליטי בתורת המשחקים. בבסיסה – הרעיון שבני אדם מתכנסים למה שמכונה "שיווי משקל נאש" (Nash, 1950). כך, בשיווי משקל כל אחד מהשחקנים בוחר את החלופה הטובה ביותר עבורו בהינתן הבחירות של השחקנים האחרים, באופן כזה שלאף אחד מהם אין תמריץ לשנות את בחירתו באופן חד-צדדי.

מושג הפתרון של שיווי משקל נאש הפך במהרה לכלי אפקטיבי בניתוח של אינטראקציות אסטרטגיות. ואכן, הפורמליזם האלגנטי של תורת המשחקים ניצב כיום בליבם של תחומים אקדמיים רבים, ובהם כלכלה (Aumann et al., 1992), ניהול (Goldfarb & Xiao, 2011), מדע המדינה (Snidal, 1985), פסיכולוגיה חברתית (Sanfey, 2007), וביולוגיה (Smith, 1986). תורת המשחקים השפיעה על אסטרטגיות לאומיות בתקופת המלחמה הקרה (Shubik, 1968), על תהליכי בנייה של קבוצות בענפי ספורט שונים (Fort & Quirk, 1995), על אופן התגובה של פירמות למתחרים בשוק (Brandenburger & Nalebuff, 1995), ואפילו על מנגנון השיבוץ של תלמידים לבתי ספר ציבוריים בניו יורק (Tullis, 2014).

נוכח הפופולריות העצומה של תורת המשחקים, נשמע כמעט אבסורדי לשאול: האם בני אדם באמת חושבים באופן איטרטיבי בלתי מוגבל? המסגרת הרעיונית של תורת המשחקים הרי נשענת על הנחות חזקות במיוחד, ובהן ידע משותף בגין רציונליות של כל השחקנים, וכן יכולת חישובית בלתי מוגבלת. לפיכך, במהלך העשורים האחרונים פותחו תיאוריות התנהגותיות משלימות שהציעו גישה מציאותית יותר שבבסיסה ההבנה שתהליכים קוגניטיביים מוגבלים על ידי המשאבים החישוביים העומדים לרשות המוח האנושי (A. Brandenburger, 2014; C. Camerer et al., 2004; Nagel, 1995; Stahl & Wilson, 1995).

התובנה המרכזית של תיאוריות משלימות אלה היא שקיימת הטרוגניות ביכולות החשיבה האסטרטגית של הפרט: יש הבוחרים באקראי; יש הבוחרים באופן המיטבי בלי לבנות ייצוג פנימי אודות הבחירות של אחרים; ויש כאלה הבוחרים באופן המיטבי תוך איטרציה על אופן החשיבה של אחרים, דהיינו אותו "אני חושב שאתה חושב ש…" כפי שהיטיבה להדגים פיבי. גישות אלה מסבירות סטיות שיטתיות ממושג הניבוי התיאורטי של שיווי משקל נאש, הן כשנבחנו בתנאי מעבדה והן כשנבחנו בשדה (Bosch-Domenech et al., 2002; Brown et al., 2012; M. Costa-Gomes et al., 2001; M. A. Costa-Gomes & Crawford, 2006; Crawford & Iriberri, 2007).

ניסויים מוקדמים העלו כי משתתפים מבצעים בדרך כלל לא יותר משני צעדים איטרטיביים (Agranov et al., 2012; Arad & Rubinstein, 2012a, 2012b; M. Costa-Gomes et al., 2001; M. A. Costa-Gomes & Crawford, 2006; Crawford & Iriberri, 2007). ממצא זה מרמז כי ליחידים יש "תקרת תחכום אסטרטגי" שניתן להתייחס אליה כמעין תכונה אישית ויציבה של הפרט (Battigalli & Siniscalchi, 2002). המחקר האמפירי מראה שתכונה זו של תחכום אסטרטגי מתואמת עם כישורים קוגניטיביים אחרים כגון IQ וכישורים הקשורים בתיאוריות של מנטליזציה בתחום החברתי (Fé et al., 2022; Gill & Prowse, 2016).

