top of page
  • אביה ליברמן

ניהול נכון של הוצאות הביטחון: מה ניתן ללמוד משינוי תפיסת הביטחון של ישראל בשנות ה-70 על כלכלת ישראל במלחמת "חרבות ברזל"?

חיבור זה מנתח את הוצאות הביטחון של ישראל בשנים 1967-1989, ובוחן את השפעת השינוי ברמתן על צמיחת התוצר בישראל. נראה שהוצאות צבאיות גבוהות בהיסטוריה של ישראל סייעו בפיצוי על ירידה בביקוש הפרטי, ובכך הקטינו מחזורי עסקים. עם זאת, בטווח הארוך הוצאות ביטחוניות גבוהות פגעו ברמת ההון במדינה, הגדילו את הגרעון הממשלתי, ומנעו פיתוח של סקטור פרטי שאינו בטחוני, ובשל כך פגעו בצמיחת התמ"ג. ניתן ללמוד מכך שכיום, במלחמה המתמשכת, אחריות פיסקאלית ממשלתית ושיקום העוטף והגליל הכרחיים לשיקום המשק.


אביה ליברמן / סטודנט שנה ג׳ באוניברסיטה העברית

 

(1)  מבוא

בחיבור זה אבחן את השאלה: כיצד ההוצאה הביטחונית הגבוהה של הממשלה משפיעה על שיעור צמיחת התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג)? המוטיבציה הראשית לכתיבתי נובעת מהמלחמה הנוכחית, שהובילה ותוביל להוצאות ביטחוניות גבוהות. ניתוח אירועי עבר בהם ישראל הגדילה את הוצאות הביטחון שלה יכול לספק תובנות לגבי ניהול הוצאות המלחמה הנוכחית על ידי ממשלת ישראל, ואף להאיר על המלצות לדרכי פעולה שיעודדו צמיחה כלכלית בטווח ארוך.


לשם כך, אנתח היסטורית את התנודות בהוצאה הביטחונית בישראל בשנים 1967-1989. בחרתי בשנים אלה שבהן מדינת ישראל שינתה את פרדיגמת הביטחון שלה: לאחר מלחמת ששת הימים ויום כיפור, שהגדילו משמעותית את ההוצאה הצבאית, החתימה על הסכמי קמפ דייוויד בין ישראל ומצרים בשנת 1978, והסכמי השלום שלאחר מכן, עד 1985, סימלו ירידה בסבירות למלחמות כוללות בין קואליציות של מדינות ערב וישראל (Congressional Quarterly, 1986). ירידת הסבירות למלחמה אפשרה לישראל להפחית באופן משמעותי את הוצאות הביטחון שלה. נוסף על כך, המעבר ממלחמות סימטריות למלחמות א־סימטריות במהלך שנות ה-80, שהתאפיינו בסכסוכים בין צה"ל לארגוני טרור, הוריד אף יותר את רמת ההוצאות הביטחוניות (Mintz & Ward, 1989, p. 524). מעבר זה הוא מוקד המאמר, ומאפשר לנתח את ההשפעות הכלכליות של ההוצאה הצבאית לפני ואחרי הסכם השלום עם מצרים.


אתחיל מלבחון את רמת ההוצאה הביטחונית של ישראל לאורך השנים ואנתח האם יש קשר בין שיעור צמיחת התוצר להוצאה הצבאית. לאחר מכן, אראה שההוצאה הצבאית משפיעה על רמת וצמיחת הכלכלה בדרכים שונות: על הסקטור העסקי, על יחס ההון-תוצר ועל האינפלציה. אבדוק האם ההשפעה של ההוצאה הצבאית על כל אחד מהגורמים הללו היא חיובית או שלילית. לבסוף, אנסה לקבוע האם הפחתת ההוצאה הצבאית בישראל בשנות ה-80 סייעה או פגעה בצמיחה הכלכלית וברמת התוצר של המדינה, ואילו תובנות ממקרה הבוחן יכולות להכווין את המדיניות הפיסקלית של ממשלת ישראל כיום במהלך מלחמת "חרבות ברזל".


