top of page

מאמר אורח | כלכלה, מלחמה ושלום

פרופ' אורי חפץ

אורי חפץ הוא פרופסור לכלכלה בבית הספר ג׳ונסון למנהל עסקים באוניברסיטת קורנל שבארצות הברית, ובמחלקה לכלכלה על שם משפחת בוגן ובמרכז פדרמן לרציונליות באוניברסיטה העברית בירושלים, שם הוא מחזיק בקתדרת מרסי בוגן למצויינות אקדמית. במחקריו עוסק פרופ׳ חפץ בכלכלה אמפירית — מבוססת סקרים, ניסויים ונתונים מנהליים. בין נושאי מחקריו: התנהגות פרטים ומשקי בית, ציפיות, מתודות מדידה, מדדי רווחה, ומדיניות כלכלית. פרופ׳ חפץ שותף בפרסום שורה ארוכה של מאמרים מדעיים ומספר מהדורות של ספר לימוד לכלכלה.


פרופ׳ אורי חפץ

 

(1) הקדמה

נתבקשתי על ידי עורכי הגיליון לכתוב מאמר אורח. ברור שהסכמתי. ואז דחיתי ודחיתי. הסכמתי מסיבה אחת מרכזית: אתן ואתם העתיד שלנו. אתם התקווה, אתם האור. ויש הרבה אור, יש הרבה במה להתגאות. אבל עבודה קשה לפניכם. אלו ימים קשים, של קרע פנימי ושל סכסוך אזורי מדמם ששוב גובה מכל כך הרבה את היקר מכל. שכול וסבל יום יום, סביב סביב, כבר המון זמן. מהתהום הזו אני מתבונן בכם, הסטודנטיות והסטודנטים שלנו, ומתרגש.


הסכמתי לכתוב. התחרטתי כמה פעמים, אבל הבטחתי. בסוף גם קיימתי. לקח לי חודשים. כל פעם התחלתי, ונתקעתי. איך אפשר לכתוב מאמר על כלכלה, מלחמה ושלום באמצע מלחמה. כמאמר הסופר, אם כי בהקשר אחר: האימה, האימה. הבשורות. קיבלנו הודעה שנפל עוד חייל, אח של סטודנט שלנו. הכותרות בעיתונים. התמונות מהעוטף, מעזה, מהצפון ומלבנון. זו כבר שנה שניה שאני נוסע להר הצופים ללמד אתכן ואתכם, ובדרך עולות הדמעות. שומע ברדיו חדשות או ריאיון עם משפחה שכולה, חטופה, מפונה, משרתת. או שיר. רואה פתאום חייל בטרמפיאדה נפרד ממישהי בחיבוק, ושוב דמעות. עוד הלוויה. עוד שבעה.


וכל זה כאן, בבית, במרחק בטוח מהתופת. אני הרי לא רואה במו עיניי את הזוועות או מה קורה מעבר לגבול. שומע, קורא, מדבר עם הסטודנטים שהיו שם. הכול בעקיפין. "אוסף מודיעין" אבל אף פעם לא מרגיש שאני יודע מספיק, מעודכן מספיק, מבין את הסתירות.


ועל זה רציתי לכתוב, אבל מכיוון קצת אחר. לא ממש על כלכלה, מלחמה ושלום, אלא יותר על איך מלחמות נראות לפעמים אם מסתכלים אך ורק על מספר מצומצם של מה שנקרא האינדיקטורים המאקרו־כלכליים "המרכזיים" העכשוויים, ודרך זה לדבר קצת גם על נושאים אחרים שקשורים באינדיקטורים, במדדי הכלכלות החשובות ובתמונת העולם הלעתים חלקית מאוד כפי שהיא משתקפת בהם.


זה מאמר של מחשבות, לא של ניתוח כלכלי. מחשבות על מדדי הכותרת, בלי להיכנס לפרטים ודקויות, בלי ניתוח של סיבה ותוצאה ובלי עצות מדיניות. אני אזכיר למשל את שיעור צמיחת התוצר אבל לא אגיד אף מילה על מה עשו רכיבי התוצר השונים, או מה המגמות לאורך זמן, או מה הסכנות בעתיד. אני אזכיר את שער החליפין אבל לא אנתח את ההשפעות עליו של פעולות בנק ישראל, הממשלה, הריבית בחו"ל ושאר הגורמים. להיפך: אני אראה שהתמקדות אובססיבית במדדי הכותרת, ובהם בלבד, יכולה מאוד להטעות.