ברם, עבודתם של Larbi Alaoui ו-Antonio Penta (2016) מציעה כי רמת התחכום של הפרט עשויה להשתנות גם באופן אנדוגני בתוך אותו אדם, משום שהיא משקפת לא רק יכולת קוגניטיבית פנימית, אלא גם תמריצים כספיים ואת רמת התחכום שהאדם מייחס ליריבו. באותו אופן, מחקרים מראים כי תחכום אסטרטגי משתנה בהתאם לתמריצים (Alaoui et al., 2020; Goeree & Holt, 2001), לזהוּת של השחקנים הנוספים (Agranov et al., 2012; Alaoui et al., 2020; Arad & Rubinstein, 2012b; Gill & Prowse, 2016), למספר החזרות השונות בהן נתקל הפרט בבעיה (Alaoui et al., 2020), להיבטים של קשב והיסח הדעת (Brocas et al., 2014), וגם למבנה המשחק או בעיית ההחלטה בפניה ניצב הפרט (Cooper et al., 2024; Georganas et al., 2015). בה בעת, עדויות ניסוייות מצביעות על כך שמורכבות קוגניטיבית משפיעה אף היא על אופני קבלת החלטות (Alaoui & Penta, 2022; Banovetz & Oprea, 2023; Enke & Graeber, 2023; Oprea, 2020, 2024), וכי משחקים מורכבים יותר עלולים להפחית את רמת התחכום האסטרטגי מפני שהם מטילים עומס כבד על המשאבים הקוגניטיביים המוגבלים של הפרט (Gill & Prowse, 2023; Zhu et al., 2025).

עם זאת, וכפי שהזכרתי בתחילתו של חיבור זה, חרף העובדה שחשיבה אסטרטגית נשענת על כישורים שונים, הנטועים במערכות קוגניטיביות שונות, עדיין לא ידוע כיצד כל אלה פועלים יחדיו, ומהי תרומתו של כל כישור לתהליך הכולל. יתרה מזו, נרצה לדעת האם כישורים אלה פועלים באותו אופן במשימות שונות, או שמא כל משימה מעלה צרכים שונים, עבורם מגויסים משאבים קוגניטיביים שונים. בהתאמה, כיצד אותה הסתגלות תוך-אישית – או אנדוגניות בעגה הכלכלית – ברמת התחכום של הפרט קשורה בכישורים קוגניטיביים מולדים, עד כמה תכונות אלה גמישות על פני סביבות חברתיות שונות, ומהו המנגנון המקשר בין רמת המורכבות של בעיית החלטה לבין התחכום האסטרטגי הנצפה.

(3)   עקרונות יסוד בקוגניציה ובחשיבה חברתית

שורשי המחקר העכשווי על מנטליזציה נטועים עמוק בתולדותיה של הפילוסופיה המודרנית. כך, למשל, הדואליזם הקרטזיאני בין גוף ונפש הדגיש את ייחודה של תודעת העצמי והעלה את השאלה כיצד ניתן להכיר בתודעותיהם של אחרים (Descartes, 1985), בעוד Mill ו-Russell גרסו כי ניתן להסיק אודות תודעות אחרות באמצעות אנלוגיה לעצמנו (Mill, 1884; Russell, 1997). גישות מאוחרות יותר, כמו הפנומנולוגיה, החל מ-Husserl, ובהמשך אצל Scheler ו-Merleau-Ponty, הדגישה כי הבנת האחר נשענת על יחסים אינטר-סובייקטיביים ולא רק על הסקה אנלוגית מתצפית בהתנהגות (Husserl, 2012; Merleau-Ponty, 2013; Scheler, 2017). המונח Theory of Mind נולד בשנות ה-70 בעקבות מחקר על קופי שימפנזה, ומסמל את תחילת המחקר על תודעת האחר בכלים ובשיטות ממדעי המוח (Premack & Woodruff, 1978). חרף העובדה שגם יונקים אחרים מסוגלים להבין מטרות, כוונות ופעולות של פרטים אחרים, כיום מקובל לחשוב שהיכולת לייחס לאחרים אמונות מורכבות – ובפרט אמונות שגויות – מפותחת באופן ייחודי בבני אדם(Call & Tomasello, 2008).

המעבר משאלות פילוסופיות על תודעת האחר אל מחקר אמפירי של מנטליזציה אפשר לראשונה לבחון מנגנונים אלה באמצעות כלים ניסויים והתנהגותיים, ובהמשך גם באמצעות שיטות הדמיה מוחית. המחקר העכשווי מצביע על תפקידו החשוב של האזור במוח המכונה הצומת הטמפורו-פריאטלי (Temporo-Parietal Junction; TPJ) בתהליכי מנטליזציה. נראה כי אזור זה פעיל ככל שרמת המורכבות של האינטראקציה החברתית עולה (Kliemann & Adolphs, 2018; Luyten & Fonagy, 2015; Mar, 2011), וכי הוא אמון על "זיכרון העבודה החברתי" של הפרט – דהיינו, אחסון, שליפה ועיבוד של מידע חברתי במהלך אינטראקציות חברתיות (Meyer et al., 2012; Meyer & Collier, 2020).