(2)   רקע היסטורי ומחקרי

עד מלחמת ששת הימים ההוצאות הביטחוניות של ישראל, שכוללות את עלויות הצבא, ארגוני הביון שב"כ ומוסד, והמשרד לביטחון לאומי, היו פחות מ-10% מהתמ"ג. בין השנים 1967 ועד תחילת שנות ה-80, ההוצאות הכפילו את עצמן לכ-20% מהתמ״ג, והגיעו לרמות שיא של 30% מהתמ"ג בשנים 1973-1976 לאחר מלחמת יום הכיפורים (Central Bureau of Statistics of Israel, 2023). לאחר 1967, ההסלמה באיומים הצבאיים הגבירה את הצורך של ישראל בצבא גדול יותר ובציוד צבאי נוסף. המדינה החלה לייבא מערכות נשק, בעיקר מארצות הברית. במקביל, לאחר כיבוש הגדה המערבית ורמת הגולן, ישראל הפנתה חלק ניכר מתקציב הביטחון לתחזוקת השטחים הללו ולתשתית הצבאית Central) Bureau of Statistics of Israel, 2023). החל מאמצע שנות ה-80, בעקבות הסכם השלום עם מצרים וחזרה לסכסוך יותר מקומי, ההוצאה הצבאית ירדה לכ-5%. הסכם השלום, סיכויי השלום האזורי, תחושות סיום המלחמה הקרה והאמונה בסדר עולמי יציב יותר, הובילו את ממשלת ישראל בשנות ה-80 להפחתה משמעותית של ההוצאה הצבאית (Cohen, et al., 1996, pp. 341-342).

תרשים 1:  מגמת חלקה של ההוצאה הצבאית כחלק מהתמ״ג בישראל (SIPRI, 2023)


מחקרם של יוסף זעירא ומיכאל סטרבצ'ינסקי בחן את הקורלציה של הוצאות הביטחון של ישראל עם הוצאות הביטחון של מדינות הסכסוך, כגון מצרים וסוריה, לצד גורמים אחרים כמו רמות מחירים וזמן. עד 1985, הייתה קורלציה קרובה בין ההוצאות הביטחוניות של ישראל ושל מדינות הסכסוך, אך לאחר 1985, קורלציה זו פחתה. כמו כן , עלה שלאחר 1985 הקורלציה בין הוצאות הביטחון לרמת המחירים גדלה, כלומר הצבא נעשה רגיש יותר למדד המחירים, והפך לחסכוני יותר. ממצאים אלה מצביעים על כך שלאחר 1985, החשש בישראל ממלחמה סימטרית פחתה, והוצאות הביטחון של מדינות ערב השכנות לא נתפסו עוד כאיום משמעותי. לאחר השלום עם מצרים, האיום הופחת ואפשר לישראל להיות קשובה יותר לרמת המחירים ולעלויות הביטחון (Bassat, 2002, pp .61-63, 72-79).


נפנה עתה לבחון את הקשר בין הוצאות צבאיות לבין צמיחה כלכלית. לפי התיאוריה הקיינסיאנית, בטווח הבינוני עלייה בצריכה הציבורית מובילה לעלייה בביקוש לכסף, מה שמעלה את שיעורי הריבית ומפחית את הצריכה וההשקעות. כך, בטווח הארוך, רמות התמ"ג מתכנסות לרמה המקורית. עם זאת, הוצאות הביטחון בישראל ירדו בהתמדה מ-15% מהתמ"ג ל-8.2% מהתמ"ג בין השנים 1982-1993, במקביל לצמיחה כלכלית מצטברת של כ-40%. עובדה זו מעוררת את השאלה האם עדיין קיים קשר בין משתנים אלו (Cohen, et al., 1996, pp. 341-342).


מחקרים שבוצעו שבחנו מדינות אחרות מציעות יחס הפוך בין הוצאה צבאית לצמיחה כלכלית. קשר זה יכול לבוא לידי ביטוי באופן עקיף דרך השפעות על אלמנטים כגון תעסוקה, השקעות וטכנולוגיה. הוצאה צבאית עשויה להוביל לצמיחה כלכלית בטווח הקצר אך עשויה לעכב צמיחה לטווח הארוך בשל הפחתת השקעות וחיסכון. עם זאת, המחקרים הקיימים מתמקדים בעיקר בקשר הישיר, בעוד שמעטים עוסקים בהשפעות העקיפות על התמ"ג (Broude, et al., 2013, pp. 37-38). על כן, אבחן את ההשפעות העקיפות של ההוצאה הצבאית על התמ"ג וננסה לקבוע האם השפעות אלו חיוביות או שליליות.