היה לי קשה לכתוב את המאמר הזה, למרות שהוא יחסית קצר ומבוסס על הרצאה שנתתי כבר כמה פעמים מאז פרוץ המלחמה. את ההרצאה נתתי לתלמידי תיכון בתל אביב, לגמלאים בשכונה שלי ולסטודנטים שלנו בירושלים, חלקם על מדים. אפילו לסטודנטים בארה"ב, שחלקם במקור ממדינות ערב, חלקם היגרו מהמזרח התיכון, מאוקראינה או מאפריקה. חלקם היגרו בגלל מלחמות.


(2) המאה העשרים, שם

ההרצאה שלי, שכותרתה זהה לכותרת המאמר, מבוססת על גרף. גרף יחיד, מדד אחד, כותרת. גרף סטנדרטי שמופיע בהרבה ספרי מאקרו-כלכלה, כולל בספר הלימוד שאני אחד מכותביו, שמיועד לסטודנטים לכלכלה בארצות הברית. הגרף מראה את שיעור האבטלה בארצות הברית במאה השנים האחרונות. אני בוהה בגרף הזה כבר בערך עשרים שנים, מאז שהתחלתי ללמד מאקרו-כלכלה. מעדכן אותו בכל פעם שיוצאת לנו מהדורה חדשה, מקדם אותו בעוד כמה שנים. במהדורה של 2024 הוא כבר מתחיל בשנות העשרים של המאה הקודמת, אבל לפני עשרים שנים, הוא כיסה את כל המאה העשרים.


הייתי מראה את הגרף לסטודנטים (תרשים 1), ושואל: לפי הגרף, אילו שתי תקופות היו הטובות ביותר במאה העשרים עבור העובדות והעובדים בארה"ב? התשובה: השנים האחרונות של מלחמות העולם הראשונה והשנייה. שיעור האבטלה נראה מצוין, כלומר נמוך מאוד, סביב שתי מלחמות עולם אשר בהן נהרגו ונפצעו כמעט מיליון וחצי אמריקאים. שתי הטרגדיות הנוראיות ביותר במאה העשרים – עם  עשרות מיליוני הרוגים, נרצחים, ומתים ברעב ובמחלה, ועוד הרבה ניצולים, יתומים, נכים, פגועים, פצועים ופליטים – נראות  טוב (מאוד) אם מסתכלים על גרף אחד ויחיד.


תרשים 1: שיעור האבטלה בארצות הברית בין השנים 1890-2015 (Ramey & Zubairy, 2018)
תרשים 1: שיעור האבטלה בארצות הברית בין השנים 1890-2015 (Ramey & Zubairy, 2018)

אפשר להסתכל גם על גרפים אחרים, במקום על האבטלה בארה"ב. אפשר למשל להסתכל על נתוני צמיחה כלכלית בארה"ב או על אבטלה בבריטניה (בה רק מספר ההרוגים בשתי מלחמות העולם עבר את המיליון). הפרטים שונים, אבל התמונה דומה: שנים של מוות והרס ושל הרבה שכול - השנים של מלחמות העולם - יכולות להראות טוב למדי במדדי פעילות כלכלית סטנדרטיים. אורח מהחלל החיצון שיסתכל על הגרפים האלו, ורק עליהם, עשוי לענות תשובות נוראיות לשאלה מה היו השנים הטובות ביותר במאה העשרים.


(3) השנים האחרונות, שם וכאן

אני מנגב את הדמעות בדרך לכיתה, נכנס, ומלמד כלכלה. הסמסטר מתחיל, ממשיך ומסתיים. ועוד סמסטר. ועוד אחד. בצד הזה של הגבול, הילדים שלנו ממשיכים ללכת לבית הספר, לחזור עם תעודות, ולעלות כיתה. הסטודנטיות והסטודנטים, בין מילואים להלוויה להפגנה, ממשיכים לסיים תארים, למצוא עבודה, להתחתן, לנסוע, לחזור. המדענים ממשיכים לפתח תרופות חדשות. האופה ממשיך להוציא לחם מן הארץ. הכלכלה ממשיכה לייצר. אפילו בתי הקפה בירושלים מלאים. כמאמר הגשש החיוור: "החייבים חיים להימשך".