פעילותו של ה-TPJ מכרעת לצורך הבנה של תהליכים חברתיים: נראה כי פגיעה בפעילות ה-TPJ מפחיתה יכולות מנטליזציה (Hill et al., 2017; Young et al., 2010), וכי אזור זה נמצא בתת-פעילות בקרב אנשים הסובלים מתסמונת פסיכופתולוגיות של קוגניציה חברתית, כגון אוטיזם (Barnea-Goraly et al., 2004; Castelli et al., 2002; Kana et al., 2014). פגיעה זו קשורה באופן ישיר ביכולתם של אנשים עם אוטיזם לבצע תהליכי מנטליזציה: נראה כי אנשים עם אוטיזם מסוגלים להבין מהן המחשבות של אחרים, אך מתקשים לשלב הבנה זו כאות למידה מנחה בניבוי ההתנהגות הצפויה שלהם (Rosenthal et al., 2019). כתוצאה מכך, בעת למידה חברתית, אנשים עם אוטיזם מפגינים גמישות נמוכה יותר ונוטים להיצמד לתבניות מוכרות שבהן השתמשו בעבר (Yoshida et al., 2010).

מחקרים התפתחותיים מצביעים על כך שיכולת הניתוח החברתי מתפתחת במהלך גיל ההתבגרות המוקדם (Brocas & Carrillo, 2021), וכי בגילאים מאוחרים ישנה ירידה ביכולות המנטליזציה (Kemp et al., 2012). דפוסים התנהגותיים אלה עולים בקנה אחד עם הממצאים המוחיים: רשתות המקושרות לעיתים קרובות עם חשיבה חברתית, כגון הרשתות הפרונטו-פריאטליות (וה-TPJ בתוכן), מפגינות ירידה בפעילות בזקנה (Ebner et al., 2024; Moran et al., 2012).

למרות ההתקדמות המשמעותית במחקר, חקר המנטליזציה עדיין חסר מסגרת רעיונית אנליטית מקיפה, אשר חיונית לצורך הבנת המנגנון שעומד בבסיס תהליכי קבלת החלטות חברתיות. הבנה מכניסטית של תהליכים חברתיים תוכל לספק לנו ניבוי של התנהגויות בסיטואציות שונות, וכן לתרום למחקר עתידי של פסיכופתולוגיות, החל מאוטיזם וכלה בפסיכופתיה, כמו גם להבנה של תהליכי התבגרות וזקנה. אלה האחרונים הינם בעלי השפעה חברתית (societal) עצומה, קל וחומר לנוכח המגמות הדמוגרפיות בעולם הולך ומזדקן.

(4)   מודל קוגניטיבי לחשיבה אסטרטגית

לאחרונה הצגתי, יחד עם עמיתיי Adam Brandenburger ו-Paul Glimcher מאוניברסיטת ניו יורק, מודל קוגניטיבי חדש לחשיבה באינטראקציות אסטרטגיות (Kurtz-David et al., 2024). שאיפתנו הייתה לנצל את הפורמליזם והכוח ההסברי שמגיעים מכלי המחקר בכלכלה יחד עם הידע העצום שנצבר בחקר הקוגניציה החברתית כדי לתת מענה לשאלות הפתוחות בשני התחומים.

בתמצות, אנו מציעים שהמוח מפרק כל אינטראקציה שכזו לאבני הבניין החברתיות והלא-חברתיות שלה, ואז משתמש בשני היסודות הללו באופן אינטראקטיבי כדי לפתור את בעיית ההחלטה האסטרטגית. אפשר, למשל, לחשוב על אינטראקציות חברתיות פשוטות יחסית, שבהן מעורבים רק שני אנשים, שכל אחד מהם ניצב בפני שתי חלופות לבחירה. תרחישים כאלה מגולמים במשחקים קלאסיים כמו "דילמת האסיר" או "קרב המינים" (Battle of the Sexes) שנלמדים בשיעורי מבוא בקורסים בתורת המשחקים. אינטראקציות אחרות עשויות לכלול יותר אנשים, או מספר רב יותר של איטרציות הלוך-ושוב, דהיינו רמת מורכבות חברתית גבוהה יותר. לחילופין, ניתן לחשוב על אינטראקציות שכוללות מספר רב של חלופות לבחירה, או אתגר אנליטי משמעותי בזיהוי התגובה האופטימלית. אינטראקציות שכאלה הן בעלות רמת מורכבות גבוהה בהיבטים של חישוביות וקוגניציה אריתמטית, כזו שאינה נוגעת כלל ועיקר לחשיבה חברתית. עמיתיי ואני גרסנו שעלייה ברמת המורכבות בכל אחד משני הממדים הללו כרוכה ב"עלות קוגניטיבית" גבוהה יותר, משמע דורשת עוד קיבולת חישובית, ובהינתן המשאבים הקוגניטיביים המוגבלים של המוח האנושי, אנשים מתקשים לעבד אינטראקציות כאלה במלואן.

