_edited.png)
ד"ר גייל טלשיר היא מרצה בכירה בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. בעלת דוקטורט מאוניברסיטת אוקספורד בנושא האידיאולוגיה של מפלגות הירוקות באירופה. יזמה והובילה כעשור את תכנית הבכירים בשירות המדינה לתואר שני במדיניות ציבורית ועמדה בראש תכנית הנשיא למובילות אקדמית יחד עם פרופ' ישראל כ"ץ. היא חוקרת את משבר הלגיטימציה של הדמוקרטיה ואת המערכת המפלגתית והחברה האזרחית בישראל בכלים של ניתוח אידיאולוגי. בשנתיים האחרונות פרסמה שני קבצי מחקר – אחד על האקדמיה – מגדלור או מגדל שן? והשני על משילות נגד דמוקרטיה? ספרה החדש, עיד ן נתניהו, מנתח את התמורות האידיאולוגיות והשינויים המבניים בעשור האחרון ויראה אור ב- 2023 בניו-יורק. היא הייתה חוקרת - אורחת באוניברסיטת UCLA לשנת 2022.
ד"ר גייל טלשיר/ מרצה בכירה בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים
(1) מבוא
בקווי היסוד ובהסכמים הקואליציוניים של ממשלת נתניהו השישית המילה 'דמוקרטית' לא מוזכרת כלל. המונח 'יהודית' – על שלל הטיותיה – זהות יהודית, עוצמה יהודית, מורשת, מסורת, תנ"ך, לימוד התורה, ציונות ועוד ועוד – מוזכרות עשרות רבות של פעמים. האחרונה – ציונות – אף מועלית לדרגת ערך עליון בהסכמים עם הציונות הדתית: "הצדדים מסכימים כי תוך 30 יום מיום הקמתה, הממשלה תקבל החלטה בה יקבע כי הציונות כהגדרתה היסודית – תהיה ערך ראשון במעלה, מנחה ובעלת משקל מכריע בעיצוב מדיניות והמינהל הציבורי, מדיניות הפנים והחוץ, החקיקה והפעולות של המדינה וכלל יחידותיה ומוסדותיה" (סעיף 81). מ"ישראל יהודית ודמוקרטית" נשארה, בקווי היסוד של הממשלה, מדינה יהודית בלבד. הציונות כערך עליון, בעיני הממשלה הנכנסת, מכפיפיה כל ערך אחר אליה וקובעת סדרי ממשל. ציונות זו, מזוהה באופן מובהק בקווי היסוד עם התיישבות יהודית. הסעיף הראשון בקווי היסוד של הממשלה קובע: "לעם היהודי זכות בלעדית ובלתי ניתנת לערעור על כל מרחבי ארץ ישראל. הממשלה תקדם ותפתח את ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל בגליל, בנגב, בגולן וביהודה ושומרון". כלומר, הממשלה מזהה באופן מוחלט את הציונות עם התיישבות יהודית ואת היהדות - כדת. אולי, ישיח המשיח לפי תומו, זה אך צפוי בהסכמים קואליציוניים ששם החותמות עם הליכוד הן הציונות הדתית, התאחדות הספרדים העולמית שומרי התורה, יהדות התורה, אגודת ישראל ועוצמה יהודית. אולי, יהרהר המהרהר, אין זה אלא שדמוקרטיותה של המדינה כבר הוסדרה בחוקי היסוד בעבר ואין לנו עתה אלא להעמיק את זהותה היהודית.
מאמר זה מבקש לקרוא בקווי היסוד של הקואליציה השישית של נתניהו קריאה ביקורתית ולטעון טענה מרכזית: הקרב כנגד הדמוקרטיה הישראלית הוא בליבו של מסמך קווי היסוד. זהו מסמך ההופך את ישראל ממדינה יהודית ודמוקרטית ליהודוקרטיה: שלטון העם היהודי ותו לא. הרציונל, רזה ככל שיהיה המסמך, אינו נשען כלל על טיעונים אוניברסליים, אלא על תפיסה פרטיקולריסטית גרידא המזהה את הנרטיב היהודי כסיפור ייחודי ובלעדי של קשר בין העם היהודי לארצו – כל ארץ ישראל מהירדן עד הים – דרך תורת ישראל. בכך היא פורמת את ההסכמות העקרוניות והמכנה המשותף הרחב שהועמק מהכרזת המדינה בדבר היות ישראל מדינת הלאום של העם היהודי ובה שיוויון אזרחי גמור ללא הבדל דת גזע ומין לכל אזרחיה. ודוק: רוב הציבור שהצביע לימין – המזרחים המסורתיים בפריפריה הכלכלית-גיאוגרפית, עולי בריה"מ לשעבר, הדתיים-הלאומיים (בנפרד מהמפלגה שחטפה את השם "ציונות דתית") והימין הליברלי – אותו ציבור החוסה תחת "המחנה הלאומי" (במרכאות, כיון שהמרכז והשמאל הישראלי- ציוני אינו פחות לאומי) שותף להסכמות העקרוניות של ישראל כיהודית ודמוקרטית. המאבק על הנרטיב הלאומי המגולם בקווי היסוד של ממשלת נתניהו השישית אינו בין שני צדדים שווים – ימין ומרכז-שמאל, יהודים וישראלים – שני הגושים שקיבלו כמעט אותו מספר קולות בקלפי )ותורגמו לבסוף לרוב מוצק של ממשלת ימין על מלא( אלא בין אליטה קיצונית שמרנית-לאומנית- אמונית ובין רוב ציבור הישראלים במדינה: ימין, מרכז ושמאל, יהודים וערבים, מסורתיים וחילונים.
