מערכת
במהלך הקורס "מבוא לאתיקה ופילוסופיה פוליטית", ייתקלו כל סטודנט וסטודנטית לפכ"מ באופן בו הגדיר הפילוסוף האמריקאי ג'ון רולס את מטרותיה של הפילוסופיה הפוליטית. שלוש מתוך ארבע המטרות שמונה רולס יכולות להיראות כמעט מובנות מאליהן לאדם הנוטה להרהר אפילו מעט בכיצד ראוי שמדינות, ממשלות ומוסדות מדיניים ינהגו. "משימה אחת של הפילוסופיה הפוליטית [...] היא להתמקד בשאלות שנויות במחלוקת ולבחון האם [...] ניתן לחשוף בסיס להסכמה משותפת [...] הפילוסופיה הפוליטית עשויה לתרום לאופן שבו עם חושב על מוסדותיו הפוליטיים והחברתיים כמכלול [...] אנו תופסים את הפילוסופיה הפוליטית כאוטופיה באורח ריאליסטי; כלומר כבודקת את גבולות האפשרות הפוליטית המעשית" (רולס, 2011/2001). ניסיון להגיע להסכמה פוליטית רחבה, תוך שימוש באופן חשיבה הבוחן מוסדות פוליטיים כמכלול וזאת בניסיון לנסח את אידאל פוליטי שהוא עדיין בגבולות האפשרי – נראה שאת כל אלו מבצע, גם אם לא תמיד באופן המוצלח ביותר, כל אזרח הלוקח חלק בדיון פוליטי.
ועדיין, רולס דן במטרה אחת של הפילוסופיה הפוליטית שהיא פחות מובנת מאליה – הפיוס. "הפילוסופיה הפוליטית עשויה לנסות ולשכך את התסכול והזעם שאנחנו חשים כלפי חברתנו ותולדותיה, על ידי כך שתראה לנו כי מוסדותיה [...] הם רציונליים, והתפתחו כפי שהתפתחו במהלך הזמן כדי להשיג את צורתם הנוכחית" (רולס, 2011/2001). תפקיד זה פחות מובן מאליו שכן הוא שונה משלושת התפקידים האחרים שמציג רולס. הפיוס מטרתו לא רק לאפשר ניסוח של תיאוריה אודות כיצד ראוי שהחברה ומוסדותיה ינהגו – אלא הוא משמש גם ככלי להבנה ולקידום של שיתוף פעולה בין אזרחים שונים. בחברה דמוקרטית, כותב רולס, האזרחים נבדלים זה מזה בהשקפותיהם ובאורח חייהם. בהתאם, ישנו חיכוך בלתי-נמנע, הבדלים בלתי ניתנים לגישור בין השקפותיהם וזהותם של אזרחים. למרות זאת, יש ביכולתה של הפילוסופיה הפוליטית, דרך הפיוס, להיות מענה לכך. היא הופכת את המוסדות הפוליטיים לניתנים להבנה, ומעניקה לנו מרשם ליצירה של מוסדות שיאפשרו שיתוף פעולה וצדק.
האפשרות של פיוס מתוך מחשבה והתבוננות בסדר הפוליטי מעוררת תקווה, אבל היא גם מוגבלת. לפני שרולס מגיע למסקנה על פיה יש ביכולתה של הפילוסופיה הפוליטית לפייס, הוא כותב שההבדלים בין האזרחים הם דווקא "בלתי-ניתנים-לפיוס" (רולס, 2011/2001). חברה דמוקרטית וחופשית לא תוכל לעולם למנוע את ההתנגשות בין השקפותיהם של אזרחים, בין האינטרסים שלהם ובין הזהויות השונות שלהם. לעולם לא תהיה בקרב האזרחים הסכמה גורפת על כיצד ראוי לחיות. לעולם המרחב הפוליטי יהיה זה בו אינטרסים מתנגשים זה בזה, מרחב של קיטוב. לעולם חברה דמוקרטית וחופשית תהיה זו בה יש אזרחים הנאבקים לזכות בהכרה ואחרים המבקשים לשלול אותה. אחרי הכול, אפשר לשאוף רק לאוטופיה ריאליסטית, ולא לאוטופיה של ממש. תפקידה של המחשבה השקולה על המצב הפוליטי הוא הפיוס המוגבל – לנסות לעצב בתהליך מתמשך את המוסדות השונים בחברה כך שיאפשרו בין אזרחים שונים שיתוף פעולה, הכרה והסכמה.