כדי למדל כיצד אדם יתנהג בתרחישים כאלה, דימינו את המוח האנושי למפעל, אשר יכול לייצר כמות נתונה של מוצר רק על בסיס היקף העבודה וההון העומדים לרשותו. בעל המפעל מחליט כיצד לאזן בין שני הקלטים הללו כדי למקסם את הייצור, באמצעות ניסוח מתמטי סטנדרטי. רעיון פשוט זה, המכונה "פונקציית ייצור" בתאוריה הכלכלית, יכול לשמש כאנלוגיה לאופן הפעולה של המוח. לבני אדם יש רק כמות מסוימת של משאבים קוגניטיביים, והם מקצים אותם בין התחום החברתי לבין התחום הלא-חברתי. חלוקה זו, בתורה, קובעת עד כמה יצליחו להעמיק את הניתוח האסטרטגי באמצעות חשיבה איטרטיבית.

(5)   בחינה אמפירית של המודל

כדי לבחון את המודל הצגנו לנבדקים סדרה של תרחישים חברתיים שגולמו באמצעות משחק כלכלי (Kneeland, 2015). המשחק, המכונה "משחק הטבעת", פשוט למדי: התקבולים של כל שחקן במשחק תלויים בהחלטות של השחקן לימינו, במבנה מעגלי דמוי טבעת. שחקן שאינו מתוחכם יבחר באקראיות מבין החלופות העומדות לרשותו. שחקן מתוחכם מסדר ראשון יתעלם מהמבנה הטבעתי, וינסה למקסם את התקבולים מבין החלופות שלו עצמו. שחקנים מתוחכמים מסדרים גבוהים יותר ינסו להבין מהו אופן ההחלטה של השחקנים האחרים בטבעת, ובהתאמה יגזרו את המשמעויות עבור הבחירות של עצמם.

עמיתיי ואני ערכנו מניפולציה על רמת המורכבות בכל תרחיש, ומצאנו ששני הממדים – החברתי והלא-חברתי – משפיעים על עומק הניתוח האסטרטגי (או רמת התחכום) של הנבדקים. חשוב מכך, הצלחנו לאמוד, ברמת הפרט, את סך המשאבים הקוגניטיביים העומדים לרשות כל נבדק, וכן את האופן שבו נבדקים שונים מקצים את המשאבים הקוגניטיביים שלהם בין הממד החברתי ובין הממד הלא-חברתי של המטלה. במסגרת זו, הצלחנו לזהות "טיפוסים" שונים של אנשים: כאלה שמצטיינים בחשיבה חברתית, אך מתקשים ככל שרמת המורכבות של החישוביות האריתמטית עולה; מאידך, ישנם כאלה שפותרים ללא כל קושי בעיות עם אתגר אריתמטי לא-חברתי משמעותי, אך אינם מסוגלים לחשוב (בו בזמן) על המורכבות החברתית. לבסוף, זיהינו גם טיפוסים, שבהתאם לסוג בעיית ההחלטה שניצבת מולם, מצליחים לשחלף את המשאבים הקוגניטיביים שברשותם בין הממדים החברתי והלא-חברתי, אך ככל שרמת המורכבות גדלה, הם מתקשים לעשות כן (בשני הממדים).

כדי לחזק את הממצאים ערכנו סדרה נוספת של ניסויים: בניסוי שני, הראינו באמצעות מניפולציה על משך הניסוי, כי נבדקים יכולים לווסת את החלק היחסי (מתוך סך המשאבים הקוגניטיביים שעומדים לרשותם) שמוקדש לחשיבה אסטרטגית. ניסוי נוסף הראה כי תמריצים כספיים פועלים באופן דומה. עם זאת, הממצא המעניין ביותר משני הניסויים הנוספים הללו הראה כי ה"טיפוסים" השונים אותם זיהינו נותרים יציבים חרף המניפולציות הניסוייות. הווה אומר, היכולת של אנשים להתמודד עם בעיות החלטה אסטרטגית ברמת מורכבות משתנה באמצעות חלוקה של המשאבים הקוגניטיביים בין כל אחד מהממדים החברתי והלא-חברתי הינה תכונה קבועה, מאפיין ייחודי של כל פרט ופרט.

 (6)   הכללה של הממצאים לסוגים שונים של משחקים

במסגרת פרויקט נוסף שעדיין נמצא בעבודה, עמיתיי ואני החלטנו לנתח מחדש ממצאים קלאסיים ממאמר מפורסם של Miguel Costa-Gomes ו-Vincent Crawford (2006). מטרתנו הייתה להראות כי ניתן להכליל את התוצאות שמצאנו לסביבות אסטרטגיות נוספות. המאמר המקורי של Costa-Gomes ו-Crawford עסק בזיהוי רמת התחכום של נבדקים בסדרת משחקים מסוג "משחקי ניחושים", המוכרים יותר בשם "תחרות היופי", על שם רעיון שהעלה John Maynard Keynes עוד בשנות ה-30 (Keynes, 1936). במשחקים אלה השחקנים נדרשים לבחור מספר בתוך טווח מסוים של מספרים, כך שהמנצח הוא השחקן שהניחוש שלו הוא הקרוב ביותר לניחוש של יריביו כפול קבוע (מכפיל) כלשהו.

