פרופסור אסף שרון / ראש תכנית פכ"מ, אוניברסיטת תל אביב
בשנת 1933 כתב ג’ון מיינרד קיינס, מאמר על אלפרד מרשל, בו הוא תהה על הייחוד של מדע הכלכלה. כלכלה איננה דורשת כישורים אינטלקטואלים מיוחדים, הוא טען. בהשוואה לפילוסופיה או למדעים המדויקים כלכלה היא מקצוע קל. ובכל זאת, הוא תהה, רק מעטים מצטיינים בו. התשובה שהציע לתהייה שלו היא זו:
“The master-economist must possess a rare combination of gifts. He must be mathematician, historian, statesman, philosopher—in some degree. He must understand symbols and speak in words. He must contemplate the particular, in terms of the general, and touch abstract and concrete in the same flight of thought. He must study the present in the light of the past for the purposes of the future. No part of man's nature or his institutions must be entirely outside his regard. He must be purposeful and disinterested in a simultaneous mood, as aloof and incorruptible as an artist, yet sometimes as near to earth as a politician.”
נראה שהדברים יפים לתחום הפוליטי בכללותו. השילוב של הפשטה וקונקרטיות, של עקרונות כלליים ומקרים פרטיקולריים, תיאוריה בטהרתה ותחושת מציאות סמיכה, נדרש היום לא פחות, ואולי יותר, מלפני 90 שנה. ועם זאת, נראה שהוא אינו שכיח היום יותר משהיה אז; אולי פחות.
לנטייה של האקדמיה להתמקצעות יתרונות רבים. היא משכללת את כלי הניתוח ומדייקת את המחקר המדעי. אבל יש לה גם מחירים ידועים. השכלול המדעי מושג פעמים רבות במחיר של ניתוק מהאתגרים של חיי המעשה. גם עבור אלה מאיתנו שמעוניינים בתורה לשמה, במחקר לשם מחקר, הבנה לשם הבנה, הפיצול הדיסציפלינרי הוא פעמים רבות בעיה. הדיוק הטכני מושג לעיתים על חשבון העומק והעושר ההסברי. החידוד האנליטי בא במחיר של נגישות ורלבנטיות.
העקרונות שקיינס היטיב לנסח, מגולמים במטרה של לימודי הפכ”מ: טיפוח חוקרים שהחיכוך עם המציאות אינו זר להם ואינו מאיים עליהם, ואנשי מעשה שמלאכתם מעוגנת בידע מדעי. פרסום כתב עת בנושאי פכ”מ הוא מרכיב חשוב במימוש השאיפה הזאת. על אחת כמה וכמה כשמדובר בכתב עת על ידי סטודנטים ועבור סטודנטים.
כמו שכתב קיינס במקום אחר, רעיונות הם מה שבאמת שולט בעולם.
"רעיונות הכלכלנים והפילוסופיים הפוליטיים, בין כשהם צודקים ובין כשהם שוגים, חזקים מהמקובל לחשוב. אכן, העולם כמעט ואינו נשלט אלא בהם. אנשי מעשה, המאמינים שהם עצמם משוחררים מהשפעות אינטלקטואליות כלשהן, משועבדים בדרך כלל לכלכלן כלשהו שעבר זמנו. שליטים מטורפים, השומעים קולות המנסרים בחלל, שואבים את רוח התזזית מחיבוריו של כתבן אקדמי שאבד עליו הכלח. מובטחני שיש הגזמה רבתי בהערכת כוחם של אינטרסים משוריינים לעומת רעיונות המחלחלים בהדרגה... במוקדם או במאוחר, רעיונות ולא אינטרסים משוריינים הם שישפיעו - אם לטובה ואם לרעה."
בחברה שהתמסרה לאינסטרומנטליזציה הטוטלית של השוק, שמתייחסת ל״שוק הרעיונות״ לא רק כדימוי, והמחשבה עצמה הולכת ונעשית בה לא יותר מאמצעי להשגת רווח או למוצר צריכה, ייסוד במה רעיונית רצינית ומעמיקה הוא מעשה אמיץ ובה במידה חיוני. תרבות שמאבדת את הכבוד לרעיונות, למחשבה מסודרת ולביקורת, לא מפסיקה להיות מושפעת מרעיונות, אלא מאבדת את כוחה להדוף רעיונות גרועים ונעשית מושפעת דווקא מהם.
אני מברך את היוזמים ואת העורכות ומייחל שכתב העת יהווה בסיס לשיתוף פעולה בין פכ״מ הירושלמית ואחותה התל-אביבית.