נאמר מיד: ממשלות דמוקרטיות נבחרות על מנת לייצג ולמשול. ממשלת נתניהו השישית נבחרה, בלי להסתיר את השקפת עולמה, והיא בעלת רוב של 64 ח"כים בכנסת ישראל ה-25. כלי העבודה של משילות היא מדיניות – תכנון וביצוע. אלא שבקווי היסוד הקואליציוניים ניתן להבחין, הרבה מעבר לשאלת המדיניות והתפקידים, שהם מרכיביו של כל הסכם קואליציוני – בשתי רמות נוספות: שינויים בכללי המשחק הדמוקרטיים, ושינויים המובילים משלטון דמוקרטי לשלטון רובני אנטי- ליברלי ולא -דמוקרטי. במילים אחרות: שינויים ממשליים ושינויים משטריים. את הבטחת השינויים מנסחים קווי היסוד של הממשלה באופן מינימליסטי משהו: צעדים "להשבת האיזון הראוי בין הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת" (סיעת הליכוד וסיעת הציונות הדתית, ,2022 נספח א׳, קווי יסוד). ההצגה העצמית של מה שהמפלגות המרכיבות את הקואליציה ניהלו עליו קמפיין בחירות ש לם – בין הרס מערכת המשפט, ריסטארט שלה או החלפתה – בוחר המסמך המכונן להציג כשמרנות: "השבת האיזון הראוי" כלומר הסגת השינויים אחור כדי להחזיר עטרה ליושנה. אך האם אלה שינויים ממשליים – או אולי משטריים? האם הם ממשליים מעיקרם ומשטריים רק במצטבר, או מראש מגוייסים לשינוי משטרי בישראל? המאמר יתחקה אחר שלושה רבדים: ניתוח המאבק על הנרטיב "יהודית ודמוקרטית", ראשית דרך הבנת המהות היהודית, לפי קווי היסוד, ושנית דרך פענוח המארג המוסדי שתחת משפט ומשילות. לבסוף, דיון בשאלה ישראל 2023: דמוקרטיה ליברלית, דמוקרטיה איליברלית או יהודוקרטיה – שלטון הרוב היהודי ותו לא.
(2) מעצמאות ממלכתית לפי משפט העמים לאמונה דתית וסיפוח דה-פקטו של כל ארץ ישראל
בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגנים הפריחו שממות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקדמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית. (מגילת העצמאות, 1948)
הפסקה הפותחת של הכרזת העצמאות בנויה על רעיון העם בארצו שייעודו חיי קוממיות ממלכתית ומימושה חירות מדינית. אלפי שנים של קיום יהודי בצורות קהילתיות שונות וכמיעוט דתי בארצות שונות מזוקקות לייעוד מרכזי: עצמאות מדינית. כזו הייתה לעם היהודי בארצו בעבר פעמיים בלבד ולתקופות קצרות – בתקופת הממלכה המאוחדת של דוד ושלמה (לפני כן התקיימה כשבטים ואחרי כן בשתי ממלכות – יהודה וישראל ובעיקר בגולה ללא כל ריבונות) ובממלכת החשמונאים. ואולם הקמת מדינת ישראל, אותה ההכרזה למעשה מייצרת, היא הקמת הבית הריבוני השלישי של עם בארצו. הוא נבנה על ידי תהליכים של המדינה שבדרך: עלייה, החייאת השפה, בניית יישובים, יצירת כלכלה ותרבות אוטונומיים עם יכולות הגנה על היישוב מתוך רצון לשלום עם שכניו בשאיפה להביא את רעיונות הקדמה לכל תושביה של הארץ. כולם סממני ריבונות לאומית מודרנית.
ההכרזה מספרת את הסיפור גם דרך ההכרה הבינלאומית ברעיון זה וממצבת אותו במשפט העמים: "זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.“ (מגילת העצמאות, 1948) הכרזת העצמאות, אם כן, היא סיפורו של עם ישראל כחלק מרעיון ההגדרה העצמית הלאומית האוניברסלית המיושמת במדינה ריבונית עבור כל עמי העולם, ומכאן גם עבור העם היהודי.
והדת היהודית? היא יצרה נכסי תרבות לאומיים וכלל- אנושיים. מה הם ערכים אלה שבבסיסה? "יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל" (מגילת העצמאות, 1948): ערש לידתה של הדמוקרטיה, מקריאה במגילת העצמאות, טבועה כבר בעקרונות האוניברסליים של הדת היהודית הקדומה והמדינה הצעירה שקמה לאורם מאשררת ומפרטת בהתחייבה שתקיים "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות" (מגילת העצמאות, 1948).
יהודית במובנה הלאומי והכלל- אנושי, דמוקרטית בערכיה – חירות, שיוויון וקדמה. ערביי הארץ, על אף מלחמת הקוממיות שכבר מתחוללת – נקראים "ליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים" (מגילת העצמאות, 1948). ואכן, הערכים מעוגנים במבנים המוסדיים: המלחמה אמנם דוחה את הבחירות הראשונות, ואלה נערכות ב- 1949 נכשלות מלייצר חוקה בהסכמה ולבסוף מתקבלת פשרה מפא"יניקית: במקום חוקה, חוקי יסוד מצטברים, עוד דונם עוד עז.
ומה תפיסת היהדות המשתקפת בקווי היסוד של הממשלה ה37-? ראשית, הפרק הנקרא "דת ומדינה וזהות יהודית" הוא הפרק הארוך, סובסטנטיבי ומפורט ביותר מכל התחומים כולם המוכרזים בקווי היסוד הקואליציוניים: 28 סעיפים (סיעת הליכוד וסיעת הציונות הדתית, ,2022 סעיפים 89-11789-117) ועוד 10 סעיפים תחת התיישבות שהיא כאמור התיישבות יהודית (סעיפים 118-127) – ייהוד הגליל, הנגב, הגולן ויהודה ושומרון – שהן הגדרת הליבה של הממשלה הנכנסת. זהו אם כן הפרק המסיבי ביותר בקווי היסוד.
בקווי היסוד עצמ ם הסעיף הראשון והמרכזי הינו: "לעם היהודי זכות בלעדית ובלתי ניתנת לערעור על כל מרחבי ארץ ישראל. הממשלה תקדם ותפתח את ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל בגליל, בנגב, בגולן, ביהודה ובשומרון" (סיעת הליכוד וסיעת הציונות הדתית, ,2022 נספח א׳, קווי יסוד). לשם השוואה, בממשלתו הימנית הקודמת של נתניהו, 2009-2015, הסעיף הראשון בקווי היסוד אמר: "לעם היהודי זכות בלתי ניתנת לערעור למדינה ריבונית בארץ ישראל, מולדתו הלאומית וההיסטורית" (קווי יסוד של מדיניות הממשלה, 2015). מה השתנה בין ממשלת ימין הקודמת לזו? ב-2015 הזכות היא זכות לריבונות בארץ ישראל. ב-2022 נוספה המילה "זכות בלעדית" כלומר מסכלת את היתכנות רעיון שתי המדינות לשני עמים במרחב בין הירדן והים. היא גם קובעת זאת מפורשות: הזכות הינה "על כל מרחבי ארץ ישראל". ממשלת 2015 תולה זאת בזכויות לאומיות והיסטוריות.