ניתן לחשוב על תחכום אסטרטגי במשחקים מסוג זה באופן הבא: שחקנים נאיביים יבחרו באקראי, כך שבממוצע בחירותיהם מתכנסות לאמצע הטווח. שחקנים מעט מתוחכמים יותר יבינו זאת, ולכן ינקבו במספר השווה לאמצע הטווח כפול המכפיל. שחקנים עוד יותר מתוחכמים ישכילו להבין שיריביהם עשו זאת, ולכן ינקבו במספר שהוא מכפלה נוספת באותו מכפיל, וכך הלאה... בשיווי משקל השחקנים אמורים להתכנס לאחד מגבולות הטווח (כתלות בערך של המכפיל).

החוקרים Costa-Gomes ו-Crawford תכננו סדרה של שישה עשר משחקים שנבדלו זה מזה בערכי הגבול התחתון והגבול העליון של טווח המספרים, וכן בערכי המכפיל. כתוצאה מכך, הניסוי שלהם מספק מאגר נתונים ייחודי שבו נבדקים השתתפו במספר חזרות בלתי תלויות של משחק הניחושים תחת תנאי ניסוי שונים, דבר המאפשר לבחון שינויים ברמת התחכום האסטרטגי בתוך אותו נבדק. שימו לב כי גם כאן ניתן להצביע על ממדים שונים של רמות מורכבות – חברתית ולא-חברתית – באופן דומה לממדים שזיהינו במשחק הטבעת. זאת, היות שתנאי הניסוי הספציפיים של כל משחק קובעים כמה איטרציות חברתיות יידרשו (מורכבות חברתית) ואת רמת הקושי של החישוב האריתמטי למיקסום התקבולים (מורכבות לא-חברתית).

הנתונים האמפיריים הראו שרמות התחכום של הנבדקים היו תלויות ברמת המורכבות הרב-ממדית של המשחקים שהוצגו להם. יתרה מכך, גם כאן הצלחנו לאמוד, לכל נבדק ונבדק, את כמות המשאבים הקוגניטיביים שהוא מעמיד לצורכי חשיבה אסטרטגית, ואת ה"טיפוס" הקוגניטיבי שלו, כלומר את האופן שבו הוא מחלק את המשאבים בין הממד החברתי והלא-חברתי. התוצאות מניתוח מחודש של הנתונים שאספו Costa-Gomes ו-Crawford מאששות אפוא את המסגרת האנליטית שהצגנו ואת הרעיון שניתן להקביל את המוח לפונקציית ייצור קוגניטיבית.

 (7)   סיכום וכיוונים להמשך

 ממצאים אלה מצביעים לא רק על כך שאנשים אינם מסוגלים לבצע אינספור סבבים של חשיבה חברתית איטרטיבית, כפי שכבר נטען בידי חוקרים שונים (Camerer, 2011), אלא – וחשוב מכך – על כך שקוגניציה חברתית כפופה לכללים פסיכופיזיקליים הניתנים לניבוי ולמיפוי באמצעות הכלי הפשוט של פונקציית ייצור. ממצאים אלה מצביעים על כך שעקרונות החשיבה החברתית פועלים באופן דומה לתהליכים קוגניטיביים אחרים, דוגמת תפיסה חושית או מוטוריקה.

המיפוי הפרטני שפיתחנו באמצעות פונקציות הייצור מאפשר לסווג אנשים ל"טיפוסים קוגניטיביים" על פי האופן שבו הם מקצים משאבים בין מערכות מוחיות שונות. טיפולוגיה זו פותחת צוהר למחקר עתידי: החל ממיפוי עצבי-מוחי של אופני הקצאת המשאבים, דרך הבנת תהליכי הזדקנות, וכלה במחקר על תסמונות חברתיות כגון אוטיזם ופסיכופתיה. לבסוף, ניתן לחשוב על ממדים נוספים של מורכבויות קוגניטיביות שטרם בדקנו, למשל – מידת הגמישות של הפרט בהגיעו לסביבות חברתיות חדשות, והאופן שבו הוא מתאים את עצמו לסביבות אלה. הבנה של ממד זה, כמו גם ממדים אחרים נוספים, תוכל לתרום רבות לאופן שבו אנו מצליחים לפרש ולנבא התנהגות חברתית בהקשרים שונים בחיי היום-יום.