אני נכנס לכיתה ומראה נתונים. הסטודנטים אמיתיים. אבל אני מדמיין לעצמי סטודנט או סטודנטית דמיוניים, שנחתו עכשיו בחזרה על כדור הארץ אחרי ששהו בחלל החיצון בשנים האחרונות. הם היו מנותקים לחלוטין מהחדשות. הם חוזרים לפלנטה בשלהי 2024, ורוצים להתעדכן בנעשה ולהבין מה פספסו. מה תהיה מסקנתם?


אופציה א': הכותרות והשיח בעולם

לו היו עוברים על ארכיון תוכניות הטלוויזיה בערוצי החדשות הבינלאומיים מהשנים האחרונות, או מסתכלים על ארכיב הכותרות בעיתונות העולמית, או מתעדכנים וסוגרים כמה שנים של פער במדיה החברתית, הם לא היו מאמינם למראה עיניהם. הכותרות מהשנים האחרונות דרמטיות, כמעט דמיוניות. בזירה הבינלאומית פרצו מספר מלחמות נוראיות שהביאו מוות, הרס, וסבל בהיקפים ובזירות שקיווינו שכבר לא נראה. עם שימוש של הצדדים המעורבים בטכנולוגיות התקפה והגנה חדישות, הכוללות יכולות קטלניות שעליהן לא העזנו לחלום, שפוגעות באוכלוסיות אזרחיות, ושחלקן זמינות בקלות בלתי נסבלת ובעלות מגוחכת לכל דורש (כמעט).


בנוסף למלחמות הצבאיות, פרצו בשנים האחרונות גם מלחמות דיפלומטיות וכלכליות, כולל מלחמות סחר וסנקציות שאין להן כמעט תקדימים היסטוריים. את המלחמות, הצבאיות והכלכליות, מלווה מרוץ חימוש טכנולוגי־צבאי עולמי מחודש. ובנוסף למלחמות שכבר פרצו, ישנם גם איומים. לא רק במלחמות סחר נוספות, אלא גם בפלישות ובהתלקחויות נוספות, בהסלמה, ובפיתוח מתעצם של נשק גרעני, ואף שימוש בו. המוסדות הבינלאומיים, בינתיים, נראים משותקים: הם לא מצליחים, או לא מנסים (או אף גרוע מכך) לשמור על השלום והסדר העולמי. מה שרק מוסף לאי־הוודאות הגלובלית.


גם לגבי הנעשה בזירות הפנימיות, בתוך המדינות, הרבה מהכותרות בארכיון מהשנים האחרונות עשויות לסמר את שערותיהם של התושבים החוזרים מהחלל. בדיקטטורות היריבות למערב – סין, רוסיה, איראן, וגרורותיהן – דוכאו בשנים האחרונות בנחישות ובאלימות מחאות חברתיות, חלקן בעוצמות שכבר הרבה זמן לא ראינו. מחאות שנתנו לרגע תקווה להמונים, לפני שנמחצו באכזריות. היו כמובן גם כמה הפתעות טובות, חלקן ממש לאחרונה, כמו ההתקוממות שהביאה לבסוף לנפילת משטרו של אסד בסוריה – אבל גם זה הגיע אחרי יותר מעשור של זוועות, דיכוי, הרג והרס (ומי יודע מה יבוא אחרי משטר אסד).


גם בדמוקרטיות המערביות וגרורותיהן חווינו בשנים האחרונות מופעי זעם של רבים מהבוחרים, כולל מספר מופעי אלימות מפחידים מסביב לעולם. עם הזמן, הכותרות כבר הפסיקו להתרגש מאיומים על מוסדות השלטון הדמוקרטי, מפוליטיזציה של המוסדות החברתיים ומכרסום באמון הציבור בהם. משיח של קיטוב ושנאה, כולל שנאת זרים וסתם שנאת האחר. כולל שנאה תהומית ואלימה של היריבים הפוליטיים, שעדיין נחשבים על ידי רבים מהמצביעים בדמוקרטיות המערביות כלא־לגיטימיים או כפושעים או כבוגדים, או גם וגם וגם. ואפילו לא הזכרנו את מה שמתחולל ברשתות החברתיות הסגורות. בכל העולם, וגם אצלנו.