וממשלת 2022? סעיף 118 קובע: "לעם ישראל יש זכות טבעית על ארץ ישראל. לאור האמונה בזכות האמורה ראש הממשלה יוביל לגיבוש וקידום מדיניות במסגרתה תוחל הריבונות ביו"ש" (סיעת הליכוד וסיעת הציונות הדתית, 2022). ההצדקה היא הצדקה אמונית. זוהי אמונה בזכותו הטבעית "על כל מרחבי ארץ ישראל". ממשפט בינלאומי של הצדקות ריבונות והגדרה לאומית, עברנו להצדקה אמונית. מקיום מדינת ישראל בארץ ישראל, כלומר יתכן בחלק מארץ ישראל, עברנו לריבונות על כל ארץ ישראל. ממולדת לאומית עברנו לתפיסה דתית. ומהצהרה דקלרטיבית עברנו למימוש בפועל של החלת הריבונות הישראלית ביו"ש.
ומה בגוף הפרק על זהות יהודית? הסעיף הראשון מדבר על חוק השבות ובו ביקורת על סעיף הנכד: כלומר רצון להכפיף את ההגדרה הלאומית של היהודית, שנועדה לראות בישראל מקלט עבור כל יהודי העולם, כל מי שנרדף בגלל יהדותו בנכר, להגדרה הלכתית של מיהו יהודי לפי הוכחת יהדותה של האם. כל זאת כדי לסגור את הפרצות בחוק השבות ו"למנוע התבוללות בישראל". בהמשך – הכבדת חוקי הכשרות, מדיניות הגירה "לאומית וציונית" "שתעודד את יציאת המסתננים מישראל", הידוק הגיור הממלכתי הכפוף אך ורק לרבנות הראשית האורתודוקסית, וחקיקת חוק יסוד "לימוד התורה" שיאפשר פגיעה בחוק השוויון ואי-גיוס חרדים בפטור גורף. כלומר, יהדות אינה לאומיות. יהדות היא באופן מובהק דת. מטרתה של מדינת ישראל היא ציונות: עלייה רק של יהודים לפי חוק שבות מתוקן, הוצאת לא יהודים גם בכפייה תחת פסקת התגברות אם צריך, טיפול בהתבוללות היהודית דרך חסמים לזרמים יהודיים לא אורתודוקסים לעלות תחת חוק השבות ולקבל אזרחות במדינת היהודים, מתן המונופול על היהדות כדת לגופים אורתודוקסים, חרד"לים וחרדים וביטול למעשה של חוקי השיוויון מפני "לומדי התורה". בממשק בין בתי הדין הרבניים ובתי המשפט, הראשונים יוכלו לדון לא רק בענייני אישות ודת, אלא בכל תביעה אזרחית שהצדדים מסכימים שבית דין רבני ינהלה: כרסום משמעותי במערכת המשפט ואפקט מיידי לרעת נשים דתיות וחרדיות אותן מפלה הדין העברי. ובעיקר, המטרה העליונה של הממשלה הנכנסת היא ייהוד דרך התיישבות – יהוד הגליל, הנגב, הגולן ורמת הגולן, יהודה ושומרון. כלומר, אפלייה מוצהרת כנגד הערבים אזרחי ישראל וכנגד הפלשתינאים בשטחים. לצידם, ההסכמים הקואליציוניים מעלים את האמונה הדתית כמפתח המרכזי לאיפיון אפלייה: סעיף 97 משנה את חוק האפלייה כך שיותרו אירועים במקומות ציבוריים תוך הפרדה מגדרית וכן לא תהיה פגיעה "בעסק פרטי שנמנע מאספקת שירות או מוצר בשל אמונה דתית" (סיעת הליכוד וסיעת הציונות הדתית, 2022). כלומר, ניתן יהיה להפלות הומואים, מוסלמים ואולי גם חילונים כדי לא לפגוע בבעלי אמונה דתית – יהודית כמובן – שהם בעלי עסק. לעומת זאת, אפלייה כנגד אנשים לפי ארץ מוצאם ו"הסתה כנגד הציבור החרדי תחשב לגזענות" (סיעת הליכוד וסיעת עוצמה יהודית, ,2022 סעיף 125). תעודות של הרבנות הראשית יוכרו במקום תואר אוניברסיטאי בכניסה לשירות המדינה כולל הסמכה לרבנות שתישקל כתחליף לתואר אקדמי.
(3) יהודית ולא- דמוקרטית? חוקה, משפט ומשילות
כיצד נתנה מפלגת הליכוד יד לשינוי כה דרמטי בקווי היסוד של הממשלה הנכנסת בהגדרת מהותה של מדינת ישראל, בהחלפת הייעוד שלה ותפיסת היהדות שלה, ביצירת אפלייה בפועל כנגד מיעוטים לאומיים, מגדריים ומיניים, לחסימת האפשרות של שתי מדינות לשני עמים שמעוגנת גם בנאום בר- אילן של נתניהו וגם בהסכמי המאה של טראמפ? ניתן לומר שאלה היו דרישות השותפות הקואליציוניות ואולם תמיד היו החרדים והציונות הדתית שותפיה הקואליציוניים של ממשלות הליכוד. בוודאי ב-2022, שלא הייתה להן שום אפשרות הקמת ממשלה אלטרנטיבית, יכול היה נתניהו – שעמד בעצמו בראשות ניהול המו"מ הקואליציוני – להסיר כל תביעה שלא היה בעדה. קווי היסוד לממשלה, כולל הסעיף הפותח בהכרזת "הזכות הבלעדית" של העם היהודי ובכך מקעקע את זכות הגדרה הלאומית של העם הפלשתינאי, הוא הסעיף הראשון של נתניהו בעצמו. כלומר, יש כאן אבולוציה גם בתפיסות של ראש הממשלה נתניהו במעבר מממשלותיו הקודמות ועד לממשלת 2015, וממנה לממשלתו הנוכחית.