---

רשימת מקורות

Agranov, M., Potamites, E., Schotter, A., & Tergiman, C. (2012). Beliefs and endogenous cognitive levels: An experimental study. Games and Economic Behavior, 75(2), 449–463. https://doi.org/10.1016/j.geb.2012.02.002

Alaoui, L., Janezic, K. A., & Penta, A. (2020). Reasoning about others’ reasoning. Journal of Economic Theory, 189, 105091. https://doi.org/10.1016/j.jet.2020.105091

Alaoui, L., & Penta, A. (2016). Endogenous Depth of Reasoning. The Review of Economic Studies, 83(4), 1297–1333. https://doi.org/10.1093/restud/rdv052

Alaoui, L., & Penta, A. (2022). Cost-Benefit Analysis in Reasoning. Journal of Political Economy, 130(4), 881–925. https://doi.org/10.1086/718378

Arad, A., & Rubinstein, A. (2012a). Multi-dimensional iterative reasoning in action: The case of the Colonel Blotto game. Journal of Economic Behavior & Organization, 84(2), 571–585. https://doi.org/10.1016/j.jebo.2012.09.004

Arad, A., & Rubinstein, A. (2012b). The 11–20 Money Request Game: A Level- k Reasoning Study. American Economic Review, 102(7), 3561–3573. https://doi.org/10.1257/aer.102.7.3561

Aumann, R. J., Hart, S., Young, H. P., & Zamir, S. (Eds.). (1992). Handbook of game theory with economic applications. North-Holland ; Distributors for the U.S. and Canada, Elsevier Science Pub. Co.

Banovetz, J., & Oprea, R. (2023). Complexity and Procedural Choice. American Economic Journal: Microeconomics, 15(2), 384–413. https://doi.org/10.1257/mic.20210032

Barnea-Goraly, N., Kwon, H., Menon, V., Eliez, S., Lotspeich, L., & Reiss, A. L. (2004). White matter structure in autism: Preliminary evidence from diffusion tensor imaging. Biological Psychiatry, 55(3), 323–326. https://doi.org/10.1016/j.biopsych.2003.10.022

Battigalli, P., & Siniscalchi, M. (2002). Strong Belief and Forward Induction Reasoning. Journal of Economic Theory, 106(2), 356–391. https://doi.org/10.1006/jeth.2001.2942

Bosch-Domènech, A., Montalvo, J. G., Nagel, R., & Satorra, A. (2002). One, Two, (Three), Infinity, …: Newspaper and Lab Beauty-Contest Experiments. American Economic Review, 92(5), 1687–1701. https://doi.org/10.1257/000282802762024737

Brandenburger, A. (2014). The Language of Game Theory: Putting Epistemics into the Mathematics of Games (Vol. 5). WORLD SCIENTIFIC. https://doi.org/10.1142/8844

Brandenburger, A. M., & Nalebuff, B. J. (1995). The Right Game: Use Game Theory to Shape Strategy. Harvard Business Review, 57–71.

Brocas, I., & Carrillo, J. D. (2021). Steps of Reasoning in Children and Adolescents. Journal of Political Economy, 129(7), 2067–2111. https://doi.org/10.1086/714118

Brocas, I., Carrillo, J. D., Wang, S. W., & Camerer, C. F. (2014). Imperfect Choice or Imperfect Attention? Understanding Strategic Thinking in Private Information Games. The Review of Economic Studies, 81(3), 944–970. https://doi.org/10.1093/restud/rdu001

Brown, A. L., Camerer, C. F., & Lovallo, D. (2012). To Review or Not to Review? Limited Strategic Thinking at the Movie Box Office. American Economic Journal: Microeconomics, 4(2), 1–26. https://doi.org/10.1257/mic.4.2.1

Cairns, D. (with Husserl, E.). (1977). Cartesian Meditations: An Introduction to Phenomenology. Springer Netherlands.

Call, J., & Tomasello, M. (2008). Does the chimpanzee have a theory of mind? 30 years later. Trends in Cognitive Sciences, 12(5), 187–192. https://doi.org/10.1016/j.tics.2008.02.010

Camerer, C. (2011). Behavioral game theory: Experiments in strategic interaction. Princeton University Press.

Camerer, C. F., Ho, T.-H., & Chong, J.-K. (2004). A Cognitive Hierarchy Model of Games. The Quarterly Journal of Economics, 119(3), 861–898. https://doi.org/10.1162/0033553041502225

Castelli, F., Frith, C., Happé, F., & Frith, U. (2002). Autism, Asperger syndrome and brain mechanisms for the attribution of mental states to animated shapes. Brain, 125(8), 1839–1849. https://doi.org/10.1093/brain/awf189

Cooper, D. J., Fatas, E., Morales, A. J., & Qi, S. (2024). Consistent Depth of Reasoning in Level-k Models. American Economic Journal: Microeconomics, 16(4), 40–76. https://doi.org/10.1257/mic.20210237

Costa-Gomes, M. A., & Crawford, V. P. (2006). Cognition and Behavior in Two-Person Guessing Games: An Experimental Study. American Economic Review, 96(5), 1737–1768. https://doi.org/10.1257/aer.96.5.1737

Costa-Gomes, M., Crawford, V. P., & Broseta, B. (2001). Cognition and Behavior in Normal-Form Games: An Experimental Study. Econometrica, 69(5), 1193–1235. https://doi.org/10.1111/1468-0262.00239