(3)  השפעת ההוצאה הצבאית על המגזר העסקי בישראל  

במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את שטחי סיני, הגדה המערבית ורמת הגולן. כיבוש השטחים הוביל לביקורת בינלאומית ולסנקציות, כדוגמת אמברגו נשק שהטילה צרפת על ישראל ב-1967, וביטול הסכם רכישת טנקים עם בריטניה ב-1969. בתגובה, אימצה ישראל מדיניות כלכלית מגננתית. בעוד שלפני המלחמה התמקדו התעשיות בייצור נשק קל, ארטילריה וטילים, לאחריה התעשיות הביטחוניות של ישראל החלו לפתח מערכות נשק מקומיות כבדות שיספקו אוטונומיה צבאית תוך הפחתת  התלות בשווקים בינלאומיים וביבוא ביטחוני. ההתפתחויות הבולטות בתקופה זו כללו את יצירת טנק "מרכבה" ורובה "גליל", לצד מל"טים ומטוסי קרב חדשים כמו "נשר" ו"כפיר" (Labarge, 1998, p. 342).


לישראל היו מספר יתרונות יחסיים שתרמו להתפתחותו המהירה של מגזר ביטחוני פרטי. הסתמכות רבה על אקדמאים הקלה על ההתאמה של טכנולוגיות מתקדמות למערכות נשק. כוח העבודה הזול יחסית בישראל באותה תקופה, בהשוואה למדינות המערב, תרם להפחתת עלויות הייצור. התאמת כלי נשק במיוחד לצרכים המקומיים שללה את הצורך בשינויים נרחבים במערכות מיובאות. הדרישה הגבוהה של צה"ל למערכות נשק אפשרה הגדלת והרחבת קווי ייצור, מה שהעניק לתעשייה יתרון לגודל. כמו כן, תעשיות ביטחוניות, במסגרת ארגוני גג ממשלתיים, מכרו מוצרים ישירות לצבא הישראלי בעלות הייצור, ובכך נמנעו מהוצאות נוספות שגבו יבואנים ומדינות זרות (Labarge, 1998, p. 344).


בין השנים 1965-1977 צמח מגזר התעשיות הביטחוניות בישראל ב-15%, ובפרט גדל סך הייצור התעשייתי ביותר מ-7.9%. כ-50% מהנשק שיוצר יוצא למדינות זרות, והפך את ישראל ממדינה הנשענת על יבוא ביטחוני לכזו שמייצאת יותר מהמיובא בתחום זה תוך עשור. עד 1988 דורגה ישראל בין עשרת יצואניות מערכות הנשק המובילות בעולם. כ-10% מכוח העבודה הלאומי עסקו בתעשיות הביטחוניות, כאשר 25% מעובדי המגזר התמחו בייצור נשק (Labarge, 1998, pp. p. 341-342, 345-349).


בחינה היסטורית של התעשיות הביטחוניות בישראל חושפת קורלציה ישירה בין צמיחתו והתכווצותו לבין צרכי הביטחון של הממשלה. מגזרים אלה נוטים להתרחב בתקופות מלחמה ולהתכווץ בתקופות של הוצאות צבאיות מופחתות. מחקר שנערך על ידי כהן ועמיתים ב-1996 הראה  שירידה בהוצאות הצבאיות הביאה ל"דיבידנד שלום" למדינת ישראל, שתרם לצמיחתה הכלכלית מאמצע שנות ה-80 ואילך. הרווח נבע מניתוב מחדש של ההשקעות הממשלתיות בתוך המגזר הפרטי, פחות אל הסקטור הביטחוני ויותר אל עבר סקטורים שאינם ביטחוניים. עקב כך סקטורים אלה צמחו ובעקבותיהם עלה התמ"ג לנפש (Cohen, et al., 1996, pp. 341-342, 345-349).

תרשים 2: השוואת תרומת ההוצאה הממשלתית הביטחונית וההוצאה הלא-ביטחונית לצמיחה בישראל בין השנים 1960-1991 (Cohen, et al. 1996).