אפשר להדגים ששינוי זה נעשה במהלך העשור האחרון, ועוד לפני פתיחת משפטו שהפך אותו לעוין למערכת המשפט, בעזרת שתי ציטטות של נתניהו לגבי חוק הלאום – חוק יסוד שהעבירה ממשלתו ב-2018. בפתח הישיבה ב-2014 אמר נתניהו:
״במדינת ישראל יש שוויון זכויות אישי לכל אזרח, אבל זכויות לאום יש רק לעם היהודי. דגל, המנון, הזכות של כל יהודי לעלות לארץ - אלה מוקנים רק לעמנו במדינתו האחת והיחידה. יש כאלה שרוצים שהדמוקרטית תגבר על היהודית ויש כאלה שרוצים שהיהודית תגבר על הדמוקרטית. בעקרונות החוק שאני מציג שני הערכים האלה שווים ויש להתחשב בהם במידה שווה. אותם עקרונות מופיעים במגילת העצמאות." (אזולאי 2014)
כלומר ההצדקה היא דרך שיח זכויות תוך הכרה הן בערכים יהודיים והן בדמוקרטיים והישענות ישירה על הכרזת העצמאות. ואולם, עם הבאת חוק הלאום לאישורו, ב-2018, הציג נתניהו את הנמקותיו לחוק באופן הבא:
בלי חוק הלאום אי אפשר להבטיח לדורות את עתידה של ישראל כמדינה יהודי ת. חוק הלאום מבצר קודם כל את חוק השבות מעלה אותו לדרגה אחרת. החוק הזה מעניק כמובן זכות אוטומטית ליהודים ורק להם לעלות ארצה ולקבל כאן אזרחות. החוק הזה מונע למשל את הניצול של את חוק איחוד המשפחות... ועוזר למנוע את המשך הכניסה לישראל של פלשתינאים ללא בקרה. וי תכן שהחוק הזה גם יוכל לסייע לנו לבלום כניסה עתידית של מסתננים. הדברים האלה מתרחשים כי חוקי המדינה עיגנו בחוק יסוד רק את זכויות הפרט בלי שום איזון חוקתי של המרכיב הלאומי. ולכן חוקקנו את חוק הלאום כדי להבטיח מדינת ישראל שהיא לא רק מדינה דמוקרטית אלא מדינת הל אום של העם היהודי ושלו בלבד. (נתניהו, 2018)
מניסוח חוק הלאום ברור שהערכים העליונים הם יהודיים. דמוקרטיה, שאוזכרה בהצעה המקורית של חוק הלאום, הוצגה כפרוצדורות בלבד. גם איזכור זה ירד בנוסח שהתקבל בכנסת. בכנס לכבוד חקיקת חוק הלאום, אמר יריב לוין – אז השר המק שר בין הכנסת לממשלה, שניהל את המו"מ הקואליציוני לגבי חוק הלאום, וכיום שר המשפטים בממשלת נתניהו השישית, שההישג הגדול ביותר שלו היה שהוא בלם את הכנסת המושג "יהודית ודמוקרטית" ואת המונח "שיוויון" לחוק יסוד: הלאום (פורום קהלת, 2018). יש שיקבעו, שמתן מעמד שווה או עודף לזכויות קולקטיביות על פני זכויות פרט, כבר הופך מדינה ללא דמוקרטית שכן דמוקרטיה מבצרת קודם כל את זכויות האזרחים של המדינה כערך המרכזי. ואולם השלמת השינוי בשיח ובהצדקות, ניכרות בנאום נתניהו לכבוד תכנית המאה של טראמפ, ב-28 בינואר 2020, בוושינגטון. נתניהו מצדיק את הקשר עם ההתנחלויות בשטחים דרך הנרטיב הדתי-יהודי באופן הבא:
For too long –far too long– the very heart of the Land of Israel where our Patriarchs prayed, our Prophets preached, and our Kings ruled, has been outrageously branded as illegally occupied territory. Well, today, Mr. President, you are puncturing this big lie. You are recognizing Israel’s sovereignty over all the Jewish communities in Judea and Samaria, large and small alike. These, as the distinguished pastors who are here know very well — these are places inscribed in the pages of the Bible. These are places carved into the bedrock of our common civilization: the sacred tomb in Hebron where the fathers and mothers of the Jewish people are buried; Bethel, where Jacob dreamed of a ladder ascending to the heavens; Shiloh, where the Ark of the Covenant that held the Ten Commandments for centuries. That’s what happened in Shiloh. Thanks to you, Mr. President, these areas and so many others that, for millennia, have been etched in the soul of the Jewish people and have fired the imaginations of millions of people around the world and across the world — these areas will now be recognized by the United States as a permanent part of the Jewish State. (Times of Israel, 2020)
כלומר, הריבונות היהודית בכל שטחי יהודה ושומרון לא הוכנסה בכפייה להיות הייעוד המכונן של ממשלת נתניהו השישית. היא לקוחה מדברי נתניהו עצמו המדבר בשיח אמוני על הנביאים והמלכים שמילאו את ההבטחה האלוהית שבבסיסה הכרה כי הריבונות בכל ארץ ישראל היא באופן בלעדי וייחודי יהודית. המעבר משיח זכויות לשיח אמוני, ומהכרה בעקרון שתי מדינות לשני עמים בשל ההגדרה העצמית של כל עם – יהודי ופלשתינאי גם כן – מוחלפת בשיח של בלעדיות יהודית על כל ארץ ישראל ומימוש הזכות הטבעית לריבונות יהודית ויהודית בלבד בשטחים. השיח וההצדקות השתנו אצל ראש הממשלה, ולא רק אצל שותפיו הקיצוניים. (Talshir, forthcoming)
הנחות היסוד המונחות בבסיס ההסכמים הקואליציוניים הובהרו. ואולם, ממשלה נועדה למשול: כיצד מאפשרים קווי היסוד לשינויים בכללי המשחק? והאם אלה רק איזונים שכנגד "המהפכה החוקתית" שנועדו לתת משקל שווה לכנף היהודית אל מול הכנף הדמוקרטית? ראשית יש להעיר כי בכל מדינה דמוקרטית כתב הזכויות מגן על זכויות האזרח, זכויות הפרט, בלבד. אין מעמד שווה לזכויות קולקטיביות, אחרת זו אינה דמוקרטיה. ההכרזות הלאומיות מוצאות מקומן בחלק של המבוא הדקלרטיבי בחוקות דמוקרטיות, כמו ה- We the People" האמריקאי המובא במבוא לחוקה הכוללת שני חלקים: חלק מוסדי (הסדרי מוסדות, בחירות, איזונים ובלמים) וחלק מהותי: כתב הזכויות של הפרט. במקומות הנדירים שבהן כן יש איזכור של זכויות לאומיות, הן באות בצמוד להגנה על זכויות הפרט וזכויות המיעוט, כגון באסטוניה. ואולם השלמת המהלך שהחל עם חקיקת חוק יסוד הלאום הוא מה שמדעני מדינה קוראים Democracy on the Ballot כלומר, כשהדמוקרטיה עצמה הופכת להיות בלב המחלוקת עליה נלחמים בבחירות.