אופציה ב': האינדיקטורים הכלכליים המסורתיים

אבל מה לעשות, החברות והחברים מהחלל החיצון הם כלכלנים. הם עסוקים. אין להם זמן לארכיוני טלוויזיה, רדיו ועיתונות, והם מזמן כבר מאסו בשיח הרדוד והמתלהם ברשתות. הם רוצים את העובדות והמספרים. בסוף השבוע, על הספה, הם יתעדכנו בסיפורים, יתרשמו מהמראות, יצפו בסרטונים, בתחקירי העומק ובכתבות המתעדות את שהתרחש פה בשנים האחרונות. אז הם גם יקשיבו לריאיונות הצבע, לסיפורי הזיכרונות ומורשת הקרב, ולקולות מהשטח. אבל עכשיו הם רק נחתו. ברגע זה הם פותחים את עמוד האינדיקטורים הכלכליים בעיתון ומנסים להבין מה המצב בעולם מבחינת הנתונים הכלכליים "האובייקטיבים". כמאמר המשורר (ההוא שהקים את אימפריית המידע הפיננסי בלומברג, הקרויה על שמו):


In God we trust. Everyone else: bring data.


אז יאללה, הביאו נתונים. לצורך כתיבת הטור הזה, בסוף 2024 ובתחילת 2025, הסתכלתי בצמד עמודי האינדיקטורים השבועיים של האקונומיסט. יש בהם מעין סיכום של תמונת המצב הכלכלית העולמית, עם נתונים מארבעים ומשהו מדינות שהן, בגדול, ארבעים ומשהו הכלכלות הגדולות. כלומר, החשובות בעולם (תרשים 2). בעמוד הראשון הם מדווחים על שלושת האינדיקטורים שנחשבים המדדים המרכזיים למצב המאקרו־כלכלי של מדינה: שיעור צמיחת התוצר המקומי הגולמי (התמ"ג), שיעור האינפלציה, ושיעור האבטלה – נתונים אחרונים (רבעוני או חודשי) ותחזיות עד סוף השנה. הסטודנטים שלנו מכירים את העמוד הזה, אולי יותר משהיו רוצים.


תרשים 2: שלושת האינדיקטורים המרכזיים על הכלכלות הגדולות בעולם (The Economist, 2025).
תרשים 2: שלושת האינדיקטורים המרכזיים על הכלכלות הגדולות בעולם (The Economist, 2025).

אז מה היה לנו שם? איך נסכם את שנת 2024 אם נסתכל רק על קבוצת הנתונים המאקרו־כלכליים האלו?


כמו הניסיון להתעדכן על מצב המאה העשרים מנתוני הצמיחה והאבטלה, גם כאן תתקבל תמונה מהימנה אך מטעה, מדויקת אך מוטה. הטבלה לא משקרת, אומרים בכדורגל. אז מה היא מראה? מהסתכלות בטבלה כולה, העולם צמח קצת ב-2024. שיעורי הצמיחה די מאכזבים, מחוץ לענקיות האסייתיות (הודו, סין, אינדונזיה, מלזיה), עם שיעורי אבטלה רק קצת גבוהים (דרום אפריקה היא יוצאת דופן, עם שיעור אבטלה מטורף של מעל 30%). האינפלציה במרבית המדינות גם היא טיפה גבוהה, אבל ממש תחת שליטה, בין 2% ל-3%, מלבד מקרי קצה של ארגנטינה, טורקיה, מצרים, פקיסטן ורוסיה. בגדול, כשמסתכלים על נתוני העולם, יכול היה להיות יותר טוב, אבל לא רואים פה דרמה. (לשם השוואה, ב-2020, שנת הקורונה, צמיחת התוצר הייתה שלילית כמעט בכל ארבעים ומשהו המדינות שבטבלה, ושיעורי האבטלה היו כמעט או ממש דו־ספרתיים בכשליש מהן).


(4) שנת 2024, כאן

ומה אצלנו? האומדנים של האקונומיסט יכולים להיות שונים קצת מאומדנים אחרים, למשל של משרד האוצר או של בנק ישראל, אבל ההבדלים בדרך כלל לא גדולים. האומדנים ראשוניים, ועוד יתעדכנו. כרגע, באקונומיסט מעריכים שהצמיחה בישראל ב-2024 הייתה פחות מחצי אחוז. זהו שיעור מהנמוכים ברשימה, ומהנמוכים בהיסטוריה הישראלית. זה מקור גדול לדאגה. גבוה יותר רק מיפן, גרמניה, אוסטריה, וארגנטינה, שבכולן הצמיחה ב-2024 הייתה כנראה שלילית, ושבהן המצב הכלכלי רע משלל סיבות, שונות לחלוטין אצלנו.


