top of page
  • תומר עתיר

שני גוונים של ירוק: כיצד יכולים המחנה האקלימי והמחנה האקולוגי לקדם מדיניות סביבתית מוסכמת

בזמנים בהם נדמה שהסוגייה הסביבתית הראשונה במעלה היא משבר האקלים, יש הטוענים שהצבתה במרכז מסיטה את תשומת הלב מסוגיות סביבתיות אחרות. מאמר זה מבקש, דרך חשיפת המאפיינים הערכיים שבלב השאיפה למדיניות מבוססת-מדע, להציג דרך לפשרה בין הצדדים. בעזרת מקרה בוחן של וויכוח ציבורי סביב פרויקט להקמת טורבינות בארצות הברית, תוצג כיצד הנחות יסוד ערכיות שונות מובילות להפקת ידע מדעי שונה בנוגע לסוגיות סביבתיות. על ידי כך יודגם שהניסיון להגיע למדיניות מבוססת-מדע אובייקטיבית החפה מערכים חברתיים ופוליטיים ככל הנראה נידון לכישלון. בתגובה, יוצג פתרון חלופי המדגיש את הצורך בדיאלוג ובפשרה במטרה להגיע למדיניות סביבתית מוסכמת.


תומר עתיר / סטודנט שנה ג' באוניברסיטה העברית

 

(1) מבוא

בעידן שבו ההשלכות של משבר האקלים ברורות, מיידיות וזוכות לקשב רב, הוא הופך ל"מין הדגל" שעומד במרכז תשומת הלב לבעיות סביבתיות. ברק ושני קוראים למגמה זו, שבמסגרתה משבר האקלים הופך למייצג המרכזי של השיח הסביבתי, אקלימיזציה (2022). כשהאקלים משתלט על סדר היום הציבורי נושאים אחרים נדחקים לשוליים, ובפרט בעיות אקולוגיות שנזנחות בדעת הקהל, במחקר, ברגולציה ובחקיקה. אקלימיזציה רואה רק את האקלים, והיא גורמת לבעיות מפני שלסביבה משמעות רחבה יותר, מנוגדת לעתים: היא כוללת לא רק עיסוק בגזי חממה ובמקורות אנרגיה, אלא גם שטחים פתוחים, מגוון מינים, מערכות אקולוגיות ועוד.


ברוח התקופה, ניתן לראות באקלימיזציה כקונספציה של מדיניות סביבתית. שהרי, היא מספקת נקודת מבט מסוימת, מעוררת מחלוקת, שמספקת מרשם נורמטיבי לפעולות שונות ועומדת בלב הדיונים של מקבלי ההחלטות. מאמר זה מציע ניתוח של מקרה בוחן לאורו של מושג זה: פרויקטים להקמת טורבינות רוח במזרח ארצות הברית שהתנועה הירוקה התווכחה על השפעותיהם בשנת 2023.


אפתח בהצגת המקרה והטיעונים הסביבתיים של הצדדים המעורבים בו. לאחר מכן אסביר את השוני בין הקבוצה האקלימית לקבוצה האקולוגית דרך מושג ה״אקלימיזציה״. אציג אותו כבסיס ערכי שמנפיק ידע שונה המוצע לקובעי המדיניות ומשפיע על הנטייה של מקבלי ההחלטות. משם אפנה לניתוח העימות על סדרי העדיפויות הרצויים במדיניות הסביבתית תחת המסגור המורכב של ״בעיה סוררת״, ואמשיך לדיון על אודות האפשרות ליישבו בדרך אובייקטיבית. לבסוף, אסיק ששיתופי פעולה בין הקבוצות יועילו למחנה הסביבתי כולו, אדגיש את חשיבות התהליך לגיבוש הסכמות ואקבע שפרגמטיות והיעדר אקסקלוסיביות נדרשים כדי לשנות את המדע והפוליטיקה שלנו באופן שייקדם את המטרה הירוקה.