מאז תחילת שנות ה-80 פחתה תרומת ההוצאה הצבאית לצמיחה הכלכלית הכוללת, בעוד שחשיבותן של הוצאות ממשלתיות שאינן ביטחוניות בטיפוח הצמיחה גדלה (Cohen, et al., 1996, pp. 345-346). המחקר מסביר שהפחתת ההוצאה הצבאית מילאה תפקיד מרכזי בצמיחה כלכלית ארוכת טווח על ידי עידוד  הזדמנויות להשקעה  פרטית  וציבורית במגזרים שאינם ביטחוניים. השינוי הזה הונע עקב התפוקה השולית הגבוהה שנצפתה במגזרים רבים שאינם ביטחוניים, במיוחד אלה שהיו בשלבי פיתוח ראשוניים, ביחס למגזר הביטחוני. השקעות ציבוריות ופרטיות במגזרים אלו הניבו תפוקות גבוהות יותר בהשוואה למגזר הביטחוני, שבו תחומים מסוימים נתקלו במגבלות טכנולוגיות ובמגבלות מימון, כמו למשל, הכישלון שנחלה התעשייה האווירית בפיתוח מטוסי ה"לביא" (Cohen, et al., 1996, p. 345).


מהמחקר עולה בנוסף שהשקעות ממשלתיות שאינן ביטחוניות הן בעלות השפעה כמעט מיידית על הכלכלה, ואילו השפעות ההוצאות וההשקעות הצבאיות מתבטאות באיחור של עד כארבע שנים. בטווח של חמש שנים ומעלה, שינוי זהה בהשקעות ביטחונית וההשקעות הלא ביטחוניות צפוי להביא לצמיחה גבוהה כפליים באחרונות ביחס לראשונות (Cohen, et al., 1996, p. 345).


נושא מהותי נוסף שהשפיע על רמת היצרנות של מגזר הביטחוני הפרטי הוא נהירתם של קציני צבא בכירים לאחר פרישתם מהצבא להשתלבות במגזר הביטחוני. מפקדים בדימוס השתלבו בתפקידי ניהול בחברות ביטחוניות ובגופים ממשלתיים האחראים על הקצאת התקציב. האינטגרציה הזו אמנם הקלה על סנכרון בין צרכים צבאיים להתפתחויות טכנולוגיות, אך היא גם הביאה להומוגניות בכוח האדם. יתכן שהומוגניות זו הובילה להחלטות כלכליות שהושפעו מניגודי עניינים וקשרים אישיים, ולא משיקולים ביטחוניים וכלכליים גרידא (Mintz, 1985, pp. 11-12, 19-24). לפיכך, הן בשל רמת תפוקה שולית גבוהה והן בשל ניקיון כפיים, עדויות אמפיריות מצביעות על כך שההשקעה המוגברת של הממשלה בתעשיות ובמגזרים שאינם ביטחוניים הניבה תרומה גדולה יותר לצמיחה בטווח הארוך. למעשה, ישראל קצרה "דיבידנד שלום" מהשינוי האסטרטגי בתפיסות הביטחון שלה.


(4)  השפעת ההוצאה הצבאית על רמת ההון בישראל

השפעת ההוצאה הצבאית על רמת ההון בישראל היא היבט קריטי המשפיע באופן משמעותי על הנוף הכלכלי של המדינה, בעיקר במונחים של צמיחת התמ"ג. במונחים מאקרו-כלכליים, התמ"ג הוא לרוב פונקציה של עבודה, הון וטכנולוגיה. לשיעורי צמיחה גבוהים מתמשכים, אין די בעובדים מיומנים ובטכנולוגיה מתקדמת בלבד; הזמינות של הון, לרבות  מכונות ומבנים, משחקת תפקיד מכריע. בישראל יחס ההון תמ"ג נמוך יותר בהשוואה למדינות מערביות רבות, מה שמעיד על מחסור משמעותי יחסית בהון ביחס לגורמי ייצור אחרים (Zeira, 2021, 92-92). זעירא קובע במחקרו שבשיווי משקל, הפריון השולי של ההון שווה לעלות ההון. עלות זו מורכבת משיעור הפחת, שיעור הריבית ושיעור רמת הסיכון. בעוד שהפחת הוא גורם קבוע בין מדינות, והריבית בישראל עומדת תיאורטית בקנה אחד עם הריבית העולמית, הגורם שנותר להשפיע על עלות ההון הוא פרמיית הסיכון(Zeira, 2021, pp. 337-339) .