בקיצור, הפעם, התוצר כן משקף במשהו את המצב: מישהו שהיה מסתכל רק על צמיחת התוצר בישראל ב-2024 היה מנחש שמשהו מדאיג קורה כאן. מכל מיני סיבות שעדיין נחקרות, ולא ניכנס אליהן כאן, האינפלציה ב-2024 הייתה מעל לרף ה-3% של בנק ישראל, אבל לא בהרבה. מצד שני, האבטלה בישראל מהנמוכות ברשימה. מסיבות רעות מאוד, אבל כמו בגרף ההוא של שיעור האבטלה בארה"ב (או בבריטניה) במאה העשרים, שיעור האבטלה הרשמי בישראל של סוף 2024 נראה מצוין.


מאחורי הקלעים של הנתונים האלו, הדרמה רבה: חישוב התוצר בישראל בזמן מלחמה הוא הרפתקה בפני עצמה: איך סופרים ומתמחרים מיליוני ימי מילואים, תגמולים מיוחדים למשרתים, מענקי אכלוס למפונים, או תרומות לא־כספיות (של ציוד, למשל)? האם ההוצאות הביטחוניות הן רכישה או השקעה? המדידה היא אתגר, גם בימי שלום. השוואות הן אתגר, גם ברמה הבינלאומית וגם בין שנים שונות. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), כמו אחיותיה בעולם המתקדם, עושה נסים ונפלאות, מכמתת את הכמעט בלתי אפשרי למדידה ונותנת לנו תמונת מצב. חלקית. מוגבלת. הכי טובה שמצליחים כרגע. והמתודות משתפרות ומשתכללות כל הזמן. כסיסמת הלמ"ס: "בכל רגע נתון".


אבל זו הדרמה הקטנה – הדרמה של איך סופרים את מה שיש. הדרמה הגדולה, של איך סופרים את מה שאין, בכלל לא בעמודי הנתונים של האקונומיסט. מכל מדינות אפריקה, נכנסו רק שתיים: מצרים ודרום אפריקה. השאר לא מספיק חשובות כלכלית, כלומר לא מייצרות מספיק, או לפחות לא מודדות את זה מספיק טוב. המדינות ביבשת שבה 1.5 מיליארד איש, ובה מלחמות רצחניות, ושלפי התחזיות בסוף העשור תהיה בית ל-80% מעניי העולם, בכלל לא מגיעות לעמודי הנתונים האלה. הן גם בקושי נכנסות לחדשות העולמיות הלא־כלכליות. מישהו הסיק כנראה שהן פשוט לא משפיעות מספיק באופן ישיר על העולם או על כלכלתו. וכמו באפריקה, גם חלקים גדולים במזרח התיכון. קריסות כלכליות בעיראק, איראן, לבנון או סוריה? לא בעמודים האלו. כאן זה הכלכלות החשובות.


ישראל, כאמור, כן מופיעה כאן, ברשימה המכובדת של ארבעים ומשהו הכלכלות הגדולות. זו עוד ראיה לנס הכלכלי הישראלי. זה פרט שאסור לפספס. עזבו לרגע את המזרח התיכון. נתקרב לאירופה: מה מצב הכלכלה באוקראינה, שנמצאת במלחמה עקובה מדם כבר שלוש שנים? את התשובה צריך לחפש במקום אחר; אוקראינה לא מופיעה בטבלה. כלכלית, היא לא מספיק גדולה. ב-2021, לפני הפלישה הרוסית, האוכלוסייה באוקראינה הייתה גדולה יותר מפי 4 מאשר בישראל, בשעה שהתוצר הישראלי היה כמעט פי 2.5 מהאוקראיני. הנס הכלכלי של 75 השנים הראשונות של מדינת ישראל בולט לא רק באזורנו, אלא גם ביחס לשאר העולם.