(4) שינויים חוקתיים: המלחמה נגד הביקורת השיפוטית ועיקור האיזונים והבלמים
בשיר הילדים של אברהם שלונסקי, עלילות פיט ופוט, שואל פוט מהי אחריות ותשובתה של פיט:
"אם במכנסיו של פוט
כל הכפתורים "קפוט"
אז ידע גם גולם איש
כי העסק עסק ביש.
אך הנה כפתור אחד
על פי נס נשאר לבד,
אז עליו האחריות
בעד מכנסיו של פוט." (שלונסקי, 1939)
יש שיאמרו שהמטפורה של הכפתור האחרון במכנסיה של הדמוקרטיה הישראלית, היא הביקורת השיפוטית והמלחמה כנגד פסקת ההתגברות, והיא הבולמת מפני חשיפת ערוותה של דמוקרטיה פגומה. צריך להסביר את ההקשר כדי להבין מה עושים קווי היסוד של ממשלת נתניהו השישית. רבים ממבקרי הביקורת השיפוטית – והמהפכה החוקתית – טוענים כי בית המשפט העליון "פלש" לתחומים של הכנסת ולכן אין הפרדת רשויות. ואולם, הסיבה המרכזית בגללה אין בישראל הפרדת רשויות היא מכיוון שהממשלה היא חלק מהכנסת - והרשות המחוקקת היא כביכול הכנסת אבל רוב רובה של החקיקה הראשית בישראל נעשית על ידי הממשלה - באישור אוטומטי של הכנסת שהרי לממשלה מעצם הגדרתה רוב בכנסת. כלומר, ההפרדה הפונקציונלית עליה דיבר מונטסקייה, בין רשות מחוקקת, מבצעת ושופטת לא נשמרת בישראל קודם כל משום שהממשלה היא חלק מהכנסת, יש לה רוב אוטומטי בה והיא היא המובילה את רוב החקיקה הראשית. כיצד מונעים עריצות הרוב או שררה בלתי מוגבלת מהממשלה? מעט מזה מושג על ידי דיון בוועדות הכנסת. ואולם באופן מהותי בישראל, בשונה מרוב מוחלט של הדמוקרטיות האחרות, אין כלל איזונים ובלמים מוסדיים. בדמוקרטיות אחרות יש מספר איזונים ובלמים. למשל, בחירות נפרדות לנשיא, לשני בתי נבחרים, כמובן חוקה המגנה על כתב זכויות האזרח, כפיפות לאמנות בינלאומיות, הפרדה בין רשות פדרלית ומדינתית ועוד ועוד. בישראל כמה מוסדות המהווים איזונים ובלמים יש? אין! חוק יסוד החקיקה, שאמור היה לעבור יחד עם חוק כבוד האדם וחירו תו וחוק יסוד חופש העיסוק (שעברו ע"י ממשלת האחדות בראשות שמיר עם שר משפטים של הליכוד כשר משפטים) - לא עבר. כך שאין קביעה חקיקתית של העליונות של חוקי היסוד (מלבד ההסכמות של פשרת הררי) ואין עיגון חוקי של ביקורת שיפוטית (מלבד המשתמע מפסקת ההגבלה בחופש העיסוק). בגלל כשלון המחוקק (שהרי הדתיים והחרדים מתנגדים לעיגון עקרון השיוויון - שבלעדיו ממילא אין דמוקרטיה ולכן לא מעבירים את חוק יסוד החקיקה) לקח בית המשפט את רוח המחוקק בהגנה על כתב הזכויות שכן עבר (חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק) מתוך הבנה שכמו בדמוקרטיות אחרות, הם מהווים כתב הזכויות הישראלי המהותי עליו יש להגן. גם הביקורת השיפוטית הזאת נלקחה במשורה ממש. לאורך כל עשורי החקיקה פסל בית המשפט העליון והחזיר לעיון הכנסת 22 חוקים בלבד. כלומר, בישראל אין הפרדת רשויות בגלל שהממשלה היא חלק מהכנסת ולכן האיזונים והבלמים מסתמכים על הביקורת השיפוטית של בג"צ ויכולתו לקבוע שחוק הוא לא חוקתי – פוגע בעקרונות ישראל כיהודית ודמוקרטית – ולכן בהתנגשות בין חוק יסוד לחוק רגיל בית המשפט העליון יכול לפסול חוק רגיל. ביקורת שיפוטית היא היא הכפתור במכנסי הדמוקרטיה הישראלית ובלעדיה אין איזונים ובלמים מוסדיים.
ומכאן להסכמים הקואליציוניים. תביעתם הברורה, החד- משמעית, של כל השותפות הקואליציוניות של הליכוד הייתה להכניס את פסקת ההתגברות להסכם ואף לחוקקה, ברוב של לא יותר מ-61, עוד לפני השבעת הממשלה. שאלת המפתח סביב פסקת ההתגברות נסובה סביב שני מרכיבים: מהו הרוב של השופטים היכול לאשר פסילת חוק, ומהו הרוב בכנסת היכול לגבור על בג"צ ולבטל את הפסילה, כלומר לחוקק מחדש חוק לא - חוקתי ולא-דמוקרטי. ההצעות של תכנית המשפט של סמוטריץ ורוטמן – ראשי מפלגת הציונות הדתית – היו פה אחד של שופטי בג"צ כולם ורוב רגיל(כולל 2 מול 1) בכנסת. ההצעה של פסקת ההתגברות של הליכוד – רוב מוחלט של שופטי בג"צ ורוב של 61 בכנסת. לכאורה, רוב של 61 נשמע רוב בכנסת ולכן מייצג את הריבון – ציבור הבוחרים. ואולם, ראינו כבר שאין הפרדת רשויות בישראל ולממשלה יש רוב קבוע של 61 בכנסת – מעצם הגדרתה כממשלה. כלומר, רוב של 61 משמעו למעשה שהממשלה – שהיא זאת שחוקקה מראש חוק לא דמוקרטי – מבטלת את פסיקת בג"צ שהחוק אינו דמוקרטי. כלומר, זה רק מדגיש את עריצות הרוב של הממשלה והיעדר כל איזונים ובלמים על החלטותיה, גם אם מדובר בשינוי משטרי. רוב של 61 - מעניק עוצמה עצומה לממשלה, לא לכנסת. אם רוצים שההחלטה תהיה בידי הכנסת - יש לחוקק (אם בכלל) פסקת התגברות ברוב של 80 ח"כים או 75 כדי שציבור הבוחרים על חלקים גדולים יותר מגודלה של הממשלה יהיו מיוצגים. אפילו המבקרים הגדולים של "כוחו" של בית המשפט קבעו רף גבוה יותר מ-61: ועדת נאמן רוב של 70, דניאל פרידמן, הלעומתי לבג"צ, רוב של קואליציה +5 כלומר במקרה שלנו 69 ח"כים.