Crawford, V. P., & Iriberri, N. (2007). Fatal Attraction: Salience, Naïveté, and Sophistication in Experimental “Hide-and-Seek” Games. American Economic Review, 97(5), 1731–1750. https://doi.org/10.1257/aer.97.5.1731

Descartes, R. (1985). The Philosophical Writings of Descartes (J. Cottingham, R. Stoothoff, & D. Murdoch, Trans.; 1st ed.). Cambridge University Press. https://doi.org/10.1017/CBO9780511805042

Ebner, N. C., Horta, M., & El-Shafie, D. (2024). New directions for studying the aging social-cognitive brain. Current Opinion in Psychology, 56, 101768. https://doi.org/10.1016/j.copsyc.2023.101768

Enke, B., & Graeber, T. (2023). Cognitive Uncertainty. The Quarterly Journal of Economics, 138(4), 2021–2067. https://doi.org/10.1093/qje/qjad025

Fé, E., Gill, D., & Prowse, V. (2022). Cognitive Skills, Strategic Sophistication, and Life Outcomes. Journal of Political Economy, 130(10), 2643–2704. https://doi.org/10.1086/720460

Fort, R., & Quirk, J. (1995). Cross-Subsidization, Incentives, and Outcomes in Professional Team Sports Leagues. American Economic Association, 33(3), 1265–1299.

Frith, C. D., & Frith, U. (2006). The Neural Basis of Mentalizing. Neuron, 50(4), 531–534. https://doi.org/10.1016/j.neuron.2006.05.001

Georganas, S., Healy, P. J., & Weber, R. A. (2015). On the persistence of strategic sophistication. Journal of Economic Theory, 159, 369–400. https://doi.org/10.1016/j.jet.2015.07.012

Gill, D., & Prowse, V. (2016). Cognitive Ability, Character Skills, and Learning to Play Equilibrium: A Level- k Analysis. Journal of Political Economy, 124(6), 1619–1676. https://doi.org/10.1086/688849

Gill, D., & Prowse, V. (2023). Strategic Complexity and the Value of Thinking. The Economic Journal, 133(650), 761–786. https://doi.org/10.1093/ej/ueac070

Goeree, J. K., & Holt, C. A. (2001). Ten Little Treasures of Game Theory and Ten Intuitive Contradictions. American Economic Review, 91(5), 1402–1422. https://doi.org/10.1257/aer.91.5.1402

Goldfarb, A., & Xiao, M. (2011). Who Thinks about the Competition? Managerial Ability and Strategic Entry in US Local Telephone Markets. American Economic Review, 101(7), 3130–3161. https://doi.org/10.1257/aer.101.7.3130

Hill, C. A., Suzuki, S., Polania, R., Moisa, M., O’Doherty, J. P., & Ruff, C. C. (2017). A causal account of the brain network computations underlying strategic social behavior. Nature Neuroscience, 20(8), 1142–1149. https://doi.org/10.1038/nn.4602

Husserl, E. (2012). Cartesian Meditations: An Introduction to Phenomenology. Springer Netherlands. https://doi.org/10.1007/978-94-009-9997-8

Junge, A. (Writer), Lembeck, M. (Director). (1999, February 11). The One Where Everybody Finds Out (S05E14) [Broadcast]. In Friends.

Kana, R. K., Libero, L. E., Hu, C. P., Deshpande, H. D., & Colburn, J. S. (2014). Functional Brain Networks and White Matter Underlying Theory-of-Mind in Autism. Social Cognitive and Affective Neuroscience, 9(1), 98–105. https://doi.org/10.1093/scan/nss106

Kemp, J., Després, O., Sellal, F., & Dufour, A. (2012). Theory of Mind in normal ageing and neurodegenerative pathologies. Ageing Research Reviews, 11(2), 199–219. https://doi.org/10.1016/j.arr.2011.12.001

Keynes, J. M. (1936). The General Theory of Employment, Interest, and Money. Springer. http://link.springer.com/10.1007/978-3-319-70344-2

Kliemann, D., & Adolphs, R. (2018). The social neuroscience of mentalizing: Challenges and recommendations. Current Opinion in Psychology, 24, 1–6. https://doi.org/10.1016/j.copsyc.2018.02.015

Kneeland, T. (2015). Identifying Higher-Order Rationality. Econometrica, 83(5), 2065–2079. https://doi.org/10.3982/ECTA11983

Kurtz-David, V., Brandenburger, A., & Glimcher, P. (2024). The Limits of Social Cognition: Production Functions and Reasoning in Strategic Interactions. https://doi.org/10.31234/osf.io/sfhdk

Luyten, P., & Fonagy, P. (2015). The neurobiology of mentalizing. Personality Disorders: Theory, Research, and Treatment, 6(4), 366–379. https://doi.org/10.1037/per0000117

Mar, R. A. (2011). The Neural Bases of Social Cognition and Story Comprehension. Annual Review of Psychology, 62(1), 103–134. https://doi.org/10.1146/annurev-psych-120709-145406

Merleau-Ponty, M. (2013). Phenomenology of perception. Routledge.