ויש עוד דרמה שאינה כאן בטבלה, ושהישראלים ממודרים ממנה. חיפשתי באינטרנט את אתר הלמ"ס הפלסטיני. הגולש הישראלי חסום. הצלחתי להיכנס אליו בעת ביקור באמריקה. בנתוני סוף השנה הרשמיים, התוצר בעזה צנח ביותר משמונים אחוזים, שיעור האבטלה עלה לכשמונים אחוזים, והמחירים עלו במאות אחוזים. אני לא יודע מה איכות הנתונים, ובכלל, לא ברורה לי המשמעות של איסוף, ייצור, ניתוח, ופרשנות של נתונים כלכלים "סטנדרטיים" כשהם מגיעים מעיי החורבות שעזה הפכה להיות. מה פירוש שיעור האבטלה באזור של הרס והרג בסדר גודל כזה? אני לא יודע, אבל הלמ"ס הפלסטינית מפרסמת. מה שבטוח זה שמי ששהו בחלל החיצון בשנה פלוס האחרונות, וחוזרים עכשיו לכדור הארץ ומסתכלים על נתון מאקרו-כלכלי אחד או שניים מעזה, יסיקו מיד שמשהו רע מאוד התרחש שם.


אני חוזר לעמודי המדדים הכלכליים של האקונומיסט, לארבעים ומשהו "הכלכלות החשובות". בעמוד השני של הטבלה (תרשים 3) מובאים עוד כמה נתונים: המאזן בחשבון השוטף (כלומר, בפשטות, יצוא פחות יבוא של סחורות ושירותים, ועוד כמה דברים); הגירעון בתקציב הממשלה (כמה הממשלה הוציאה לעומת כמה הכניסה, בדרך כלל ממסים); הריבית של אג"ח ממשלתי לעשר שנים (כלומר, בפשטות, כמה עולה לממשלה ללוות לצורך כיסוי גירעונותיה בתקציב, בהווה ובעבר) והשינוי בה בשנה האחרונה; שער החליפין (כלומר מחיר הדולר במטבע מקומי) והשינוי בו בשנה האחרונה; ולבסוף, מה עשו הבורסות המקומיות בשבוע ובשנה האחרונים. אלו כל הנתונים, כל שבוע, על נייר כרומו צבעוני יקר, באתר ובאפליקציה. לא בחרתי פה רק את הנתונים שמסתדרים לי עם הסיפור – אלו כל המספרים אחריהם עוקב האקונומיסט. הסטודנטים שלנו, כאמור, כבר מכירים. ואלו שלא, יכירו בסוף סמסטר א' של שנה ב'. או במבחן.


תרשים 3: המאזן בחשבון השוטף, הגירעון, הריבית ושער החליפין The Economist, 2025))
תרשים 3: המאזן בחשבון השוטף, הגירעון, הריבית ושער החליפין The Economist, 2025))

בתמונה המוגבלת שמעבירים האינדיקטורים העכשוויים הנוספים האלו, ישראל נראית ממש בסדר. החשבון השוטף חיובי, וכאחוז תוצר הוא מכניס את ישראל לעשיריה הפותחת של ארבעים ומשהו המדינות. הגירעון אומנם שלילי וגדול – ברשימה הוא קטן רק מזה של ברזיל, וכמעט זהה לזה של ארה"ב. אבל הריבית שמשלמת הממשלה הישראלית על החוב שהיא מגדילה, נמוכה מעט מזו שמשלמות, למשל, ממשלות ארה"ב ובריטניה. וזה עוד אחרי הורדת דירוג האשראי של ישראל. גם השקל, שידע כבר עליות ומורדות, נסחר בימים אלו מול הדולר באותו שער החליפין בו הוא נסחר במרץ-אפריל 2023, כלומר כחצי שנה לפני השביעי לאוקטובר. אחרון חביב, מדד ת"א 125 (שמופיע באקונומיסט אבל לא נכלל בתרשים 3) מראה שהבורסה הישראלית עלתה ב-2024 בשיעור שהוא בין חמשת הגבוהים שבטבלה. דרך אגב, גם את 2023 סיימה הבורסה הישראלית בעלייה.


השילוב הזה של המדדים נראה כהצבעת אמון מרשימה של השווקים בכלכלה הישראלית. למרות נתוני התוצר והגירעון של השנה החולפת. למרות המלחמה, עלויותיה והשלכותיה.


(5) כמה מחשבות לסיכום

 אז מצד אחד, לפעמים בעתות משבר ההרגשה היא שאיפה המציאות ואיפה המדדים הכלכליים החשובים. כולל בשתי מלחמות עולם. ברור שלא תמיד, ולא בכל המקומות, ואפשר גם לחזות לפעמים איפה כן ואיפה לא, ולמה. אבל בכל זאת. השבות והשבים מהחלל החיצון בינואר 2025 יכולים לסרוק את טבלת הנתונים של האקונומיסט עד שתעלה עשן. זה לא יעזור להם: הם בחיים לא ינחשו, מהסתכלות בטבלה בלבד, איזו שנה הייתה פה שנת 2024. או בכלל, מה מצב העולם בימים טרופים אלו.