 

(2) פרטי המקרה: הוויכוח הסביבתי

לחופי מדינת ניו ג'רזי מתוכננים לקום ארבעה פרויקטים ענקיים להפקת אנרגיה באמצעות מאות טורבינות רוח. אלו חיוניות להשגת היעדים האקלימיים של ממשלת ארה"ב ושל הממשל המקומי. הגם שכך, ארגונים סביבתיים וגורמים מקומיים אחרים מתנגדים לתוכנית. המבקרים מדגישים את הסכנה לחיי הבר באזור ומצביעים על דיווח של מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי (NOAA) על "אירועי תמותה חריגים" של לוויתנים בשנים האחרונות. בהיעדר פיילוט מצומצם, הם קוראים להשהיית הפרויקטים עד לבירור השפעותיהם הסביבתיות ומבקשים להתקדם לפי הממצאים המדעיים (Oladipo, 2023).


מנגד, NOAA וגופים דומים לא מצאו קשר סיבתי בין הפרויקטים המדוברים לבין העלייה בתמותת לוויתנים. לדבריהם, מדובר בתופעה עולמית בכל מקרה, ופרויקטים דומים באירופה לא נמצאו כמסוכנים. תומך בולט בהקמת הטורבינות הוא שליח הנשיא ביידן לענייני אקלים, ג'ון קרי. הוא ער לנזק האפשרי מהן, אך מתעקש למצוא איזון בין שימור חיי הבר ובין המאמצים האקלימיים. לגישתו, הטורבינות הן בגדר "פתרון זמין", והתנגדות להן מטעמים סביבתיים מחזקת את אוהבי הנפט ומכחישי האקלים השמרנים (White, 2023). ארגונים סביבתיים עדיין סבורים שאותו איזון שהזכיר קרי לא מושג (Parry, 2023). תביעה שהוגשה לבית משפט פדרלי ניסתה לאתגר את האישור שניתן לפרויקטים, בטענה להתעלמות מסכנות סביבתיות פוטנציאליות (Mindock, 2023). בדיקה של NOAA מ-2023 מעלה אפשרות ל"השפעה שלילית" על חיות הבר, אך לא לסכנה ממשית להן. בשלב זה נראה שהוויכוח על הטורבינות עתיד להימשך (The Maritime Executive, 2023).


(3) ידע, כוח וערכים: על מה נסוב הוויכוח?

מאמר זה מתמקד בפער שבין הקבוצה האקלימית לקבוצה האקולוגית שבתוך המחנה הסביבתי-ירוק. הסיבה לכך היא ששתיהן פועלות במוצהר למען הסביבה ונשענות על מדע בבואן להשפיע על קבלת ההחלטות. זאת, בניגוד לגורמים מקומיים, תושבים החסרים את הידע לגבי ההשלכות הסביבתיות האפשרויות או את הכוח להחליט; ולפוליטיקאים שמרנים, שלדברי קרי עומדים בניגוד עניינים בסוגיה. בחרתי לעקוב אחר הרטוריקה של האחרון, המפרידה בין אלו שטענותיהם על האיזון הראוי צריכות להישמע, ובין אלו שהאג'נדות שלהם לא רלוונטיות. הדבר יאפשר לי להרחיב את הדיון המדעי בחיפוש אחר פוטנציאל ל"קונצנזוס ירוק".


האסכולות המדעיות המתחרות - המחנה האקלימי והמחנה האקולוגי - ממסגרות את הדיון שלעיל ככזה שנסוב סביב ידע. מחד גיסא, האחרונים מאשימים את הראשונים בקמפיין דיסאינפורמציה (Oladipo, 2023), ומאידך גיסא, אלו משיבים בהאשמה בהמצאת מידע (White, 2023). אם ידע משחק תפקיד כה חשוב במאבק הציבורי על אודות הסוגייה, ברור שהדרכים ליצירתו ולשימוש בו צריכות להיות חלק מניתוח זה. למעשה, וכפי שאציג בהמשך, עלינו להבטיח שיהיה אובייקטיבי.


הממשל הפדרלי, חשוב לציין, נהנה מיחסי הכוחות הנוכחיים, שמאפשרים לו להמשיך בתוכניותיו: בתור גוף שלטוני, הידע שלו נוצר מתוך המערכת. לכן, הוא שולט במדע ש"נחשב", וסמכויותיו לפעול לפיו נובעות מהלגיטימציה המדעית של מוסדות פדרליים וסוכנויות ממשלתיות (Bocking, 2004). במילים אחרות, הידע שנוצר על ידי תומכי טורבינות הרוח מקבל יותר מקום בתהליך קבלת ההחלטות. לשם השוואה, מה שנותר לפעילים המתנגדים להקמת טורבינות הרוח הוא להפגין תחת הסיסמה "הקול של האוקיינוס" (Oladipo, 2023), שכן לבעלי החיים שבו אין קול בתהליך.