Meyer, M. L., & Collier, E. (2020). Theory of minds: Managing mental state inferences in working memory is associated with the dorsomedial subsystem of the default network and social integration. Social Cognitive and Affective Neuroscience, 15(1), 63–73. https://doi.org/10.1093/scan/nsaa022

Meyer, M. L., Spunt, R. P., Berkman, E. T., Taylor, S. E., & Lieberman, M. D. (2012). Evidence for social working memory from a parametric functional MRI study. Proceedings of the National Academy of Sciences, 109(6), 1883–1888. https://doi.org/10.1073/pnas.1121077109

Mill, J. S. (1884). An Examination of Sir William Hamilton’s Philosophy: And of the Principal Philosophical Questions Discussed in His Writings. H. Holt. https://books.google.co.il/books?id=isU8AAAAYAAJ

Moran, J. M., Jolly, E., & Mitchell, J. P. (2012). Social-Cognitive Deficits in Normal Aging. The Journal of Neuroscience, 32(16), 5553–5561. https://doi.org/10.1523/JNEUROSCI.5511-11.2012

Nagel, R. (1995). Unraveling in Guessing Games: An Experimental Study. American Economic Association, 85(5), 1313–1326.

Nash, J. F. (1950). Equilibrium points in n -person games. Proceedings of the National Academy of Sciences, 36(1), 48–49. https://doi.org/10.1073/pnas.36.1.48

Oprea, R. (2020). What Makes a Rule Complex? American Economic Review, 110(12), 3913–3951. https://doi.org/10.1257/aer.20191717

Oprea, R. (2024). Decisions under Risk Are Decisions under Complexity. American Economic Review, 114(12), 3789–3811. https://doi.org/10.1257/aer.20221227

Premack, D., & Woodruff, G. (1978). Does the chimpanzee have a theory of mind? Behavioral and Brain Sciences, 1(4), 515–526. https://doi.org/10.1017/S0140525X00076512

Rosenthal, I. A., Hutcherson, C. A., Adolphs, R., & Stanley, D. A. (2019). Deconstructing Theory-of-Mind Impairment in High-Functioning Adults with Autism. Current Biology, 29(3), 513-519.e6. https://doi.org/10.1016/j.cub.2018.12.039

Russell, B. (1997). The problems of philosophy. Oxford University Press.

Sanfey, A. G. (2007). Social Decision-Making: Insights from Game Theory and Neuroscience. Science, 318(5850), 598–602. https://doi.org/10.1126/science.1142996

Scheler, M. (2017). The Nature of Sympathy (1st ed.). Routledge.

Shubik, M. (1968). On the study of disarmament and escalation. Journal of Conflict Resolution, 12(1), 83–101. https://doi.org/10.1177/002200276801200107

Smith, J. M. (1986). Evolutionary game theory. Physica D: Nonlinear Phenomena, 22(1–3), 43–49. https://doi.org/10.1016/0167-2789(86)90232-0

Snidal, D. (1985). The Game Theory of International Politics. World Politics, 38(1), 25–57. https://doi.org/10.2307/2010350

Stahl, D. O., & Wilson, P. W. (1995). On Players′ Models of Other Players: Theory and Experimental Evidence. Games and Economic Behavior, 10(1), 218–254. https://doi.org/10.1006/game.1995.1031

Tullis, T. (2014, December 5). How Game Theory Helped Improve New York City’s High School Application Process. The New York Times. https://www.nytimes.com/2014/12/07/nyregion/how-game-theory-helped-improve-new-york-city-high-school-application-process.html

Von Neumann, J., & Morgenstern, O. (2007). Theory of Games and Economic Behavior (60th Anniversary Commemorative Edition): Princeton University Press. https://doi.org/10.1515/9781400829460

Yoshida, W., Dziobek, I., Kliemann, D., Heekeren, H. R., Friston, K. J., & Dolan, R. J. (2010). Cooperation and Heterogeneity of the Autistic Mind. Journal of Neuroscience, 30(26), 8815–8818. https://doi.org/10.1523/JNEUROSCI.0400-10.2010

Young, L., Camprodon, J. A., Hauser, M., Pascual-Leone, A., & Saxe, R. (2010). Disruption of the right temporoparietal junction with transcranial magnetic stimulation reduces the role of beliefs in moral judgments. Proceedings of the National Academy of Sciences, 107(15), 6753–6758. https://doi.org/10.1073/pnas.0914826107

Zhu, J.-Q., Peterson, J. C., Enke, B., & Griffiths, T. L. (2025). Capturing the complexity of human strategic decision-making with machine learning. Nature Human Behaviour, 9(10), 2114–2120. https://doi.org/10.1038/s41562-025-02230-5