מצד שני, גם המדדים הם מציאות. משקפים מציאות וגם יוצרים מציאות. כן, גם הקבוצה הקטנה הזו של המדדים החשובים. ובטח כשמרחיבים אותה, כפי שאנחנו בדרך כלל עושים, ומסתכלים על עוד כמה עשרות, או אפילו מאות, אינדיקטורים. מבריאות, חינוך, ותוחלת חיים ועד שביעות רצון, חוסן חברתי, והוצאות על תרבות ועל דת. מביטחון פיזי וכלכלי ועד איכות חיים וסביבה. ממדדי אי-שוויון ומוביליות חברתית ועד שיעורי פשיעה, התנדבות, מדדי אמון במוסדות, לידות, והגירה חיובית ושלילית. אצלנו ובשאר העולם. שותפיי למחקר ואני חוקרים ומפתחים את האינדיקטורים הנוספים האלו כבר יותר מעשרים שנה. אנחנו כותבים ומפרסמים עליהם הרבה. הסטודנטיות והסטודנטים שלנו שומעים עליהם קצת בתואר הראשון. אולי לא מספיק. אתם כבר יודעים איפה תוכלו למצוא עוד. תנסו להשלים את התמונה. ואז לשפר אותה, בשביל כולנו.


כאמור, כתבתי את המאמר הזה בשבילכן ובשבילכם. כשתסיימו את התואר, תתווסף שורה לקורות החיים שלכם: בוגרות ובוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים. כן, האוניברסיטה העברית. זו שעגנון כתב עליה ושאיינשטיין היה אחד מהאבות המייסדים שלה. באתר האוניברסיטה מצוין בגאווה שבשנת 1923 נשא איינשטיין על הר הצופים את ההרצאה המדעית הראשונה שהתקיימה בה, וש"האוניברסיטה יצגה עבורו שילוב של מחויבות לזהות יהודית, חתירה לאמת, וכבוד האדם". זה היה לפני יותר ממאה שנה. בין שתי מלחמות עולם. לפני שהקימו פה מדינה.


אז ברוכות וברוכים הבאים לקהילה של האוניברסיטה העברית. להיות בוגרות ובוגרי המוסד הזה משקף עבור רבים, בצדק, הישג גדול ומקור לגאווה. במיוחד עבור אלו שמגיעים אלינו מקבוצות אוכלוסייה שחוו בעבר, ועדיין חוות, תת־ייצוג במקומות כאלו. מוטלת עליכם אחריות גדולה. גם, ואולי בעיקר, כלפי כל אלו שלא זכו, ולא יזכו, להעביר שנים מכוננות כל כך בחייהם כחלק מקהילה כזו, אשר חותרת לאמת. אנחנו, הפרופסוריות והפרופסורים שלכם במחלקות השונות, מנסים לשמר את הרוח ההיא של איינשטיין, אבל גם להמשיך ולשפר את המצב, להגן על הטוב ולתקן את המקולקל. ננסה לעזור לכם כמיטב יכולתנו, אבל, כאמור, אתן ואתם העתיד. זה עליכם. בחברה ובכלכלה, במלחמה ובשלום.


 

רשימת מקורות


Ramey, V. A., & Zubairy, S. (2018). Government Spending Multipliers in Good Times and in Bad: Evidence from US Historical Data. Journal of Political Economy, 126(2), 850–901.


The Economist. (2025, January 9). Economic data, commodities, and markets. The Economist (Online). https://www.economist.com/economic-and-financial-indicators/2025/01/09/economic-data-commodities-and-markets.

כתב העת איתותים הינו כתב העת הסטודנטיאלי הישראלי הראשון לפילוסופיה, לכלכלה ולמדע המדינה (פכ”מ).

איתותים מבקש לייצר במה לכתיבה רעיונית צעירה ופורצת דרך בתחומים אלו תוך עידוד שיח מבוסס ומעמיק בקרב קהילת התכנית.

בכתב העת איתותים מופיעים מאמרים של סטודנטים לתכנית פכ”מ באוניברסיטה העברית המתייחסים למגוון רחב של נושאים עכשוויים.

רקע שקוף - סימבול-11 (1)_edited.png
bottom of page