שני הצדדים בתנועה הסביבתית מסכימים שהיתרונות שמביאות איתן טורבינות הרוח צריכים להישקל מבחינה מדעית מול החסרונות. ועדיין, הם מתקשים למצוא את האיזון. הגם שאין ביכולתי לאמת את טענות הצדדים, אנסה להעמיק בגורמים לוויכוח הנורמטיבי בדיון. העימות המדעי הזה רווי בערכים ובאינטרסים. כלומר, הוויכוח בו איננו רק על עובדות. מדיניות שמבוססת על מדע מוזכרת לעתים כאידאל אליו יש לשאוף, אך במקרים רבים הפוליטיקה והמדע מתערבבים ומשפיעים זה על זה. הדבר נכון במיוחד כאשר מגוון עובדות זמינות כדי לתמוך בעמדות רבות וקשה לזהות קשר סיבתי ברור: זה הופך את הבחירה בעובדות לנתונה להטיות (Sarewitz, 2004). בכך אני מבין שהחלטות פוליטיות מושפעות מתוצאות מדעיות, אולם האחרונות נבדלות במקרים שבהן הן מבוססות על השקפות שונות – כמו השפעות האקלימיזציה. מסיבה זו כל צד מדעי יכול להציג למקבלי ההחלטות הפוליטיות את האיזון הראוי לטעמו, שנתמך על ידי הדיסציפלינה שלו.


טורבינות רוח, כמו מקורות אנרגיה מתחדשת אחרים, יוצרות מתח בין תומכי הקונספציה הסביבתית ובין מתנגדיה. מתחים ערכיים כאלו, מזכירים ברק ושני, מלווים כל דילמה של קיימות עתידית. אוכל רק לשער שקרב זה מוכרע לרוב בידי הצד שהמדע "שלו" זוכה לקדימות. דהיינו, כמו במקרה האמריקני, הצד שיש לו את הכוח הפוליטי ליישם את הידע שלו. כשהיא כלואה בין שני הקטבים הללו, האנושות עדיין לא נידונה לכליה. הספרות המדעית מספקת לנו מסגרת לעסוק בדיונים כאלו, בעזרתה ניתן לקוות שהתנועה הסביבתית תגבש סדר עדיפויות מוסכם.


(4) בעיה לא רגילה: מורכבות הדרך לפתרון

בעיה מדעית "טהורה" היא כזו הניתנת להגדרה, שיש גישות ברורות לעיסוק בה ובעלת פתרונות מוחלטים. לדוגמה, השאלה איזה מועמד בבחירות קיבל יותר קולות. כדי לפתור אותה נצטרך לספור את הפתקים ולהכריע. לעומת זאת, ״בעיה סוררת״ (wicked problem) קשורה יותר להיבטים חברתיים, לתכנון ולמדיניות ציבורית. ככזו, היא לא ניתנת להגדרה בקלות ואין דרך ברורה להגיע לפתרונה המוחלט (Rittel and Webber, 1973, pp. 160-161). להיפך, היא תלויה בשיפוט פוליטי ולכן כל פתרון לה יהיה זמני, עד לפתרון מחדש בידי תפיסה אחרת. הבדלי גישות כאלו יראו בפתרונות האפשריים "טובים" או "רעים", מכיוון שכאן בהכרח אין פתרונות "נכונים" או "שגויים".


בעיה סוררת טומנת בחובה שיקולים רבים, וכל כיוון אפשרי לפתרון מצריך מידע מהסוג שמתאים לו, כך שהיא מעגלית. תהליך החקירה של אפשרויות הפתרון הוא אינסופי, ויסתיים רק כאשר מגבלות חיצוניות כמו זמן ותקציב יחייבו זאת. בגלל סדר גודלה והיותה רב-תחומיות, כל פתרון לבעיה סוררת מביא להשלכות בלתי ניתנות לביטול. לכן, במסגור זה קיים קושי לבחון פתרונות או להעבירם כלקח מפתרון שנוסה תחת נסיבות אחרות.