מתן הכוח לממשלה לחוקק חוק לא חוקתי, כלומר לא דמוקרטי, מרכז עוצמה הרסנית שפירושה כמובן עליונות הרוב (היהודי, הדתי, הלאומי) בלי שום אמצעי מוסדי לביקורת. כמה נוח לקבע את הגדרת הדמוקרטיה שלטון הרוב בלי להזכיר במילה עיגון והגנה על זכויות אזרח וזכויות המיעוט. לא בכדי היה זה נתניהו בעצמו שבמשך רוב שנות שלטונו שמר על עצמאות מערכת המשפט ויכולתה לערוך ביקורת שיפוטית. בחירות המשקפות לכאורה בלעדית את "רצון העם" אינן הופכות מדינה לדמוקרטית. רק עיגון הגנה על זכויות אזרח ומיעוטים כנגד שלטון הרוב (בתוספת לחוקה המבטיחה את שלטון החוק, ובחירות המבטיחות את שלטון הרוב היכול להשתנות) מהווה תנאי לדמוקרטיה. ביטול ביקורת שיפוטית היא דה פקטו ניתוק הכפתור האחרון במכנסי הדמוקרטיה הישראלית. אחרי חקיקת חוק הלאום כחוק יסוד, הנותן שיוויון או עליונות של זכויות קולקטיביות של העם היהודי בלי לאזכר זכויות אזרח שוות לכלל האזרחים, פסקת ההתגברות היא המסמר האחרון בארון הדמוקרטיה הישראלית.
וראו זה פלא: אחרי שהקמפיינים הארסיים של כל השותפות הקואליציוניות, ובעיקר של מפלגת הליכוד שבכיריה קראו להרוס את מערכת המשפט, לבטלה ולהקימה מחדש, או לעשות ריסטארט שלה, היו אלה דווקא לוין ונתניהו שביקשו להוציא את פסקת ההתגברות מקווי היסוד. האם הבינו את תלותה של הדמוקרטיה בה? האם שמעו לעצת פרופ' אלאן דארשוויץ, שהגן על נתניהו כנגד משפטו אך הוקיע חד משמעית את הכוונה לחוקק פסקת התגברות ברוב של 61? האם רצו להימנע, כראוי, מעריצות הרוב הממשלתי? כנראה שלא. יריב לוין, שר המשפטים הנכנס של נתניהו, הוא קנאי לריסון מערכת המשפט. סביר להניח שהסיבה שרצה להוציא את פסקת ההתגברות מההסכמים, בדיוק הפוכה: פסקת התגברות – מינימליסטית ככל שתהיה – נדחתה על ידי לוין, משום שהיא מעגנת בחוק יסוד את הביקורת השיפוטית. תכניתו של לוין קיצונית יותר: העברת חוק יסוד: חקיקה שבו אין כלל ביקורת שיפוטית, בשום רוב, ושריונו של חוק החקיקה הזה ברוב גדול, כך שגם בכנסות עתידיות אי אפשר יהיה לבטלו. סעיף 30 בהסכמים הקואליציוניים קובע ש"כל סיעות הקואליציה יתמכו בכל הצעות החוק, לרבות בחוקי יסוד ובתיקונים לחוקי יסוד, כפי שיוצעו על-ידי שר המשפטים". לשם השבת האיזון הראוי בין הרשויות, קובע ההסכם, תתבצע חקיקת חוק יסוד: חקיקה ופסקת התגברות ותינתן להן עדיפות מוחלטת ומלאה.
כלומר, יתכן מאוד שהתכנון האמיתי של ממשלת נתניהו היא ביטול מוחלט של ביקורת שיפוטית ושריונה ברוב גדול. שהו בהחלט שינוי משטרי, ולא רק שינוי בכללי המשחק הדמוקרטיים. ואולם, יש להבין כי מכל מקום אצל לוין הרפורמות המערכתיות במשפט כוללים עוד אלמנט ים מהותיים – כגון פוליטיזציה מוחלטת של מינויי שופטים. לוין רוצה לבטל את הועדה לבחירת שופטים – המאוזנת בין פוליטיקאים, שופטים ואנשי לשכת עורכי הדין – ולהפוך את מינויי השופטים למינויים פוליטיים שיוכרעו בכנסת. כלומר, לא רק שלממשלה יהיה רוב אוטומטי בכנסת, היא גם תמנה את השופטים האמורים לרסן את עוצמתה. כדי לא לחכות לתוצאות השיטה החדשה שינהיג – הוא מתכוון לקצוב את הכהונה לגיל 67, וכך להיפטר מיידית מעוד שלושה שופטים 'ליברליים' ובמקומם למנות שופטים מטעמו ולטעמו. כמובן, גם את עיקרון הסיניוריטי – שהשופט הותיק הוא נשיא בית המשפט העליון – הוא הולך לבטל כדי שהוא, שר המשפטים יוכל לקבוע מי יהיה נשיא בית המשפט, וחתתו של שר המשפטים תיפול על העליונים שכן תמיד הוא יוכל לבטל נשיא בית משפט עליון שלא יפעל ברוחו ולמנות אחר. כך יהפכו מינויי השופטים למינויים פוליטיים מובהקים המונעים מאג'נדות פוליטיות ולא מהתאמה מקצועית לשפיטה.