הטענה כאן היא שההוצאה הצבאית הגבוהה של הממשלה בין 1967 ל-1985 הייתה לאיתות לעולם על מצב ביטחוני לא יציב במדינה. כתוצאה מכך, משקיעי הון זרים חישבו פרמיית סיכון גבוהה כאשר בחנו השקעות בישראל, ודרשו ריבית גבוהה בהתאם. מכאן משתמע שבשל תפיסה של סיכונים הכרוכים בהשקעה בישראל, כדוגמת הרס פוטנציאלי של מפעלים עקב פגיעת טילים, עלות ההון בישראל הייתה גבוהה יותר ביחס לעולם. למעשה, הוצאות צבאיות ממשלתיות גבוהות תרמו לעלייה בעלות ההון, וכתוצאה מכך יחס ההון לתמ"ג נמוך יותר בהשוואה למדינות אחרות. ליחס זה בתורו יש השלכות שליליות על עיכוב צמיחת התמ"ג לנפש בישראל.


(5)  השפעת ההוצאה הצבאית על מחזורי העסקים בישראל

מסלול הצמיחה של ישראל נתון לתנודות סביב מגמת צמיחה יציבה יחסית, המכונות במאקרו-כלכלה "מחזורי עסקים". למרות שיבושים מזדמנים, הצמיחה הכוללת של ישראל נותרה יציבה לאורך השנים, ובלטה לטובה בהשוואה למדינות אחרות. ב-60 השנים הראשונות להקמתה, ישראל הייתה עדה לשישה מחזורי עסקים בלבד, בעוד שארצות הברית חוותה עשרה מחזורי עסקים במהלך אותה תקופת זמן. ראויה לציון במיוחד התדירות הנמוכה של מחזורי העסקים בישראל במחצית הראשונה של תקופה זו, עם שני מחזורים בלבד עד שנות ה-80. לאחר מכן, נתקלה ישראל בארבעה מחזורים נוספים, שכל אחד מהם נמשך זמן רב משמעותית מהשניים הראשונים (Zaira, 2021, pp. 175-176).


את הסיבה העיקרית לדפוס זה ניתן לייחס לאופי הסכסוך הישראלי-ערבי במחצית הראשונה של התקופה, המאופיין בלוחמה קונבנציונלית בין הצבא הישראלי לצבאות המדינות השכנות. מלחמות בתקופה זו התרחשו לעיתים רחוקות, נמשכו זמן קצר יחסית, והטילו הפסדים כבדים והוצאות כלכליות. ההוצאות הצבאיות הגבוהות, במיוחד בעקבות מלחמת ששת הימים ב-1967, הביאו לדרישות תקציביות ממשלתיות גבוהות. דרישות אלו פיצו למעשה על ירידה בביקוש האזרחי, שמרו על רמה גבוהה של ביקוש למוצרים שונים ומנעו מהמשק להיכנס למיתון (Zaira, 2021, pp. 170-171).


בשנות ה-80, בעקבות הסכמי השלום עם מצרים, הסכסוך נצבע באופי אזרחי יותר, בסימן התקפות טרור במרכזיי אוכלוסייה ישראליים. הטרור התרחש  ברציפות לאורך תקופות ממושכות ללא מנצחים או מפסידים ברורים. בניגוד למלחמות קודמות שהגדילו את הביקושים במשק, קונפליקט א-סימטרי זה הפחית את הביקושים. תקופה זו של עימות הובילה להפחתת הביקוש לתיירות, להשקעות ולצריכה פרטית .(Halevi, 1993, pp. 98-100)  במקביל, ההוצאות הביטחוניות ירדו באופן משמעותי, דבר שתרם עוד יותר לעלייה בתדירות מחזורי העסקים והמיתון. כך למשל, האינתיפאדה הראשונה ב-1989 הייתה גורם מרכזי למיתון בישראל באותה שנה .(Zaira, 2021, pp. 170-171) המסקנה מכך היא שהוצאות צבאיות גבוהות מילאו תפקיד בשימור הביקוש המוגבר במהלך מלחמות, במניעת ירידה בתוצר ובמניעת מיתון, ובכך הקטינו את עצימות מחזורי עסקים.


(6)  השפעת ההוצאה הצבאית על רמת המחירים בישראל

התגברות הסכסוך ב-1967 האיצה את המשבר הפיסקאלי בישראל, והביאה להגדלת הגירעון הממשלתי. כדי לכסות את הגירעון הזה, בחרה ממשלת ישראל לממן כשני שליש ממנו על ידי הגדלת החוב הלאומי. כלומר, על ידי לווית כסף מאזרחים ובאמצעות השקעות. עם זאת, שליש מהגירעון כוסה על ידי דרישה מבנק ישראל להדפיס כסף ולהשתמש ברזרבות הכסף הזר שלו. בין 1976 ל-1985 כמות הכסף במשק הישראלי גדלה ב6% לשנה. הדפסת כסף זו הייתה גורם מרכזי שתרם לעליית מדדי המחירים ולאינפלציה הגבוהה שחוותה בישראל במהלך שנות ה-70, והובילה בסופו של דבר להיפר-אינפלציה בשנות ה-80 (Weissbrod and L. Weissbrod, 212-215, 1986).