במקרה שהוזכר לעיל ניתן לראות כבעיה סוררת. ראשית, כי קרב ה"אקלים נגד אקולוגיה" בתוך התנועה הסביבתית הוא בעל השלכות על מדיניות ציבורית. הוא מעצב את דרכי הפעולה של ממשלות ומספק בסיס לשיפוטים ערכיים והחלטות פוליטיות בנוגע לסדר העדיפויות הסביבתי. הסוגייה האקלימית היא רק אחת מתוך שתיים עשר בעיות סביבתיות בהן דן ג'ארד דיימונד בספרו התמוטטות (2005), כך שמרחב הדיון רחב במיוחד. שנית, מפני שבעתיד החלטות יוכלו להתקבל אחרת, כשהעדיפויות ישתנו. למשל, האפשרויות לעצור פרויקטים לפני השלמתם; לעצור את פעילותם לכשיושלמו; ואפילו להרוסם. כמו כן, זוהי סוגיה מסובכת ומרובת פנים. שאלת האיזון בין צרכים אקלימיים ואקולוגיים כוללת בתוכה שאלות המשך, כגון בטיחות טכנולוגיות, המערכת החברתית-כלכלית שלנו ויחסי האדם עם כדור הארץ. כולן חשובות, אך הזמן לוחץ - החלטה צריכה להתקבל. בנוסף, גם טורבינה בודדת תשפיע על בעלי החיים, ואין ביטחון שהיתרונות שנמצאו בפרויקטים דומים במקומות אחרים ניתנים לייבוא.


לכן, ברור כי ה"אקלימיסטים", השולטים בכיפה, נושאים בחלק מהאשמה לעימות הפנימי בתנועה הירוקה עם ה"אקולוגיים". הם אלו בעלי הכוח, כשהידע שלהם והשיפוטים המבוססים עליו זוכים לקדימות. לכל הפחות, עליהם להקשיב לטענות המדעיות של הצד השני. ייתכן שצדקו ודבר לא היה משתנה; אך ייתכן שהממצאים שלהם בעייתיים, שהחקירה שלהם התעלמה או לא ידעה על שיקולים נוספים, שהם אופטימיים מדי בגלל מקרה אחר ולא רלוונטי ושחלק מהנזק עוד לא ניתן לזיהוי.


(5) הדרך להתקדם: מחפשים קרקע משותפת

אנסה להציע לקובעי מדיניות כיצד להתמודד טוב יותר בעתיד עם דילמות דומות. הרעיון של פיילוט אמנם בעייתי תחת המסגור של בעיה סוררת, אך בעיני יש לו חשיבות אוניברסלית גדולה יותר מאשר הנזקים המקומיים הבלתי-הפיכים שהוא עלול לחולל. במקרה הנדון מעלה, הוא היה מאפשר חקירה נוספת ומעמיקה של ההשלכות על הסביבה המקומית. שכן, הבנייה של מאות טורבינות – מיזם חדש בארה"ב – עלולה להביא להשלכות לא ידועות: אלו עלולות להיות כבדות ומסוכנות ולגבור על שיקולים מתחרים, אם רק ייחשפו. התקדמות הדרגתית שכוללת בחינה ביקורתית של התוצאות במגוון תחומים חשובים, יכולה לגשר על דרישות שני הצדדים ולאפשר פתרון חלקי. אגב, בישראל כבר נרשמה המלצה דומה מצד המשרד להגנת הסביבה, כפשרה שתאפשר להבין טוב יותר אם ואיך טורבינות רוח יכולות לאזן בין צרכים אקלימיים לאקולוגיים (קוריאל, 2022).


בצעד כזה אני מוצא שני יתרונות. הראשון, מבחינה תיאורטית הוא דר בכפיפה אחת עם הקווים המנחים של ברק ושני לאקלימיזציה פרגמטית (2022). הוא מאפשר ליהנות מיתרונות המענה לבעיות אקלימיות, מבלי להתמודד עם החסרונות של שגיאות מדידה בתהליך המדעי ושל התעלמות מפגיעה סביבתית אחרת. השני, במישור המעשי והחשוב יותר, הוא יכול להפחית את ההתנגדות לפרויקט האנרגיה החדש המגיעה מארגונים ירוקים-אקולוגיים ומדעניהם. שהרי, קונצנזוס לגבי מדיניות, כפי שציין מילטון פרידמן בניתוחו את ההבחנה בין מדע נורמטיבי למדע פוזיטיבי, תלוי פחות בבסיס ערכי משותף ויותר בהסכמה על התממשות תוצאותיה (Friedman, 1966, pp. 5-6).