ההסכם הקואליציוני קובע עוד בסעיף 31 כי כל היועמ"שים של משרדי הממשלה יהפכו למינויים אישיים של השרים. כלומר, כל מערכת ההגנה על שלטון החוק תעבור פוליטיזציה ותהפוך בפוטנציה למינויים אישיים של אנשי השר – ולא לנציבי הציבור להגנת שלטון החוק. ייעודם יהיה, יתכן מאוד, הגנת השרים מפני שלטון החוק על-ידי עו"ד פרטיים שתפקידם סיכול העמדתם לדין 1 וביצוע מדיניותם גם בניגוד לשלטון החוק.1
מינוי שופטים פוליטיים, פרקליטי מדינה פוליטיים, יועצים משפטיים פוליטיים – מצביע על פוליטיזציה של שירות המדינה הישראלי. דווקא בגלל שאין בישראל הפרדת רשויות, הגורמים המקצועיים של משרדי הממשלה הם גורמים יציבים. השרים הנכנסים מתמנים פעמים רבות לפי מידת נאמנותם האישית לראש הממשלה ולא לפי תוצאות הפריימריז או לפי התאמתם לתפקיד. לכן כה חשובה מקצועיותם של אנשי שירות המדינה. ואולם הפיכת כל שומרי הסף למינויים פוליטיים תפגע אנושות ביכולת לשמור על שירות מדינה מקצועי והשאלה למי אתה מצביע ומה עדיפויותיך הפוליטיות יקבעו – ולא הכישורים המקצועיים.2
האם המחוייבות העליונה של הממשלה הנכנסת לשינויים מבניים בכללי המשחק הדמוקרטיים הם בבחינת שינויים ממשליים לגיטימיים או שינויים משטריים שיהפכו את ישראל ללא דמוקרטית? ראשית, יש כמובן לחכות ולראות מה מכל זה יהפוך למציאות חוקתית חדשה בישראל. שנית, עצם ההיקף העצום של שינויים בחוקי יסוד, בכללי המשחק ובשינויים חוקתיים, בצירוף עם ריבוי משרדים ממשלתיים, פיצולם, קריעת סמכויות ויצירת יחידות המנתקות בין הדרג המקצועי לנבחרי הציבור, יש בה כדי לאיים על שרידותה ויציבותה של הדמוקרטיה הישראלית. ואולם אם אמנם ייחקק חוק יסוד חקיקה בלי ביקורת שיפוטית או פסקת התגברות ברוב המקנה לממשלה יכולת לחוקק חוקים לא דמוקרטיים, אם אמנם ראש ממשלה הנאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים ישנה את מבנה המערכת המשפטית וימנה תובע כללי שיבטל את משפטו, אם היועצים המשפטיים יהפכו ממגיני שלטון החוק למינויים פוליטיים שנועדו לשמור על השרים מפני שלטון החוק, אזי נראה שקווי היסוד מייצרים נסיבות לשינוי משטרי בישראל.
ואולי לא היינו צריכים את כל הדיון בהגדרת המהות היהודית ושינוי המבנים הדמוקרטים. שהרי לא בכדי מדגישה הכרזת העצמאות את בנייתו של יישוב המגן על עצמו; לא בכדי אחת המחלוקות הראשונות והמרכזיות במדינה הצעירה היא פירוק הפלמ"ח ופרשת אלטלנה: מטרתו של בן-גוריון, האב המייסד וראש הממשלה הראשון, הוא לייצר צבא אחד, צבא הגנה לישראל ואף משטרה אחת. גם כאן יש שתי פנים – פנים וחוץ. שהרי מקס ובר, אבי מדעי החברה, מגדיר בחיבורו "הפוליטיקה כייעוד" את המדינה המודרנית, הריבונית, כמדינה שבה יש מונופול ע ל האלימות הלגיטימית. שלטון החוק הוא המאפיין את המדינה המודרנית שבה אלימות חוקית מופעלת אך ורק על ידי רשויות המדינה. מבחינה פנימית, בן-גוריון נכנס למאבק מול ראשי הפלמ"ח – מובילי המאבק של המדינה שבדרך וראשי האצ"ל כדי להבהיר: לא תהיינה פלוגות נפרדות הנתונות למדיניותם החלקית של פלגים נפרדים אלא רשויות הבטחון יהיו כפופים לממשלת ישראל ולהנהגה המקצועית שלהם. ואילו ההסכם הקואליציוני 2022 בין מפלגת השלטון, הליכוד, ומפלגת עוצמה יהודית קובע, בסעיף 90 שיוקם משמר לאומי נפרד מזרועות הביטחון והשיטור הקיימים "במסגרת ההחלטה יקבע לנתק את מג"ב מהמשטרה ולהפכו לשירות עצמאי במעמד דומה לשב"ס ולהכפיפו לשר ולבצע תיקוני חקיקה בהתאם". כלומר, לא רק שהמשטרה תהיה כפופה ישירות לשר לבטחון לאומי אלא שפלוגות מג"ב יהפכו למעשה להיות כפופות ישירות לשר. בתהליכי החקיקה החפוזים של שינוי פקודת המשטרה עמד השר הנכנס, איתמר בן- גביר, עבריין מורשע, שלא ייכתב בפקודת המשטרה שהיא תהיה כפופה לשלטון החוק ושהיא נתונה למרות הממשלה (גורלי, 2022). סעיף 103 בהסכם עם עוצמה יהודית קובע כי "שר לביטחון לאומי יבחן את הוראות הפתיחה באש במשטרת ישראל, ויערוך בהם שינויים במידת הצורך." (סיעת הליכוד וסיעת עוצמה יהודית, ,2022 סעיף 125). יצירת מנגנונים לפלוגות הכפופות ישירות לשר פוליטי בלי הכפפתן, בכוונת מכוון, לשלטון החוק, לממשלה ולדרג המקצועי – אלא ישירות לשר ימני-לאומני- קיצוני, יתכן שדי בה כדי לפרק את הלגיטימציה של ישראל כמדינה ריבונית דמוקרטית.