מנגד, אחד מהגורמים להצלחת תוכנית הייצוב בטווח הארוך היה הסכם השלום עם מצרים, שהפחית את ההוצאות הציבוריות והקל על הקטנת יחס החוב-תוצר של המדינה. כתוצאה מכך, הממשלה החזירה את אמון המשקיעים והציבור הישראלי, מה שאפשר ירידה בתשלומי הריבית הממשלתית (Bruno, 1986, pp. 380-384). שינוי שבתורו הפחית את הגירעון של הממשלה, מ-15% מהתמ"ג לפני 1985 ל-3% בממוצע מהתמ"ג לאחר 1985,  ותרם ליישום "תוכנית הייצוב" של הממשלה לבלימת האינפלציה (Fischer & Orsmond, 2000, pp. 3-6).


חשוב לציין שהקורלציה בין ההוצאה הצבאית למדד המחירים לא ברורה לחלוטין. למדיניות הפיסקלית והמוניטארית של הממשלה למימון עלויות הביטחון היו תפקיד מרכזי בהשפעה על רמת המחירים. באותה תקופה בנק ישראל היה מוכפף לממשלה, דבר שאפשר לממשלה לחייב את הבנק המרכזי להדפיס כסף ולהשתמש ברזרבות מטבעות חוץ למימון הוצאות הביטחון. בעקבות המשבר האינפלציוני נלמד לקח, שהוביל לחקיקת "חוק בנק ישראל" ב-1985, שמונע עד היום מבנק ישראל להדפיס כסף לצמצום הגירעונות הממשלתיים (Maman & Rosenhek, 2007, pp. 268-269).


(7)  מסקנות ודיון

מהניתוח מעלה עולה כי שלוש מתוך ארבע ההשפעות העקיפות של ההוצאה הביטחונית על התמ"ג בישראל הן שליליות. השוואת השפעות כלכליות אלה אחת לשנייה, והגעה להכרעה סופית לגבי השפעת ההוצאות הביטחוניות על התמ"ג היא בעייתית מבחינה מתודולוגית. זאת בשל הקושי לייצר הערכות בכימות אמפירי של ההשפעות, ויכולת להוכיח סיבתיות מעבר למתאם . עם זאת, מכיוון שההשפעה החיובית של ההוצאה הצבאית במניעת מחזורי עסקים רלוונטית בטווח הבינוני בלבד, ניתן לטעון שבטווח הארוך הירידה בהוצאה הצבאית הציבורית מ-1978 עד 1989 אכן תרמה לצמיחה הכלכלית בישראל. מכאן, נובע קשר שלילי בין הוצאה צבאית לצמיחה כלכלית.


עתה נותר לשאול האם ניתן לאמץ את מסקנת מחקר זה למלחמת "חרבות ברזל". המלחמה המתחוללת כיום  צפויה לפגוע בכלכלת ישראל. מוערך כי העלויות המלחמה יסתכמו בכ-200 מיליארד שקל. ברבעון האחרון של שנת 2023 בלבד רמת התוצר התכווצה ב10%, דבר שהוביל לרמת לצמיחה אפסי (Fadlon & Klor, 2023). יתרה מכך, בניגוד למלחמות ששת הימים ויום כיפור, התמיכה הכלכלית האמריקאית בתקציב הביטחון הישראלי נמצאת במגמת ירידה לאורך המלחמה(Arlosoroff, 2024) . כלומר, ממשלת ישראל נאלצת להסתמך יותר על תקציבים מבית ולהגדיל את ההוצאה הביטחונית אף יותר. כאשר אנו בוחנים את ההשפעות שנבחנו לעיל בהקשר של מלחמת "חרבות ברזל", ראוי בעיניי להבחין בשני קווי דמיון מרכזיים.