המאמרים בגיליון זה עוסקים בהיבטים שונים של אותו פיוס מוגבל. איילה דהן מציגה במאמרה מחקר מעמיק אודות הביטוי של הבדל זהותי משמעותי בין האזרחים השונים בישראל - הזהות המזרחית. דרך בחינת ביטויי הזהות המזרחית בפעילות חברי הכנסת של מפלגות המרכז-שמאל ומפלגות הימין בכנסת ה־25, מגיעה דהן למסקנה שמפלגות המרכז-שמאל כושלות בייצוג הזהות המזרחית. בהמשך הגיליון תמצאו מחקר חדשני נוסף - אודות תופעה בלתי־נמנעת בחברה דמוקרטית, הקיטוב, פרי עטו של הלל הרוני. בעזרת ניסוי שטח המתבסס על הזמנות לכרזות פוליטיות בתקופת הרפורמה המשפטית, מסיק הרוני שהמאפיין המרכזי של הקיטוב הפוליטי בישראל הוא דווקא ההזדהות הרגשית עם קבוצה אידאולוגית מסוימת.
בבחינתו את מטרות הפילוסופיה הפוליטית, הדגיש רולס שבני אדם לא בוחרים לחיות בחברה, אלא הם פשוט מוצאים עצמם בחברה מסוימת בתקופה היסטורית מסוימת. במסגרת הפיוס, על החברה הדמוקרטית לאפשר הכרה ושיתוף פעולה, שכן רק כך יוכלו להיות בני אדם חופשיים בחברה שבה לא היה להם את החופש להיוולד אליה (רולס 2011/2001). ואכן, שלושת המאמרים הנוספים בגיליון בוחנים את ההיבט הזה של הפיוס. אורן רהט בוחן במאמרו אולי את המקרה הקיצוני ביותר של עוול חברתי כתוצאה מהיעדר בחירה – חיים בעוולה, וטוען שלפילוסופיה ולמשפט יש מקום ללמוד זו מזו בסוגייה זו. אורי אמיר ודונא גנאים מתחקים אחר עלייתה ונפילתה של הסולידריות הישראלית לאחר מתקפת שבעה באוקטובר, ומצביעים על הצורך בהכרה בחברה המורכבת מאנשים שונים שלא בחרו לחיות יחד, אבל מצאו עצמם תחת מסגרת מדינית אחת. לבסוף, איתי דייגי סוקר במאמרו את החשיבות שבמאבק על זכויות והכרה מצד ארגוני עובדים לדמוקרטיה בכלל.
לצד המאמרים המקוריים של הסטודנטים והסטודנטיות, אנחנו מתכבדים ומתכבדות לארח את פרופ' אורי חפץ. במאמר אישי ומאיר עיניים זה, מציג פרופ' חפץ את הפער שבין נתונים מאקרו-כלכליים למציאות היום-יומית בזמנים של משבר ומלחמה, ומה ניתן ללמוד מנתונים אלו למרות ודווקא בגלל פער זה – בימים בהם הדבר רלוונטי לכל אזרח בישראל, ובמיוחד לסטודנט ולסטודנטית הלומדים כלכלה.
לבסוף, אנחנו שמחים ושמחות להביא בפניכם ובפניכן ריאיון עם פרופ' יורי פינס, מומחה להגות ולתרבות הפוליטית בסין המסורתית ופרופסור מן המניין בחוג ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית, בהובלתן של נועה לאה מאיר והלל אביגדור בן-טל. ריאיון מעמיק וחשוב זה עוסק בקשר שבין ההיסטוריה והפילוסופיה הקלאסית הסינית לפוליטיקה ומדיניות החוץ של סין של בימינו. דרך הצצה לשיטת משטר אחרת, ולהגות פוליטית אחרת, הריאיון עם פרופ' פינס מציג כיצד ההגות של סין המסורתית מעניקה מענה אחר, דרך חזון חלופי לדמוקרטיה, לשאלת החיים המשותפים של אזרחים שונים. עם שובו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לבית הלבן, שידוע במדיניותו הניצית כלפי סין, ריאיון זה מספק הצצה חשובה ואקטואלית לאופן בו ההיסטוריה והגות המסורתית של סין מעצבת את תרבותה ומדיניותה גם היום.
אנחנו, חברי וחברות המערכת, גאים וגאות במאמרים המוצגים לפניכם ולפניכן בגיליון זה, בתהליך הכתיבה והעריכה האינטנסיבי העומד מאחוריהם ובזמן הרב שהושקע בהם. שמחנו לפרסם בגיליון זה לראשונה מאמרים של בוגרי ובוגרות תכנית פכ"מ, לצד כותבים וכותבות חדשים וחדשות. אנחנו מזמינים אתכם ואתכן, סטודנטים וסטודנטיות לפכ"מ מכל המוסדות האקדמיים בישראל, להצטרף אלינו ולהגיש מאמרים לגיליון הבא של כתב העת שעתיד להתפרסם במאי 2025.
רשימת מקורות
רולס, ג' (2011). צדק כהוגנות: הצגה מחודשת (ד' אגם-סגל, תרגום). ספרי עליית גג . (המקור פורסם בשנת 2001).