פופוליזם מוכר לנו מהימין והשמאל, ממשטרים אוטוריטאריים, דיקטטוריים ודמוקרטיים ובעיקר מהימין הקיצוני באירופה. ואולם סוג הפופוליזם הרלוונטי לשלטון נתניהו הוא מה שכינתה אורבינאטי 'פופוליזם בשלטון'. המנהיגים הבולטים בזרם זה, שנתניהו עצמו אחד ממוביליו בהנהגה עולמית – עלו כמנהיגי מפלגות שלטון ימין מתונות, ליברליות, והובילו את מפלגותיהם להפוך את הליברליות לאויב המרכזי שלהן. כך למשל אורבן התגאה בכך ש"החלפנו את הספינה ההרוסה של הדמוקרטיה הליברלית בדמוקרטיה נוצרית". כלומר, פופוליזם בשלטון הוא מופע מיוחד בכך שבמקום לבדל עצמו מהימין הקיצוני ולהילחם על קולות הימין והמרכז – הוא מאמץ עמדות קיצון, ממיר את הליברליזם הפוליטי בניאוליברליזם כלכלי, מקדש את 'העם' ואת נציגו – המנהיג, ופועל לנתץ את כל המוסדות המתווכים של הדמוקרטיה – התקשורת הציבורית, האופוזיציה, שירות המדינה ומערכת המשפט. המאבק באליטות שכביכול שולטות אף שאינן נבחרות ופועלות כנגד המנהיג ומשילותו – "שלטון היועצים" או "שלטון המשפטנים" בוורסיה הישראלית של הדיפ סטייט (מדינת הצללים), מביא למלחמה גלוייה נגד האיזונים והבלמים העדינים של שלטון החוק. מאחורי הקריאה להגברת המשילות מסתתרת תביעה לריכוז סמכויות טוטאלי בידי המנהיג, כביכול בשם ייצוג העם. המאזן בין המנהיג ובין העם עדין: המנהיג מציג עצמו כנבחר העם, וככזה כקורבן האליטות – הוא תובע את עלבון העם ואת נאמנותו המוחלטת. פופוליזם, בנוי על האשמת האחר, שנאת הזר וסימון 'בוגדים' שאינם פטריוטיים, אתנו-דתיים או נאמנים מספיק. הפופוליזם בשלטון מתגאה בהיותו אולטרה-דמוקרטי: שהרי המנהיג נבחר על ידי העם. לכן טען טראמפ שהבחירות נגנבו ונתניהו ניסה לטעון, בסבב קודם, שהערבים מנסים לגנוב בחירות וניסה לרמוז כי בבחירות האחרונות השמאל מבקש "קפיטול 2" הפגנות בלתי חוקיות להפלת השלטון.
בישראל נוסף אלמנט קריטי: העם שנתניהו הוא מנהיגו הוא העם היהודי – לא הדמוס – כלל האזרחים. העם היהודי מוצב כאן נגד האזרחות הישראלית והופך את מבחן הנאמנות לעם היהודי – שלצורך הידוק הקשר עם 'השותפים הטבעיים' חוזר לראות בדת היהודית את חזות הכל. ההנגדה בין היהודי והישראלי – עליה הרכיב פינקלשטיין את נתניהו לנצחונו הראשון ב-1996- עומדת בבסיס 'המחנה הלאומי' כלומר מחנה העם היהודי – בדגש דתי – שהוא אולי היצירה המשמעותית ביותר של נתניהו. אלא שתוצאות ב חירות 2022 הביאו לזיווג בין פופוליזם בשלטון – של מפלגת הליכוד שהייתה לאומית-ליברלית והפכה למפלגת הנאמנות למנהיג, ובין ימין קיצוני- לאומני- אמוני. ניתוח קווי היסוד של ממשלת נתניהו השישית הצביע על שינוי הנרטיב ההיסטורי בין ישראל כיהודית ודמוקרטית, שעדיין שלטה בקווי היסוד של ממשלת נתניהו ,2015-9 לבין ההצהרה כי הזכות הבלעדית, המעוגנת באמונה דתית, היא של העם היהודי בלבד על כל ארץ ישראל. ייעוד ייהודה של ארץ ישראל וסיפוחם בפועל של כל ההתנחלויות בשטחים הכבושים מושגים באמצעות שינוי מבני בכללי המשחק של הדמוקרטיה הישראלית, שיתכן שיתגלו רק כשינוי ממשלי, אבל הקשר בין מטרות ואמצעים, בין ייהוד המרחב כערך עליון ומנגנוני שבירת מערכת המשפט ושירות המדינה, נדמים כעת חיה יותר כשינוי משטרי. המאבק על דמותה של ישראל, גם אחרי חמש מערכות בחירות, נמצא בעיצומו.
במסגרת זו יתאפשר אולי גם פיצול תפקיד היועמ"ש כך ש נתניהו יוכל למשל למנות ראש מערך תביעה שיבקש לבחון מחדש את הפגמים שנפלו כביכול בחקירות תיקי האלפים ולהשעות את משפטו שלו.
ראו את הויכוח בין גיל ברינגר ומשה לדור בתוך גייל טלשיר (עורכת) משילות או דמוקרטיה, (עורכת), 2020. רסלינג 2020.
בביליוגרפיה
Full Text of Netanyahu’s Speech: Today Recalls Historic Day of Israel’s Founding. (2020, January 28). The Times of Israel. https://www.timesofisrael.com/full-text-of-netanyahus- /speech-today-recalls-historic-day-of-israels-founding
Talshir, G. (Forthcoming). The Netanyahu Era: Ideological Transformations, Structural Changes. SUNY.
הממשלה הזמנית. (1948). מגילת העצמאות. אתר הכנסת.
פורום קהלת. "דיקטטורה של מיעוט קטן הכופה את ערכיו ללא סמכות" [סרטון]. יוטיוב.
קווי יסוד של מדיניות הממשלה. (2015). אתר הכנסת.
שלונסקי, א. (1939). פיט ופוט. https://www.shlonsky.org.il/index.php/2018-11-01-08-29-16
ברינגר, ג׳. (2020). למי מצלצלים פעמוני המשילות? בתוך ג׳ טלשיר (עורכת), משילות או דמוקרטיה? המאבק על האינטרס הציבורי וכללי המשחק הפוליטי (133-153). רסלינג.
לדור, מ. (2020). השירות המשפטי כ'שומר ס ף' וערכי היסוד: משילות מול דמוקרטיה. בתוך ג׳ טלשיר (עורכת), משילות או דמוקרטיה? המאבק על האינטרס הציבורי וכללי המשחק הפוליטי (155-182). רסלינג.
סיעת הליכוד, סיעת הציונות הדתית. (28 בדצמבר, 2022). הסכם קואליציוני לכינון הממשלה ה-37 בין סיעת הליכוד לבין סיעת הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ'.אתר הכנסת.
סיעת הליכוד, סיעת עוצמה יהודית. (28 בדצמבר, 2022). הסכם קואליציוני לכינון הממשלה ה-37 בין סיעת הליכוד לבין סיעת עוצמה יהודית בראשות איתמר בן גביר. אתר הכנסת. https://main.knesset.gov.il/mk/government/Documents/CA37-Otzma.pdf
בנימין נתניהו ,(2018 5 באוגוסט). ראש הממשלה מסביר את חשיבותו של חוק הלאום [סרטון], [עדכון סטטוס].
אזולאי, מ׳. (2014 23 בנובמבר). בתום דיון סוער: הממשלה אישרה את חוק הלאום. Ynet - ידיעות אחרונות. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4594986,00.html
גורלי, מ׳. (,2022 21 בדצמבר). החוק שפוגע בשלטון החוק: בן גביר משלים את ההשתלטות על המשטרה. כלכליסט. .https://www.calcalist.co.il/local_news/article/r18va5ekj