ראשית, בהקשר של מלחמת ״חרבות ברזל״, יש לשים לב להשפעות ההופכיות הקיימות על המגזר הפרטי הבטחוני בישראל. מחד גיסא  המתח הגיאו-פוליטי הגלובלי בין ארה"ב, רוסיה וסין גובר, הוביל  לכך שהוצאות הביטחון הגלובליות עלו בשנה האחרונה ב7% ביחס ל-2023 (SIPRI, 2024). מדובר בחלון הזדמנויות עבור פירמות ביטחוניות ישראליות להתרחב ולהגדיל את יצוא מערכות הנשק לעולם (Quint, 2024). מאידך גיסא , החלטת בית הדין הבינלאומי לצדק הובילה לאמברגו נשק שהולך ומתרחב נגד ישראל מצד מדינות אירופאיות, לצד קולות גוברים בארה"ב להקטנת ההשקעה במגזר הבטחוני בישראל (Washington Post, 2024), מגמות אלה עלולות להגדיל את ההוצאה הביטחונית של הממשלה. זאת, כדי לפצות על הפערים בביקוש מחול ובייצוא, לצד רצון לפצות ולשפר פערים טכנולוגיים שהתגלו באסון השבעה באוקטובר (Reuters, 2023). ניתן ללמוד מהמחקרים שהוצגו לעיל שהעלות האלטרנטיבית הגבוהה של ההגדלת התקציבים למגזר הפרטי הבטחוני תנבע מאי ההשקעה בסקטור הפרטי, כדוגמת אזורי תעשייה בקרב הגבול, שלשיקומם תפוקה שולית גבוהה. כך, להערכתי תפגע הצמיחה הפוטנציאלית של ישראל בטווח הארוך.


שנית, בדומה לניתוח שהציג  זעירא על מלחמת ששת הימים ויום כיפור, ניתן לראות שאחת ההשפעות השליליות של המלחמה הנוכחית על רמת התוצר היא העלייה בפרמיית הסיכון. רק לאחרונה חברות דירוג אשראי בין לאומיות כמו S&P וMoody's הורידו את דירוג האשראי של ישראל (Moody's, 2024) מכיוון שהמלחמה מגבירה את הסיכונים הגיאו-פוליטיים של ישראל, לצד צפי להגדלת הגירעון הממשלתי ל-8%, בניגוד ל6.6% שהוערכו לפני, וגדילת יחס החוב-תוצר ל66% בשנתיים הקרובות, ביחס להערכה של 60% בשנה שעברה. הערכות אלה מובילות לכך שמוניטין להשקעות בישראל נפגע, דבר שישתקף בפרמיית הסיכון הגבוהה שמשקיעים זרים צפויים לדרוש מישראל (S&P Global, 2024).כתוצאה מכך, הממשלה, ופירמות פרטיות ישראליות, יאלצו להציע ריביות גבוהות יותר כדי לגייס השקעות, ובכך חלק גדול יותר מתקציב המדינה יופנה לתשלום רביות ולא למטרות לאומיות  כמו שיקום אזורים ותמיכה באזרחים שנפגעו מהמלחמה. מגמה זו צפויה לפגוע בתוצר לנפש בשנים הקרובות (Lavi, 2024).


לכן, ראוי שמשרדי הממשלה שאמונים על המדיניות הפיסקאלית יתנהגו בצורה מאוזנת ומחושבת, ויפגינו תעדוף תקציבי גורף לטובת הוצאות המלחמה. בתוך כך, עליהם להסיט את מרב הכספים הקואליציוניים לטובת המאמץ המלחמתי כדי להגביל את אמון המשקיעים הבינלאומיים. כמו כן, יש לפעול  לשיקום האזרחי והעסקי בנגב והגליל לא רק מכיוון שזו מטרה  צודקת בפני עצמה, אלא גם מתוך הבנה פרגמטית ששיקומם הוא רכיב מהותי לצמיחה הכלכלית של ישראל לאחר המלחמה.

 

 

רשימת מקורות

Arlosoroff, M. " Does American aid save the defense budget? Opinions differ," The Marker, April 21st, 2024.

Ben-Bassat, A (2002). The Israeli Economy, 1985–1998 : From Government Intervention to Market  Economics. The MIT Press

Broude, M. & Deger, S. & Sen, S. (2013). Defence, innovation and development: the case of Israel. Journal of  Innovation Economics. 12. 37.

Bruno, M. “Sharp disinflation strategy: Israel     1985.” Economic Policy, Vol. 1, no. 2, 1986.

Congressional Quarterly. The Middle East. Washington: Congressional Quarterly, 1986, 6th ed.

Defence Expenditure in Israel 1950–2020. Central Bureau of  Statistics of Israel. 10.11.23.