כאן רלוונטיות שתיים מהדרישות לאובייקטיביות במדעי החברה (Montuschi, 2014, pp. 124-125): האפיסטמולוגית – להגיע לתוצאות שלא מבוססות על שיפוטים ערכיים; והמתודולוגית – להשתמש בתוצאות שמבטיחות תוצאות אמיתיות. האפשרות לדיון ציבורי הכולל ביקורת על אודות התוצאות המדעיות והערכים שבבסיסן, לצד מתן מקום לעוד סוגים של ידע שיהפכו את ההסבר המדעי לשלם יותר, הן דרך ריאלית להתמודד עם הדרישות המאתגרות. מפני שאובייקטיביות מלאה היא יעד שקשה להשיגו, יש חשיבות גם לעצם התהליך ובמסגרתו גם לוויכוח הערכי בין המדענים. מונטושי מזכירה במאמרה שהקביעה הערכית היא לעתים בלתי-נמנעת במחקרים מדעיים שעליהם מתבססת מדיניות. במקרה שלה, מדובר במודל כלכלי לצמצום פליטות פחמן, שחייב לכלול התייחסות כלשהי לשיעור החיסכון של הציבור: כל החלטה לגבי רכיב זה - אם יוצג בצורה דסקריפטיבית לפי מעשי הציבור בפועל, ייקבע נורמטיבית לפי שיקולים מוסריים מסוימים או יעלה להצבעה בפרלמנט - מושפעת מערכים (Montuschi, 2014, pp. 131-132).


שינוי הדרך בה אנו "עושים" את המדע שלנו, ליבון המחלוקות, החתירה לקונצנזוס וההשתתפות הרחבה יהפכו אותו לבר-סמכא בעיני הציבור (Bocking, 2004). לדידי, הדבר אפשרי חרף המחלוקות הנורמטיביות בין אנשי האקלימיזציה ומתנגדיהם, וככל שאלו ישאפו להעמיק במשותף בחקר הבעיה. כך תיסלל הדרך לליכוד השורות ולחיזוק המאבק הסביבתי המשותף, ותיפגע הלגיטימציה של טענות שמרניות שביכולתן להצביע באירוניה על נזק סביבתי אפשרי שמזכירים מי מהצדדים המדעיים.


(6) סיום

המקרה המדובר מייצג דיון על אופן ומידת האיזון בין בעיות שמגיעות מתחומים דומים. דרכי הסתכלות שונות על הבעיות הללו מחייבות איזון שונה בדמות מדיניות שונה. האתגר הוא שבבעיות סוררות לא ניתן לרדת ל"שורש העניין", ולא ניתן לספק להן פתרון פשוט ומהיר. אולם, הסתפקות בהגעה לקרקע משותפת עליה ניתן להסכים בדיון המדעי המורכב תאפשר פעילות מאוחדת ותועיל לתנועה הסביבתית כמכלול (Ellis, 1995). בדרך זו, מערכת פוליטית מכלילה שנותנת מקום למגוון קולות – פוליטיקה של "גם וגם", ולא של "או או" – עשויה למצוא פתרונות לבעיה הסוררת שיותר משתתפים יחשיבו תחת מסגור זה כ"טוב יותר". יובהר כי אין צורך, ואפילו לא שאיפה, להסכמה מלאה; עלינו רק לשנות את הדרך בה אנו מתווכחים. עקרון הפשרה נועד להדגיש את הדיון הפרגמטי, שבסופו החלטה שמתקבלת בשדה הפוליטי, ועליה ניתן להשפיע גם באמצעים דמוקרטיים.


לסיכום, התייחסתי במאמר זה לעימות בתוך התנועה הסביבתית לגבי פרויקט טורבינות רוח בחופי ניו ג'רזי. תיארתי את העמדות המדעיות של כל צד, וייחסתי את הפערים בין אנשי המקצוע לתופעת האקלימיזציה. נוסף על כך, השתמשתי במסגרת של בעיה סוררת כדי לעמוד על המורכבויות הכרוכות בקביעת סדר עדיפויות סביבתי, המעסיקות את מקבלי ההחלטות בסוגיה הנדונה. לבסוף, הצעתי שיטה קונסטרוקטיבית לשינוי המדע והפוליטיקה שלנו, כך שייתנו מקום סביב השולחן ליותר עמדות ויובילו ליצירה משותפת של פתרונות אובייקטיביים יותר, ומסיבה זו, אני מקווה, מקובלים וטובים יותר.