Fadlon, T. & Esteban K.  The Israel-Hamas War: Averting

Another Lost Economic Decade. INSS. December 27th 2023. https://www.inss.org.il/he/publication/war-economy.

Fischer, S. & Orsmond, David W. H. Israeli Inflation from an International Perspective. IMF Working Paper No.  00/178, 2000.

Halevi, N. (1993). "Economic Implications of Peace: The Israeli Perspective." The Economics of Middle  East  Peace: Views from the Region. Cambridge/Mass.

Cohen, J. S. et al. “Defense Expenditures and Economic Growth in Israel: The Indirect Link.” Journal of  Peace     Research, vol. 33, no. 3, 1996.

Labarge, Blair L. The Israeli Defence Industry: Limits To Growth?. The Fletcher Forum, vol. 12, no. 2,   1988.

Lavi, B. S&P downgraded Israel's credit rating: "The war will       continue throughout 2024. Globes. April  19th, 2024.   https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=101477139.

Maman, D. & and Rosenhek, Zeev. The Politics of Institutional Reform: The "Declaration of          Independence" of the Israeli Central Bank. Review of  International Political Economy, vol. 14, no. 2, 2007.

Mintz, A. “Military-Industrial Linkages in Israel.” Armed  Forces & Society, vol. 12, no. 1, 1985.

Mintz, A. & WarD, M.D. The Political Economy of Military Spending in Israel. The American Political Science Review, vol. 83, no.2, 1989.

Moody's. Rating and regulatory. "Moddy's Downgrades Israel's Rarings to A2, Changes Outlook to Negative; Concludes The Review," February 9th, 2024.                  https://ratings.moodys.com/ratingsnews/415081

Quint, Yaakov. " Israel's defense industries must be privatized, the sooner the better," Ynet, May 23rd, 2024. https://www.ynetnews.com/article/sjpjj63qc

Reuters and CTech. Israel's tech sector could face disruptions after attacks, investors say. October 10th, 2023.

SIPRI Military Expenditure Database. SIPRI Stockholm International Peace Research Institute.  12.11.23.https://www.SIPRI.org/databases/milex

SIPRI. " Global military spending surges amid war, rising  tensions and insecurity," April 22nd, 2024.  https://www.sipri.org/media/pressrelease/2024/global-military-spending-surges-amid         war-rising-tensions-and-insecurity.

Weissbrod, D., & Weissbrod, L. Inflation in Israel: The Economic Cost of Political Legitimation. Journal of  Social, Political and Economic Studies, 11(2), 1986.

S&P Global. Israel Long-Term Ratings Lowered To 'A+' From  'AA-' On Heightened Geopolitical Risk; Outlook Negative. April 18th, 2024.                  https://disclosure.spglobal.com/ratings/en/regulatry/article/-/view/type/HTML/id/3155269

The Washington Post. What divestment from Israel can, and can’t, accomplish. May 17th 2024.    https://www.washingtonpost.com/opinions/2024/5/17/israel-divestment-south-africa-yale               endowments.

Zeira, J. (2021). The Israeli Economy: A story of Success and  Costs (Vol. 111). Princeton University

Press.

גיליון 5 | מאמר מערכת - שגיאתו של אטלס

מערכת המיתולוגיה היוונית עשירה בעונשים יצירתיים. סיזיפוס נידון לגלגל סלע במעלה ההר אך לעולם לא להגיע לפסגה, נרקיסוס התאהב בבואת עצמו שהשתקפה ממי מעיין ועל אטלס הוטל לשאת על כתפיו לנצח את כיפת השמיים (

מאמר אורח | שובו של הייעוד

פרופ׳ מאיר בוזגלו הוא פרופסור חבר בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. במחקרו עוסק פרופ׳ בוזגלו בפילוסופיה של הלוגיקה, תורת ההכרה, מטפיזיקה ומחשבת ישראל. בשנת 2013 נבחר פרופ׳ בוזגלו להדליק משו

מטא-פולריזציה: שיח על קיטוב כגורם מקטב

מאמר זה מבקש להציע השערה חדשנית אודות הגורמים לקיטוב חברתי, על פיה עצם השיח התקשורתי והציבורי על תופעת הקיטוב מעצימה אותו. תחילה, מוצגת סקירה של הספרות המרכזית העוסקת בקיטוב חברתי ובגורמים להיווצרותו

Comentarios


bottom of page