 

רשימת מקורות


ברק, נ. ושני, ל. (2022). אקלימיזציה: מי אתה אקלים ומה עשית לסביבה שלי?. קריאות ישראליות, גיליון 2, עמ' 1-13.


קוריאל, א. (2022, 18 ביולי). זנדברג על טורבינות הרוח בגולן: "פתרון שיוצר בעיה אחרת - אינו אמיתי".  https://www.ynet.co.il/environment-science/article/bj3ovsgnq .Ynet.


Bocking, S. (2004). Encountering Science and Politics. In Nature’s Experts: Science, Politics, and the Environment (pp. 3–15). Rutgers University Press.


Diamond, J. (2005). Collapse: How Societies Choose to Fail or Succeed. Viking Press.


Ellis, J. (1995). On the Search for a Root Cause: Essentialist Tendencies in Environmental Discourse. In Uncommon Ground: Rethinking the Human Place in Nature, ed. William Cronon (pp. 256-268). W. W. Norton & Co.


Friedman, M. (1966). The Methodology of Positive Economics. In Essays in Positive Economics (pp. 343). University of Chicago Press.


Mindock, C. (2023, October 18). Orsted offshore wind farm hit with lawsuit by New Jersey county. Reuters. https://www.reuters.com/legal/government/orsted-offshore-wind-farm-hit-with-lawsuit-by-new-jersey-county-2023-10-17/


Montuschi, E. (2014). Scientific Objectivity. In Philosophy of Social Science: A New Introduction (pp. 123-144). Oxford University Press.


New Jersey Plans to Restart Offshore Wind in 2024 After “Bump in the Road”. (2023, December 1). The    Maritime Executive. https://maritime-executive.com/article/new-jersey-plans-to-restart         offshore-wind-in-2024-after-bump-in-the-road


Oladipo, G. (2023, February 20). US protesters turn ire on wind farms to explain whale deaths – but where’s the evidence? The Guardian.            https://www.theguardian.com/environment/2023/feb/20/us-protesters-wind-turbines-whale    deaths-evidence


Parry, W. (2023, December 20). Wind farm off New Jersey likely to ‘adversely affect’ but not kill whales, feds say. AP News. https://apnews.com/article/offshore-wind-atlantic-shores-new-jersey    noaa-554891da8670f75e21042bbdad907797


Rittel, H. and Webber, M. (1973). Dilemmas in a General Theory of Planning. Policy Sciences, Volume 4, Number 2, pp. 155–169.


Sarewitz, D. (2004). How science makes environmental controversies worse. Environmental Science &    Policy, Volume 7, Issue 5, pp. 385-403.


White, R. (2023, March 1). John Kerry Calls Out 'Disinformation Campaign' on Wind Turbines.     Newsweek.https://www.newsweek.com/john-kerry-disinformation-campaign-wind-turbines 1784346

ניהול נכון של הוצאות הביטחון: מה ניתן ללמוד משינוי תפיסת הביטחון של ישראל בשנות ה-70 על כלכלת ישראל במלחמת "חרבות ברזל"?

חיבור זה מנתח את הוצאות הביטחון של ישראל בשנים 1967-1989, ובוחן את השפעת השינוי ברמתן על צמיחת התוצר בישראל. נראה שהוצאות צבאיות גבוהות בהיסטוריה של ישראל סייעו בפיצוי על ירידה בביקוש הפרטי, ובכך הקטי

גיליון 5 | מאמר מערכת - שגיאתו של אטלס

מערכת המיתולוגיה היוונית עשירה בעונשים יצירתיים. סיזיפוס נידון לגלגל סלע במעלה ההר אך לעולם לא להגיע לפסגה, נרקיסוס התאהב בבואת עצמו שהשתקפה ממי מעיין ועל אטלס הוטל לשאת על כתפיו לנצח את כיפת השמיים (

מאמר אורח | שובו של הייעוד

פרופ׳ מאיר בוזגלו הוא פרופסור חבר בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. במחקרו עוסק פרופ׳ בוזגלו בפילוסופיה של הלוגיקה, תורת ההכרה, מטפיזיקה ומחשבת ישראל. בשנת 2013 נבחר פרופ׳ בוזגלו להדליק משו

Kommentare


bottom of page